Category - טורים ודעות

הרב בצלאל כהן, אגודה אחת

האם נשים תדרושנה גם ללמוד תורה? אולי צריך להחזיר אותן אל מקומן הטבעי? הרב בצלאל כהן בקריאת כיוון

תכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2 ששודרה בשבוע שעבר, היוותה למעשה את אקורד הסיום של הקמפיין שהובילו קבוצת נשים חרדיות, בנוגע לזכותן של נשים חרדיות לייצוג במפלגות החרדיות. הצלחתו הגדולה של הקמפיין, באה לידי ביטוי בחשיפה הגדולה שלו בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה. מטבע הדברים, התגובות בתוך העולם החרדי לרעיון היו מעורבות, מכעס והתנגדות נחרצת מן הצד האחד, דרך תמיהה אי הבנה ואדישות במרכז, עד תמיכה ועידוד מן הקצה השני. מחוץ לעולם החרדי, זכה כמובן המהלך לתמיכה גורפת ומחבקת מכל קצות הקשת של החברה הישראלית. הצד השווה הוא, שלא ניתן היה כמעט להתעלם מהן, נציגי ציבור ואנשי תקשורת חרדים ולעתים גם רבנים וגדולי תורה, נדרשו להתייחס לעניין לחיוב או לשלילה, בנימוקים וטעמים שונים.

רבות כבר נכתב ונאמר באתרים ובפורומים החרדיים בנידון, הללו מגנים והללו משבחים, פלוני מזדהה עם מבוקשן ואלמוני איננו מבין מה הן רוצות. לא נראה לי שעמדתי לכאן או לכאן, תתרום תרומה משמעותית לנושא, אולם אני מבקש להציע פרספקטיבה להבנת ההתרחשות שבפנינו.

במשך אלפי שנים, הייתה חלוקת העבודה בין גברים לנשים בכל החברה האנושית ידועה ומוסכמת. תפקידן של הנשים היה להביא ילדים לעולם, לגדל אותם, ולדאוג לכל צרכי הבית – להכנת מזון למשפחה, להכנת בגדים וניקיונם, ולשמירה על הסדר והניקיון במקום המגורים. תפקידם של הגברים היה לצאת ולדאוג להבאת המזון הן מהצומח בשדה או מציד בעלי חיים, לנהל את המרחב הציבורי בסדרי חוק ושלטון, בשמירה ובהגנה ובמלחמה בעת הצורך. מטבע הדברים, כל תחומי הדעת והתפקידים הדתיים נפלו גם הם בחלקם של הגברים. חלוקת עבודה זו הייתה לכאורה טבעית הגיונית ובלתי ניתנת לערעור, וכך גם נתפסה חלוקה זו כמתאימה למאפיינים הפיזיים והאישיותיים של גברים ונשים. ההתפתחויות הטכנולוגיות במהלך הדורות והתרחבות תחומי הידע והדעת, אמנם הקלו גם על עבודתם של הגברים וגם על עבודתן של הנשים, אולם עדיין לא שינו את התמונה באופן מהותי. לאורך כל הדורות נמצאו נשים יוצאות דופן, כדוגמת ההיסטוריה היהודית עם מרים הנביאה, דבורה השופטת, חולדה הנביאה, אסתר המלכה, שלומציון המלכה, ברוריה החכמה ועוד, אולם כמובן שהן היו היוצאות מן הכלל שאינן מלמדות על הכלל. חלוקה זו באה לידי ביטוי בחינוך הבנים והבנות מראשית דרכם, כשהבנים מוכשרים לתפקידם בחוץ והנשים לתפקידן בפנים.

