Category - טורים ודעות

להיות חרדית ופמיניסטית

אריאלה פישר, כיכר השבת

התנועה הפמיניסטית שבתה בעיקרה את לבבם של רבים מחמת שהעניקה לנשים רבות שחשו במועקה קיומית, במה וקול שהיו בבחינת חלום בלבד במשך זמן רב, והפיחה בזאת, רוח חיים, תקווה ואחוות נשים חדורת אידאל.

הפמיניזם החרדי הינו חלק מהתהליך הכללי של ההתפתחות והתהוות השינויים במגזר החרדי. על מנת להבין את המאבק הפמיניסטי, קודם כל יש צורך להבין את התסכול והכמיהה הרוחנית השזורים בהתמודדויות והניסיונות של היהדות בימינו, יחד עם גילוי האני הפנימי, ומציאות השתנות צרכי החברה, בכלכלה, בחינוך ומודעות עצמית שהולכת וגוברת.

עולמן העשיר של הנשים הוא חלק בלתי נפרד מאותו התהליך. התנועה הפמיניסטית שבתה בעיקרה את לבבם של רבים מחמת שהעניקה לנשים רבות שחשו במועקה קיומית, במה וקול שהיו בבחינת חלום בלבד במשך זמן רב, והפיחה בזאת, רוח חיים, תקווה ואחוות נשים חדורת אידאל.

אפשר אולי להגדיר את חוויית הנשים במסורת היהודית כדומה לכל קבוצת מיעוט אחרת. הריבוד של גברים ונשים בתרבות היהודית שיקפה היררכיה גברית-נשית שהייתה קיימת בחברות הכלליות לאורך ההיסטוריה, כאשר נקבע, שאישה עיקר קיומה היא פונקציונלית לבית, כרעיה, אימא, עקרת בית, נתמכת. כל תפקיד אחר אשר נראה כקונפליקט עם המודל הזה נשלל.

להגדיר את התופעה כדיכוי זה רחוק מן האמת. יאמר לזכות הגברים, שלמרות מעמדם, המודל שבו ניתנה כוח, הנהגה והחלטה גברית אקסקלוסיבית, נשים לא חוו תחת ידם התעללות ואלימות על חסרות ישע שהייתה קיימת בחברות אחרות. להפך, הגבר היהודי שהקפיד על רוח היהדות לאורך ההיסטוריה הוא דוגמה למופת לדאגה וכבוד אמיתי כלפי האישה.

אך עם כל זה, ישנו צורך, בפרט בדור האחרון עת חלה התעוררות בחברה בכלל ואצל הנשים בפרט, לבחון מחדש את מעמדן. שכן, ישנם עדיין גופים ואנשים המקבלים החלטות הלכתיות כשכבודן ושלומן של הנשים אינם נלקחים בחשבון.

התפקיד המסורתי הוא לא עוד רצונן היחיד של נשים בימינו, גם נשים במיינסטרים הקהילתי אומרות די לכניעה, מעוניינות להרחיב אופקים ולמממש את ייחודיותן וכישרונותיהן שהיו עד היום בזבוז מתנות הבורא לשווא. נשים רבות מתחילות לשאול שאלות בדבר אי השוויון, ביחסי חלוקה צודקת בוגרת ומוסרית של נטל האחריות, על כך שהקול הנשי אינו נלקח בחשבון בפסיקות הלכה נרחבות, גם בענייני נשים מובהקים.

אחת התובנות הגדולות של התנועה הנשית היא "שהאישי הוא פוליטי". כלומר, כל הבעיות שאישה סברה שהן מנת חלקה בלבד, אם זה אי קידום בקריירה, חוסר הזדמנות למימוש כשרונות, מוגבלות בחירה בכל תחומי החיים, למעשה אלו בעיות חברתיות שהן מנת חלקן של נשים רבות וככאלה זקוקות לפתרונות חברתיים. בפועל לשם כך נצרכת התאגדות, לקום כקבוצה ולעשות מעשה.

אותה התאגדות העניקה לנשים את הכח לשנות את העולם ולהביא אנרגייה נשית, בזו הדרך העולם השתנה לנשים. הכח והחזון הנשי חדר לכל תחום אפשרי, אם זאת תרומה לפוליטיקה, לתרבות, למשפחה, ליצירה, למדעים. בפעם הראשונה בהיסטוריה נשים החלו לקחת את המושכות לידיים ודואגות באמת לרווחתן, לזכויותיהן וחיזוק מעמדן בהצלחה גדולה.

