Category - טורים ודעות

אש אש מדורה

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי – אסתי קרא עוד...

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי – אסתי שושן, הארץ 22.5.19

 

נכון לכתיבת שורות אלה, הרב ברלנד עבריין מין מורשע שישב בכלא ואף הודה בחטאיו ובניצול נשים שהיו נתונות לסמכותו מתכוון להדליק מדורה בטקס המסורתי בהר מירון, טקס אליו מוזמנים רבני קהילות נכבדים.

שוב עבריין מין מקבל לגיטימציה, הכרה, כבוד. שוב זעקת קרבנותיו נרמסת, שוב עבריינים אחרים מרגישים נוח לפעול.

 

האם מהלך זה מייצג את עמדת הרוב החרדי? וודאי שלא. ברוב המקומות יש בוז ורתיעה למעשים אלה. איפה הכל מתאדה? בפוליטיקה החרדית ובתקשורת החרדית שהיא חלק בלתי נפרד ממנה, שנותנת יד, אם בשתיקה רועמת ואם בהשתקה אגרסיבית.

 

רק לאחרונה נתוודענו לכך שח"כ יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות בתואר, שר הבריאות בפועל, השתמש במנגנוני הכוח שלו על מנת לסייע לעברייני מין שונים רובם מהמגזר החסידי חרדי, על מנת לתת להם הקלות שונות בתנאים. חודשים ספורים קודם חשף יאיר שרקי דיל פוליטי בין חסידי הרב ברלנד למפלגת יהדות התורה. בדיל הזה ברלנד יקבל תעודת כשרות ויחזור לקונצנזוס החרדי בתמורה לתמיכתו במפלגה בבחירות בירושלים.

וזה הסיפור. זה הכיעור.

 

עברייני מין יש בכל מקום. גם בציבור החרדי המודעות קיימת ומתעוררת למרות הטאבו הנוקשה בנושאים האלה ובעיסוק בהם. אך כשזה מגיע למעלה אל מוקדי הכוח המגזריים, סולם הערכים החרדי במהותו האמון על קדושה וצניעות מתעוות עד ללא הכר. עבריינים שחטאו גם בהיבט המוסרי ערכי והרסו חיים של נשים וילדים, וחטאו גם כלפי שמיים בעבירה שנמצאת בקטגוריה הדתית החמורה ביותר "יהרג ואל יעבור" נאמר על מעשים שכאלה, פתאום כשמדובר במישהו עם פוטנציאל אלקטורלי, עם מספיק כוח וכסף לקנות שתיקה, המעשים נמחלים.

שלא יהיו לכם אי הבנות. עברייני מין ממעמדות נמוכים בקהילה החרדית לא זוכים למחילה, ויש לא מעט דרכים בהם הקהילות החרדיות יודעות לסגור איתם חשבון. איש לא יחשוב לעזור להם או להקל בעונשם. המצב משתנה כשמדובר באנשים מהמעמדות הנכונים עם הקשרים בצמרת ההנהגה הפוליטית עסקנית שיכולים לתת להם מענה.

 

הרב ברלנד הוא לא הסיפור. עברייני מין יש בכל מקום וזו כנראה רעה חולה שכל חברה נאלצת ותיאלץ להתמודד איתה. הסיפור הוא הניוון המנהיגותי, השחתת הכוח והשררה וקניית השתיקה של לבלרי התקשורת החרדית שיודעים היטב לצאת חוצץ נגד מה שמשתלם להם, ובכך מתעלמים אפילו נגד מהלכה מפורשת "במקום בו יש חילול שם שמיים, אין חולקין כבוד לרב".

 

ימי העומר הם ימים של אבל וחשבון נפש על עבירות שבין אדם לחברו, עבירות עליהם אין כפרה, עד שלא ירצה את חברו. בימים האלה זעקת קרבנות העבירה המושתקים, המנודים נשמעת ומהדהדת, נשים בעיקר, אך גם ילדים וגברים שמצאו עצמם מנוצלים ומותקפים על ידי בעלי כוח שהסביבה האדירה את כוחם יותר בשל שיקולים הרחוקים מכל ערך יהודי, מוסרי ואוניברסלי.