העידן המודרני חולל שינוי דרמטי בחלוקה הישנה, נשים רבות מצאו את עצמן עם השנים בכל תחומי הדעת – ברפואה, בהנדסה, במשפטים, בחינוך ועוד כהנה וכהנה, וכך גם בכל בתחומי העיסוק, כולל מקומות עבודה גבריים מובהקים כדוגמת מפעלי ייצור. הסיבות שהביאו לידי כך הן שונות, לעתים בשל זמני מלחמה שאילצו את הנשים למלא את מקומם של הגברים שיצאו לשדה הקרב ולעתים מסיבות אחרות. התוצאה הברורה של נשים משכילות ובעלות תפקידים ללא השוואה לעבר, הביאה את העולם המודרני לשאלות תמידיות ולבחינה מחודשת על טבען מעמדן ותפקידן של הנשים. בכל פעם שנפרץ תחום עיסוק או תחום דעת נוסף, עבר הדיון הציבורי לעסוק בשאלת התאמתן של נשים לתחום הבא. התנועות הפמיניסטיות שהתפתחו לאסכולות שונות, נאבקו בדעת הקהל ובממסד השלטוני בדרכים שונות וההישגים שלהן מרשימים ביותר, גם אם עדיין לא כל מבוקשן בידן.

השינוי העצום במקומן של הנשים בעולם, לא פסח גם על הממסד הדתי. הנשים – שבכל הדתות – לא נשאו תפקידים דתיים ואף זכו להתייחסות דתית שונה, החלו לדרוש שינוי במעמדן גם בהיבט זה, אם כי ברור שבעניין זה מדובר במהלך מורכב הרבה יותר. גם בעולם היהודי, המהלך שהתחיל בתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית הגיעה בדורנו גם לממסד האורתודוקסי, וניתן למצוא לו ביטוי נרחב בקרב המודרן-אורתודוקס בארה"ב ובציונות הדתית בישראל.

החברה החרדית נמצאת בתהליך המתואר כאן במצב מעניין מאוד. מצד אחד, כל קיומו של הציבור החרדי התאפשר רק הודות למהפכה במקומן של הנשים. הקמת בתי הספר "בית יעקב" לבנות ע"י שרה שנירר היא תוצאה ישירה של התהליך הזה, ובוודאי שהעמדת עיקר פרנסת הבית – בפרט בציבור הליטאי – על כתפי הנשים החרדיות, לא הייתה אפשרית ללא אותו שינוי. מבחינה זו, הציבור החרדי הוא תוצר מובהק ביותר של העידן המודרני. מאידך, המאפיין המרכזי של החרדיות הנו השמרנות, ובנקודה זו מקומן המסורתי של הנשים מעוגן באינספור מקורות תורניים והיסטוריים, ושינויו עומד בסתירה להנחות יסוד חרדיות.

חלוקת העבודה בין נשים לגברים בעולם החרדי היא כזו, הנשים ממשיכות באחריות למשק הבית במובן המסורתי ובנוסף נוטלות חלק בכלכלת הבית, באמצעות השתלבות בכל תחומי העיסוק – כשבנידון זה ישנם הבדלים גדולים בין הקבוצות ותתי הקבוצות בקהילה החרדית – כשכמובן שההעדפה הגדולה היא על עבודה בתחום החינוך וההוראה. הגברים מצידם אחראים כבעבר על פרנסת הבית – וכאמור ישנו הבדל בנידון בין הקבוצות החרדיות השונות. בהסדר זה נשארו שני תחומים בבלעדיות של הגברים: התחום הדתי והספירה הציבורית. לימוד תורה ופסיקת הלכה ועיצוב השקפת עולם תורנית נשארו בחלקם של הגברים בלבד, וכך גם כל העשייה הציבורית הפוליטית וככל הנראה גם מרבית העשייה הציבורית בתחום ההתנדבותי.

המהלך האחרון הנו קריאת תיגר על ההסדר הנוכחי, ובשלב זה הוא עוסק רק בערעור על בלעדיותם של הגברים החרדים על הספירה הציבורית הפוליטית. הנושא כאן איננו הלכתי-השקפתי מובהק, שכן הטענה של מובילות המהלך על כך שאין הבדל אמיתי בין עבודת נשים בכל תחומי העיסוק כמנהלת בית ספר, ראש צוות תכנות, אחות ראשית, רופאה או עורכת דין, לבין נציגת ציבור ברשות מקומית או בכנסת, קשה מאוד להפרכה.