גם בחברה הכללית, כמו החרדית, כמו כל קבוצה מינורית אחרת שמאתגרת את הציפיות והנורמות הקונבנציונליות ברצון אחר, נשים אלו היו ועדיין חשופות לאלימות מילולית ופיזית, מצד אנשים רבים. גם בחברה החרדית, הכפופים לקונסטרוקציה המוסרית של התורה של כבוד הזולת ברמות הכי גבוהות, ועדיין מרשה לעצמה לפגוע בלא רחם כל אישה הבאה לאתגר היררכיה מקובלת, נגד ההלכה והמוסר הבסיסיים.

אם החברה באמת ובתמים הייתה מכבדת נשים, היה נוצר מצב של פתיחות והבנה שיש לנשים צרכים, בין אם אלו צרכים שהיו קיימים מאז ומעולם ובין צרכים שהתפתחו בדור האחרון. לא די בכך שהבעל קונה לאשתו תכשיט, מה יותר כבוד ומשמח לאישה שהיא יכולה להשמיע ולהיות נשמעת ללא איום על עצם קיומה?

אין צורך לדאוג בדבר רוחניותן של אותן פמיניסטיות חרדיות. שהרי הן נשים חזקות שצמחו מליבת הקהילה, מאמינות בה' ובתורת ישראל אך מאמינות שניתן למצוא בתורה עוד רבדים של שלמות, סוגיות שלמות שלא נבחנו, ושלכל עניין ועניין, עם רצון אמיתי ופתיחות מחשבתית לצרכי האחר, אפשר למצוא פתרון יותר הומני והולם. ובזה תוסר הדאגה שאותן נשים משכילות, כישרוניות התרות אחר שורשיהן ומקומן ביהדות ילכו למחוזות זרים.

המגזר החרדי במקום לעודד אותן נשים, ולתת קשב ומענה לשאלותיהן, במקום להנחיל סמכות רבנית אמיצה שתבחן מחדש מה דעת ההלכה האותנטית והגולמית בנושא, ולחקור את שלל האפשרויות ולנצלן בתומן, בוחר מתוך פחד מאובדן ההגמוניה הגברית – להדחיק, לנגח ולחרף אותן, ולהגיד להן שהן לא בסדר.

גם חנה, בספר שמואל, הובנה שלא כהלכה ועלי הכהן חשבה לשיכורה. אך תפילתה נהפכה למודל האולטימטיבי לתפילת העמידה.

בכל אישה בישראל טמונה בחינת 'תורת אמך'. לא בכדי ניתן לנו קול, לא בכדי אנו פועלות כפי שקורה היום. ביטול בחינה זאת היא הפסד נוראי לתורת ישראל והכוונה האלוקית. אם רק נשכיל לנצל את במת ההלכה לצמיחה והפרייה, במקום ביטול והכנעה נוכל להביא להלכה ישרה יותר, נכונה יותר, אנושית יותר. הלכה שהיא אמת התורה ושתביא לתיקון עולם.

לקריאת הטור במקור

 

הפמיניזם החרדי יצא לדרך

רוויטל עמירן, וואלה

מרגע שהחל קמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. הפוליטיקאים החרדים אמנם לא יספקו מענה ראוי בקרוב אבל גם על החברות החילונית והדתית מוטלת החובה לסייע לנשים החרדיות

"לא נבחרות לא בוחרות" זהו שם הקמפיין שמלווה את המאבק ההרואי והאמיץ של הנשים החרדיות כדוגמת אסתי רידר, אסתי שושן ורחלי איבנבוים. במיומנויות ראויות לשבח הן פועלות בשדה התקשורת החרדי ובשדה התקשורת החילוני, תולות פשקווילים במאה שערים, לא חוששות לתקוע לידיהם של גברים חרדים קונטרסים (פליירים), מתראיינות לכלל הערוצים ומנהלות מערכה פייסבוקית מרשימה. הרחוב החרדי והרחוב החילוני לא נותרו אדישים. בעוד החברה החילונית מחבקת אותן, הרי שהתגובות בחברה החרדית כללו בעיקר התנגדות ולעיתים גילויי אלימות.