 

תעלה המדורה.

 

לקריאת הכתבה – כאן

אחת משלנו – פינה קבועה

ללי שרלין – ממה עשויה הצלחה? ניסיתי לחשוב על מה אכתוב קרא עוד...

ללי שרלין – ממה עשויה הצלחה?

ניסיתי לחשוב על מה אכתוב. הביקור העוצמתי בכנסת, שהתחיל בסיור ברחבי המשכן, ושיאו היה במפגש עם חברות כנסת מדהימות, שהעבירו לנו, כל אחת בדרכה, את משנתן המאלפת, הותיר אותי עם הרבה נקודות למחשבה.

איך אפשר לסקר סיור כל כך מרגש ב-300 מילה?

אבל לבסוף, החלטתי לכתוב על מי שהותירה בי את הרושם העז ביותר. ח"כ סתיו שפיר, ממובילות המחאה החברתית ב-2011. מחאה עוצמתית שהוציאה עשרות אלפי אנשים לרחובות בדרישה לשינוי ולצדק חברתי.

"שואלים אותי איך הוצאתי כל כך הרבה אנשים לרחובות? איך עשיתי את זה?" ציטטה באוזנינו סתיו.

ציפיתי לאיזשהו הסבר על יכולת השפעה על אנשים או משהו דומה, אולם תשובתה היממה אותי לגמרי.

"ההצלחה שלנו", כך סתיו, "בנויה מעשרות 'כישלונות' שלפני.

כל אותן עשרות פעמים בהם אני וחברי יצאנו לרחובות לבד. אולי עם עוד כמה אזרחים בודדים.

באותו הזמן לא ידענו שיבוא יום ונצליח. באותה תקופה האשימו אותנו בנאיביות. "עוד קבוצה של אנשים שחושבת שתוכל לשנות פה משהו במדינה".

אולם לא ויתרנו.

גם אל מול כישלונות רבים ומאכזבים, יצאנו שוב ושוב, בנחישות ואמונה בצדקת הדרך, עד שלבסוף נחלנו הצלחה אדירה".

כי להצלחה אין קיצורי דרך.

הדרך להצלחה בעצם בנויה מאותם כישלונות כואבים. הם מהווים שלב הכרחי לכל רעיון ולכל מיזם פורץ דרך.

כל אותם אבני הנגף שנראים כמפריעים ומתסכלים, שמכעיסים ועלולים לכאורה לגרום לייאוש ולנסיגה לאחור, אדרבה, הם אלו שמהווים את היסוד ההכרחי בדרך להצלחה המובטחת.

ואי אפשר בלי הזוית המגדרית.

בכנסת הנוכחית מספר הנשים פחת ללא היכר. נכון, אפשר לבכות על כך ולהתעצבן.

ואפשר גם אחרת. להבין, שלכל שינוי משמעותי יש גם שלבים הנראים כנסיגה וככישלון. נשים היו ותמיד יהיו חלק בלתי נפרד מן העשייה, הפעילות והיצירה. הן כאן כדי להישאר, חיות ובועטות.

ואבני הנגף שבדרך? הם רק נראים כאלה.

כי בעצם, אלו הן האבנים המהוות את היסודות ההכרחיים לבניית ההצלחה האדירה, שללא ספק עוד תגיע.

 

הכותבת היא ללי שרלין, חברת הנבחרת 2019 ואשת תקשורת

אורחת לרגע – מתוך הנבחרת

לכל מיזם חברתי יש סיפור, איך כותבים ומציגים אותו, איך קרא עוד...

לכל מיזם חברתי יש סיפור, איך כותבים ומציגים אותו, איך אורזים את המסרים בתוך תבניות עתיקות סיפוריות של מסע הגיבור מול קונפליקטים.