בכל פעם שסוגיית מעמד האישה החרדית עולה לדיון ציבורי, נראה שהציבור החרדי מתקשה מאוד להציג טיעונים משכנעים כלפי חוץ ובמידה מסוימת גם כלפי פנים. כך היה לפני מספר שנים כשהפולמוס על "הדרת נשים" הוצף בבית שמש ושטף את התקשורת בישראל, וכך קרה גם כעת עם הקמפיין המבריק של "לא נבחרות, לא בוחרות".

לאן ילכו הדברים? האם המצב הנוכחי יישמר לאורך זמן? האם התביעה לייצוג בספירה הציבורית יתפוס תאוצה? האם נראה הסתגרות ונסיגה במקומן של נשים חרדיות בקבוצות חרדיות שונות? אני משער שהתשובה לשלושת השאלות היא חיובית, כלומר בזרם המרכזי אני מאמין שלא יהיה שינוי ניכר בטווח הנראה לעין, בקרב הציבור החרדי המתחדש כדוגמת "החרדים העובדים" נראה שהדרישה לייצוג נשי תתפוס תאוצה, ובקרב קבוצות חרדיות שמרניות יתכן בהחלט שנראה הסתגרות נוספת.

האם השלב הבא יהיה פניה של נשים חרדיות ללימוד תורה ולחיפוש מקומם במנהיגות הדתית? כרגע זה נראה בלתי אפשרי, אולם כך גם חשבנו לא מזמן על הספירה הציבורית-פוליטית, גם בציונות הדתית לא נראה ששיערו לפני כעשור איזו תאוצה יתפוס הפמיניזם הדתי.

לקריאת הכתבה במקור

אסתי שושן, כיכר השבת

המצב בו הנשים החרדיות נאלמות ונעלמות הוא אבסורדי ופוגע בנשים וגברים כאחד. אישה חרדית תשב יום אחד בכנסת, אולי זה לא יקרה עכשיו, אבל כשזה יקרה, תעדיפו אותה לצידכם

‏לפני כמה שנים טוקבקיסט אנונימי שלח אותי לעשות חביתה בעקבות מאמר דעה שכתבתי. כמה שנים קודם פרסמתי מאמרי דעה בעיתונות החרדית תוך הסתרת העובדה שאני, מה לעשות, אישה.

מאז הספקתי לטגן חביתות רבות ואף להביע את דעתי בעניינים שונים ואיכשהו נראה שהאווירה מתחילה להשתנות.  אופטימיות זהירה מסתמנת כשאני מביטה לעתיד. נראה שאנו על קיצו של עידן השתקת הנשים החרדיות.

אך עם כל הכבוד לפרץ האופטימיות הבלתי מוסבר שתקף אותי, אני טיפוס מעשי שמאמין בתהליכים ארוכים. וכעת אנו נמצאים בתחילתו של שינוי מבורך. לפני כשנתיים, בתחילת מערכת הבחירות של 2013 קראתי לנשים חרדיות לא לתת את קולן למפלגות שלא מכירות בקיומן. התגובות היו מעורבות, החל מאלה שהתלהבו ואמרו שהגיע הזמן וכלה באלה שפחות התחברו ושלחו אותי בחזרה, ניחשתם נכון…למטבח…

מאז התהליכים בחברה החרדית העמיקו ואני מוצאת שיותר ויותר נשים מבינות שהן לא אצבע אוטומטית בקלפי אלא ראויות לייצוג ולהכרה כקבוצה ייחודית. בשנתיים שעברו פגשתי נשים, דיברנו, כאבנו, וצחקנו. יחד השתתפנו בוועדות בכנסת למדנו על מצבנו ומצב הנשים החרדיות בישראל. רבות מאיתנו מבינות שהמצב בו אנו נאלמות ונעלמות הוא אבסורדי ופוגע בכולנו נשים וגברים כאחד.