על מה מדובר?
בואו לא נטעה. לא מדובר כאן במאבק בין שמרנות לבין מודרנה. זהו מאבק שהוא קודם כל נגד תפיסת עולם פטריארכלית ושוביניסטית. מובן שלא כל הגברים החרדים שותפים להתנגדות ויש ביניהם לא מעט שמביעים תמיכה פומבית ולא פומבית בנשים אלו ובמהלכיהן. אבל ביסודו המאבק הזה הוא מאבקן של נשים נגד תפיסת עולם של ההגמוניה הגברית שהשליטה שלה בחברה החרדית היא כמעט ללא מצרים.

נשים ישולבו ברשימות החרדיות? גפני: "יעשו מהן קרקס"
הנשים החרדיות מזמן יצאו אל העולם המודרני. על מנת לאפשר לגברים להתפנות ללימודי קודש, עול פרנסת המשפחה הוטל עליהן. עול זה הכניס אותן אל עולם העבודה, הביא אותן לרכוש השכלה ומיומנויות מחשב והפגיש אותן עם העולם החילוני. כבר שנים שניתן למצוא רואות חשבון חרדיות, עיתונאיות, מתכנתות, אחיות, מורות ומנהלות בתי ספר חרדיות. אבל העומס עליהן זועק לשמים תרתי משמע. אם לנשים חילוניות קשה לשלב בין עבודה, לידות וגידול ילדים הרי שלנשים החרדיות, בשל ממוצע ילודה גבוה יותר ובשל היותן מפרנסות ראשיות, קשה שבעתיים. זה רק הגיוני ומתבקש שהן תדרושנה ייצוג בכנסת על מנת לקדם את האינטרסים הייחודים שלהן.

נשים חרדיות ישמחו לפטור את הגברים מעול הפעילות הפוליטית
התנגדותם של הגברים החרדים תמוהה בשני מובנים. ראשית, הנשים החרדיות מזמן כבודן אינו רק פנימה. הגברים עצמם עודדו אותן להיות חלק מהשדה הציבורי. מה ההבדל, אם כן, בין עבודתה של אישה במסדרונות בתי חולים או בתי ספר לבין עבודתה כנציגת ציבור במסדרונות הכנסת? מדוע מה שכשר לצורכי פרנסה אינו כשר לצורך ייצוג שפרנסה בצדו? שנית, היוקרה בחברה החרדית כל כולה מרוכזת סביב לימודי הקודש. הגברים הם היחידים הנהנים מיוקרה זו שנמנעת מהנשים לחלוטין. האידיאל החרדי הגברי הוא להיות תלמיד ישיבה. הנשים החרדיות שותפות מלאות לאידיאל זה. מדוע, אם כן, חוששים הגברים למקומם בשדה הפוליטי שנחשב כעיסוק שהם נגררים אליו בעל כורחם? נשים חרדיות רבות תשמחנה לפטור אותם מהעול הזה ולאפשר להם לחזור לישיבות.
בשלב זה קשה לפוליטיקאים החרדים לספק מענה הגיוני לשאלות אלו. אבל המהלך שהחלו בו הנשים החרדיות כבר יצא לדרך ויהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורנית. גם אם בטווח הקצר לא יחול שינוי, הרי שיריית הפתיחה של הפמיניזם החרדי כבר נורתה. כמו מאבקים פמיניסטיים רבים עוד נכונה לו דרך ארוכה, אבל סופו לקצור פירות.
החברה החילונית וגם החברה הדתית לאומית אינן יכולות להסתפק במחיאות כפיים לנשים החרדיות. עליהן לנסות לסייע להן מעל ראשיהם של הפוליטיקאים החרדים. אמנם ייצוג במפלגות חילוניות לא יועיל להן, אבל על המפלגות המחויבות לסדר יום חברתי ללמוד את צרכיהן של הנשים החרדיות ולתת להם מענה. על מפלגות אלו בעיקר לזכור אותן אם וכאשר ינהלו במהלך הקדנציה הבאה מאבק מול החברה החרדית.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: עמוס בן גרשום, לע"מ

 

בהלכה, אין שום בעיה לשלב נשים ברשימה

מרדכי אדלר, בחדרי חרדים

מה בעצם הבסיס ההלכתי שאוסר מינוי נשים לתפקידי שררה, והאם שילוב נשים ברשימה חרדית לכנסת כלול בזה?