יבוא החכם התורן ויטען 'כל כבודה בת מלך פנימה'. מעבר לעיוות המובנה של הפרשנות בפסוק, חברים הייתם צריכים לחשוב על זה קצת לפני ששלחתם אותנו לעבוד בחוץ במגוון תחומים ולהחזיק על כתפינו הדלות את עולם התורה. המציאות היא ששרה כבר מזמן לא באוהל, וכך גם רבקי וחיה ודינה ותהילה ורוחמה שהן לא מורות וגננות בחממות החינוכיות, הן במסדרונות בתי המשפט, בתקשורת, בכלכלה, במנהל, בהייטק ואיפה לא.

חכם אחר יטען בתוקף כי נשים חרדיות מטבען אינן חפצות בתפקיד ציבורי. אז תנו לי לחדש לכם. יש יותר מידי נשים מוכשרות מכיסאות פנויים. יותר מידי נשות מעש ראויות הרוצות בכל מאודן לעסוק בצרכי ציבור באמונה. תקרת הזכוכית המוצבת בפניהן גורמת לכם הציבור להפסיד, כי הן מצליחות כבר בתחומים משלהן.

אני פונה בזאת בשם חברותיי ואחיותיי לדרך, למפלגות החרדיות המעגנות בתקנון שלהן את העלמתינו מהזירה הציבורית, יש המון נשים חרדיות במאגר הבוחרים הפוטנציאלי שלכם שמאסו בזלזול המתמשך בקיומם. זה הזמן להתחיל להקשיב לשטח ולבוחרים שלכם שחצי מהם בוחרות.

אישה חרדית תשב יום אחד בכנסת, אולי זה לא יקרה עכשיו, אבל כשזה יקרה נראה לי שתעדיפו אותה לצידכם.

פורסם: 5/12/14

לקריאת הטור במקור

טלי פרקש, Ynet

טל שניידר, הפלוג

תארו לכם מדינה דמוקרטית שמפלגותיה אינן מתירות לנשים להתמודד לבית המחוקקים. תארו לכם מפלגה, שבתקנון הרשמי שלה, נאסר על נשים להתמודד בשורותיה. תארו לכם שמפלגות אלה, המפלות נשים שחור על גבי לבן, מקבלות מימון ציבורי לפעילותיהן ושאף חמור מכך, ציבור הבוחרים שלהם מורכב גם מנשים.

שיפי חריטן, Ynet

עד לאחרונה הייתי די מרוצה ממעמדי בחברה, אבל אז פתחו המפלגות החרדיות את הפה. מדוע אני וחברותיי יכולות לעבוד בכל מקום – כולל במשרדי הח"כים – אך איננו יכולות להיות חברות כנסת? ואל תדברו אתי על צניעות. התירוץ הזה כבר לא עובד

הדרך לשוויון בין המינים ארוכה, ולנשים חרדיות על אחת כמה וכמה. להזכיר, בשנותיה הראשונות של המדינה, אסרו עליהן הרבנים את זכות הצבעה בבחירות. מאז חלפו מים רבים בנהרות רבים, וכיום – נשים חרדיות המשולבות בשוק הלימודים והעבודה, הן כבר עובדה מוגמרת.

בתוך המסגרת שבה אני מנווטת את חיי, אינני יושבת בביתי וממתינה לסיום פעולת ההרתחה של מכונת הכביסה, ובאופן אישי עד לאחרונה, הייתי די מרוצה ממעמדי בחברה. תפקידים בכירים רבים נתונים בידיהן של נשים, זכות ההצבעה שלי אינה ניתנת לערעור, ונראה שהעולם צועד קדימה.

אך משנתקלתי בתגובת באי כוחן של המפלגות החרדיות, בעקבות בקשת ארגוני הנשים לפסילתן בשל הדרת נשים – נפל לי האסימון. אודה ולא אבוש – בתחילה נדמה היה לי כי מדובר בצעד דמגוגי וקטנוני: מדוע שארצה להיות חברת כנסת או שרה בממשלה? זה אולי אחד המקומות הכי פחות מכובדים לאישה באשר היא, כשהיא נאלצת לנהל מלחמות היורדות לא פעם למחוזות בלתי נעימים או מכובדים בעליל.

אולם קשה היה לי להישאר אדישה אל מול תגובת המפלגות החרדיות: "לגברים אצל המשיבה תפקיד אחד, ולנשים תפקיד אחר. אין בחלוקת תפקידים זאת כדי הדרת נשים, כדי הפליית נשים, או כדי לטעון כי נשים פחותות מגברים".

אל תבלבלו אותנו עם תירוצים של צניעות

בעצם ניסוחים כגון אלה מסיבות המפלגות החרדיות נזק לעצמן. כשם שלי נפל האסימון, אני סמוכה ובטוחה שגם לרבות אחרות – אולי אף לרבים. כיצד אפשר לקרוא שמישהו מייעד לך "תפקיד אחר", מבלי לעצור לרגע ולתהות מהו? מישהו שם רוצה להסביר לי?

מדוע אני יכולה לצאת לעבוד במשרות רמות מעלה בכל מקום – ודווקא בכנסת אינני יכולה לעבוד? מדוע נשים יכולות לאייש תפקידים במשרדים של חברי כנסת, אך אינן יכולות להיות חברות כנסת בעצמן? האין מדובר כאן בשתלטנות גברית במסווה של הלכה?

האם באמת יש הבדל בין אישה חרדית העובדת קשה לפרנסתה ומפתחת קריירה בכל משרד אחר – לבין היותה ח"כית? אולי תפקידי הוא לצאת ולפעול למען טובת הכלל? אולי יש בי את הכישורים והיכולות הנדרשות להילחם את המלחמה עבור בני ובנות העם אשר בתוכו אני גרה?

דוברי המפלגות החרדיות הגדילו והוסיפו כי ציבור הנשים החרדיות ברובו לא יצביע למפלגות החרדיות אם אלו יצרפו נשים, משום שהדבר עומד בניגוד להלכה. מסתבר שאינני בקיאה מספיק בהלכות, ואולי כמוני עוד רבות וטובות – אך ייתכן שכל כך הרבה נשים טועות? בשיחות ערות עם נשים מכל שכבות האוכלוסייה, גיליתי שבעקבות השיטה החרדית מפסידות המפלגות הללו לא מעט בוחרות, ואף בוחרים!

טעמי צניעות? זה לא מתקבל על הדעת. בטוחני כי ניתן להתנהל בתפקיד של נבחרת ציבור במרב הצניעות שעליה חונכתי כאישה חרדית, מתוך כבוד עצמי, לבוש מכובד ושפה נקייה. כוחן של נשים ידוע ומוכח, וחבל להפסיד אותו. במבט בהיר, בלתי הגיוני שאישה תצליח לנתב כיום את דרכה לעבר מפלגה חרדית, אך די ברור כי הכיוון מושך לשם.

חייבים אישה חרדית בכנסת

האם אני מוכנה להמשיך לתת את קולי למפלגה שאיננה מאפשרת לו להישמע – או שמא הגיע הזמן להתעורר ולהכריז בקול על הרצון להיות שותפה במלאכה החשובה, ולהבהיר לכל בר-דעת, כי לפחות אחד מתוך 120 כיסאות, ראויים לתרומתה של אישה חרדית.

דווקא במקום שרבים יכנו אותו כנמוך ומלא זוהמה, ראוי וכדאי שתהיה אישה שתקום ותזעק את עלבונה של חברותיה למגזר, המנוצלות באופן אכזרי ברמת השכר שלהן בעבודה, למשל, ובתנאים המגיעים להן.

אני מניחה שאם אערוך סקר בין האנשים הנמנים על המגזר החרדי, אשמע הרבה מאוד סיבות מדוע לאישה חרדית אין מקום בכנסת – והמתנגדים אף יפרסו את כל צדדי הפן ההלכתי. אולם ההלכה איננה חדה וברורה בעניין, והיא נתונה למחלוקת בין רבנים שונים.

נכבדיי המתיימרים לייצג אותי ואת שכמותי, חשבתם כי אולי טעות בידיכם? חשבתם פעם מדוע אינכם מצליחים לגרוף עוד מנדטים משנת בחירות אחת לזו שאחריה? והרי המגזר שלנו ידוע בכוח הילודה הבלתי מועט שלו. היכן כולם?