בשבועות האחרונים הרוחות בציבור החרדי סוערות בגלל נשים חרדיות (כן, הן חרדיות ולפחות אלו שהנני מכיר אישית!) הדורשות ייצוג בכנסת בליווי הסיסמא "לא נבחרות לא בוחרות". מנגד, התגובות מהציבור הרחב והממסד, ובמיוחד התגובה הבומבסטית של "המחנך" מוטקה בלוי ב'בחדרי חרדים' ולאחר מכן בערוצי תקשורת שונים – קשות. אין בכוונתי להביע עמדה אישית בנושא אלא לנסות להאיר את העניין מזווית אחרת שטרם קיבלה התייחסות.

האיסור למינוי אשה לתפקיד שררה נלמד על ידי הרמב"ם בהל' מלכים א,ה: "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר '[שום תשים] עליך מלך' ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש".

וכבר העיר הר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגר"מ יו"ד ב,מד): "לא ידוע לי בעניי מקור לדבריו; דבספרי לא הוזכר אלא מלך ולא מלכה, אבל דין כל משימות שלא יהיו נשים לא הוזכר שם". ולכאורה לפי זה היה ראוי לצמצם את האיסור שררה באשה דווקא לעניין מלוכה ולא לשאר ענייני שררה.

וכן ראוי לעיין במנחת חינוך (תצ"ז, ב) שמצמצם את האיסור דווקא בתחילת המינוי, אבל בירושה אפשר לומר שגם בת יורשת המלוכה והוא מסתמך על דברי הגאון בעל נודע ביהודה. ובכלי חמדה מהגאון ר' דן פלוצקי זצ"ל פר' שופטים חולק על זה וטוען שאין לאשה להיות מלכה אף בירושה כי נדרש שתלמד תורה לעם ישראל ואשה אינה נמצאת בגדר לימוד תורה, וכמו שאינה מחוייבת בתפילין מאותה סיבה.

אבל כל הנ"ל הוא לעניין שררה שבה עם ישראל ממנה אשה לשררה עליהם ולכן יש לומר שבמפלגות כמו הליכוד, המערך ובבית היהודי שיש התפקדות כללית ובוחרים את חברי הכנסת, יש איסור להצביע עבור אשה. לעומת זאת, ביהדות התורה ובש"ס שבהן גדולי ישראל ממנים את הנציגים, אין לייחס לתפקיד מעמד של שררה ולכאורה מותר.

בשולחן ערוך כל ההלכה הזו לא מובאת, ויש רק את ההלכה בסימן ז' הל' ד' "אשה פסולה לדון" וזה נלמד מהדין שהיא פסולה לעדות. וזהו. אין עוד עניין בשולחן ערוך על מינויי אשה ותאמינו לי שחיפשתי.

אבל מוטקה בלוי לוקח את הסעיף הנ"ל ואת הרמב"ם בפשטות ומוכן להילחם בחירוף נפש להעמיד את ההלכה על מקומה ללא כל פקפוק וסייג. ואני הקטן שואל, אם הוא כל כך להוט אחר סימן ז' בשולחן ערוך, מה עם סימן ב'? שם אוזכרה ההלכה אודות "שבעה טובי העיר שהמחום לבי"ד עליהם". שבעה טובי העיר הם נבחרי הציבור שנבחרים בבחירות פתוחות ודמוקרטיות וכוחם גדול ככח של גדול הדור ע"ש. ולמה לא שומעים את קולו של ר' מוטקה שהוא יחרים כל מועמד לח"כ שאינו נבחר בפריימריז ושאשתו תוכל לדרוש גט וכתובה?

פתאום בעניין של פריימריז נזכרים בכל מיני תירוצים שיש למנוע מחלוקת, שכולם מוותרים לדעת תורה, ש"עת לעשות לה' הפרו תורתיך" ועוד תירוצים שונים. ייתכן שכל התירוצים הללו הם נכונים וישרים. אבל למה תירוצים אלו אינם רלוונטיים בכל הנוגע לסימן ז' ולמינוי נשים?

אולי כדי למנוע מחלוקת כדאי לתת לאשה ייצוג? אולי משום עת לעשות ה'? אולי לגדולי ישראל שליט"א יש את הכח אילולא הבריונות של עסקנים המהלכים אימים עליהם כדי שלא יאבדו את השליטה על הציבור?

פורסם 23/12/14

לקריאת הטור במקור

צילום: מארק ניומן, לע"מ

 

 

0