לו הייתם יורדים אל העם ומנסים להיעזר בכוח חדש, ואפילו לאו דווקא נשי, יש סיכוי גדול שהייתם מצליחים למנף את הקיים למקומות גבוהים בהרבה. חלקים רבים במגזר החרדי, הולכים ומרגישים כי אין להם ייצוג הולם. עם כל השינויים שנעשו עד כה, ובעידן שבו נשים זוכות לבחור ולהיבחר – אין מנוס מלהחיל את הכללים הדמוקרטים ליברליים על כל המשתתפים במשחק הפוליטי.

לא חבל שבגלל גחמות כאלו ואחרות, יילך כוחן של המפלגות החרדיות וימעט? בואו ניתן לציבור את אשר לבו חפץ, כי בשיתוף פעולה נגיע להישגים הרבה יותר גדולים.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: לע"מ

עו"ד שפרה קפלן, בחדרי חרדים

הראשון בדצמבר 1955, ארצות הברית: אישה פשוטה, תופרת בשם רוזה לואיז פארקס, במעשה קטן, מתחילה להוביל לשינוי ענק. היא מסרבת לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה: "אני אביא למעצרך", אך פארקס השיבה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". פארקס נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי, וסירובה נחשב לפעולה הראשונה והמכוננת במאבק לביטול ההפרדה הגזעית.

בימים האחרונים השיח הפנים חרדי בתוכנו הנשים וגם בקרב הגברים לא מפסיק לפעפע. אנחנו מרגישות כי דברים באמת יכולים להשתנות. אבל הכוח לשנות צריך הרבה אומץ, הרבה מאמץ, הרבה השקעה, הרבה שינוי תודעה, שינוי חקיקה, שינוי שכבר קיים בכל התחומים האחרים נכון להיום, ותקוע בנקודה אחת, בלי סיבה הגיונית ומוצדקת. איך אמר נלסון מנדלה המהפכן, כי "דברים תמיד ניראים בלתי אפשריים עד שהם נעשים". אנחנו הנשים החרדיות, שרוצות לעורר את השינוי הזה, "לא עלינו ל'אוטובוס' כדי להיות מוקעות מהציבור החרדי ולייצר "חרדיות חדשה" עלינו ל'אוטובוס' כדי להיכנס לתוך הבית ולהיות חלק פעיל ממנו".

כל אחד מהימים האחרונים היה יום סוער עבורי. הדואליות ברצון לקחת חלק פעיל ולצאת "החוצה" מול החשש המשתק להיות מוקעת חברתית כ"לא חרדית".

כמשפטנית, הנני פעילה בקבוצה העוסקת בחוק ובמשפט, ובעוד "משמרת הצניעות" ושלוחותיה יוצאים באיומים והוקעה חברתית של נשים שהעזו להביע דעתן על רצונן בהצבת אישה חרדית כח"כ, העליתי שם את ההיבט המשפטי – האם יש עבירה על החוק בהשמעת איומים אלו? ציינתי כי ככל שנשמעים יותר ויותר איומים, מתעורר בי רצון חזק להפוך לאקטיביסטית. לקום, ולעשות הכל כדי שהחוק יעצור את איומים אלו ואת אומרם. באותה נשימה ציינתי ביאוש, וכי מה עלי לעשות?! וכי מה החטא בלחלום על תיקון העולם בעוד ברקע נשמעים איומים כגון אלו?

נקודת ההשקה בין דרישה להצבת אישה חרדית ברשימה לכנסת למצב הקיים עוררה את סוגיית ה"מיהו חרדי". ובעוד היא צפה במלוא כיעורה, אנו מבינים יותר את האוקסימורון שבה. "אין נשים חרדיות שחושבות כמותכן ואם הן חושבות כך, הרי שאינן חרדיות". הרי כל אחת מאיתנו, לא משנה מה לבושה והליכותיה תעבור מסע כזה של דה לגיטימציה. ומי יודע כמה "חרדיות אמיתיות" חושבות כך בשקט, אך בוחרות לשתוק בשל הפחד מההוקעה הזו? אף אני התלבטתי רבות אם להעז להשמיע את קולי, וגם בכתיבת שורות אלו, ובשליחת מאמר זה אני תוהה ביני לביני אם עושה אני את הדבר הנכון בכך שמעזה להגיד בקול מה שמצופה מאתנו להשאיר בשקט. ואתמהה: מדוע אנחנו צריכות לפחד ולחשוש מלהביע דעתנו ולהשמיעה?! החושבות והחושבים אחרת מאיתנו – שישמיעו אף הם את דעתם, יתמודדו מול טיעוני, נתמודד אני וחברותי מול טיעוניהם. למה ישנו צד הנמצא במקום מאוים ומפוחד?

אנחנו נשים חרדיות, ולא מחפשות להתחפש למשהו שאנחנו לא ולחפש ולקושש השמעת קולנו במקום אחר. הלוואי שהיו נותנים לנו במה בעיתונות ובבטאונים המפלגתיים ולא היינו נאלצות לעורר את השיח מבחוץ. בתוך עמנו אנו יושבות וכאלה אנחנו רוצות להישאר. גם אתם הגולשים פה באינטרנט ומטקבקים במחי מקלדת שאיננו חרדיות לטעמכם, יש מישהו שחושב עליכם את אותם דברים רק בגלל שיש לכם Wifi פרטי משלכם.

חובתנו להדגיש כי חלק עיקרי ממנו יצאה לדרך מחאת ה"לא נבחרות לא בוחרות" נובעת מאותו אידיאל מקודש אותו החלה שרה שנירר (מודל לחיקוי ולהערצה) העצמת הנשים לצורך קיומו של בית יהודי כשר, בית של תורה, ובכלל לאפשר את המשך האפשרות הזו. אנחנו הנשים החרדיות הנדרשות לאחוז בשני כובעים חשובים: 1. פרנסת הבית 2. להיות עקרת הבית ולהשקיע בגידול הילדים וחינוכם. אנחנו זקוקות לצורך כך לתנאים בהתאם. למרבה הצער, במצב העכשווי כיום, יש הרבה מה לקדם, מה לשפר, מה לייעל, מה לעזור, מה לתמוך, לצורך קידומן של הנשים החרדיות בלי להשאיר את זכויותיהן ומעמדן מאחור. לצורך קידום כל מטרותיהן של הנשים החרדיות, אין מנוס, אלא מהצבתה של אישה שתהיה להן לפה.

נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.." אי אפשר להעלים עין ולראות כי הכוח של הדור הבא תלוי בנשים. הדרך הכי טובה להשפיע היא ללכת בתוך העולם. ניקח לדוגמא את אסתר המלכה אשר העדיפה להישאר בבית מרדכי היהודי "באוהל". בצניעות שלה. ועד הרגע האחרון ניסתה להימלט מלפגוש באחשוורוש (בעולם החיצוני) הורה לה גדול הדור, לא רק שהתנגד לכך שתלך אלא: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך.." התשועה באה דווקא על ידה. רק מתוך בית המחוקקים ניתן להשפיע על חינוך אחר, ליצור שיח אחר. ההתנגדות הגדולה, הקושי לקבל את המציאות הזו, את הרצון שלנו, הנשים, להיות חלק מהותי מקיומו של העם שלנו אינם מוכיחים מאום מלבד כך שדבר גדול, גם מעשה טוב תמיד מביא איתו התנגדות של כוחות חיצוניים.

אם נקשר זאת לחנוכה, נראה ששתי הנשים אותן מזכירים בהקשר החג מדגישות במעשיהן את יכולתן של הנשים: חנה, ויהודית אשר שתיהן, גיבורות ומנהיגות סמל לדוגמא ומופת.

מי ייתן ותתאחדנה הנשים החרדיות, ותצבנה דמות משמעותית, הראויה לייצגן, והן ראויות לה.

הכותבת עו"ד, יו"ר אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו בעבר, יו"ר אירגון הבוגרים כמייצגת הנשים.

לקריאת הכתבה במקור