יחד עם מילה פינקלשטיין האגדית טעמנו מאומנות הסטוריטלינג והטמענו בתוך המיזמים החדשים שמתבשלים בנבחרת המנהיגות שלנו.

 

במפגש הזה, כמו בכל מפגש נחשפנו לסיפורים אישיים מטלטלים של שתיים מחברות הקבוצה. נשים שחוצבות דרך משמעותית באתגרים לא פשוטים.

 

השבוע היתה לנו אורחת חשובה שמסיבות מובנות לא נחשוף את שמה.

מ. היא מורה בבית יעקב באחד הריכוזים החרדים בארץ, היא הצטרפה אלינו אתמול למפגש. וזה חלק מרשמיה אחריו.

 

"לא פעם אנו נחשפות או עדות לחוויות מסעירות כאלה שלוקחות אותך לחשוב להנות להודות או אפילו לבכות יש בהם משו שמציף רגש ואת מוקסמת ונעתקת.

ובנשימה אחרת יש חוויות המגיעות יזומות חוויות שכבר אכשהו יודעי דבר סיפרו לך ואת מוכנה אליהם.. משערת את תוכנן ומוכנה לכל תרחיש…

הוזמנתי להיות אורחת הבית של קבוצת "נבחרות" לכבוד ולעונג נחשבה הזמנה זו בעיני…

שערתי בנפשי ובדעתי את אשר צפוי לי: נשים דעתניות יש להן מה לומר והן שחות(תרתי) סביב ..מנסות לנתב את דעתן בין דעת ההמון..והאוטומציה.

כך חשבתי…

עד שראיתי את שברי תיקרת הזכוכית ששברתן

שמעתי את קולכן הנעים העקרוני הדעתני ויחד עם זאת קשוב, מכבד, מכיל.

ואז הרגשתי שאתן יחד וכל אחת בנפרד פורצת דרך ברמה אישית רעיונית מנטלית וציבורית והתרגשתי מהשיח מהרמה מהאיכות והצמיחה שניבטה מכל שבב זכוכית שניפצתן בכל הנקשר במושג נשים ומקומן.

תודה לך מ. על החיזוקים, אבל בעיקר לנשות #הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות, המנפצות תקרות, החולמות, העושות, המבררות ושואלות ולא מוותרות. כשעל כולן מנצחת מנחה אלופה אחת, שלי רפפורט.

המשרד לשוויון חברתי *לא כולל נשים

ביממה האחרונה פורסם בדה מרקר כי נתניהו הציע ליהדות התורה את קרא עוד...

ביממה האחרונה פורסם בדה מרקר כי נתניהו הציע ליהדות התורה את המשרד לשוויון חברתי.

וכאן הבת שואלת, ברצינות?

מפלגת יהדות התורה לא משלבת נשים ברשימתה, בבג"צ לפני כמה חודשים בו חוייבה סיעת אגודת ישראל לשנות סעיפים מדירי נשים מהתקנון שבה, היא עשתה זאת והצהירה 'לא נשנה את המצב, נשים בחוץ'.

אורי מקלב, ח'כ רב עשיה מיהדות התורה הצהיר לפני הבחירות שנשים אין מקומן בפוליטיקה, כמו שלא נותנים להן לעבוד בפינוי אשפה…

מפלגת יהדות התורה היד המאכילה של מוסדות חינוך הפועלים לפי מכסות למזרחים, מוסדות שמאכילים מרורים משפחות וילדות של ילדים למשפחות חד הוריות, וכל מי שלא בגוון המדוייק.

 

ראיון רדיו בנושא, רדיו לב המדינה בתוכנית פה זה לא אירופה. עם אסתי שושן, מייסדת ומנכל נבחרות.

מהדרת נשים להאדרת נשים – אסתי שושן כותבת

אסתי שושן כותבת: 24 לאוקטבר 2012, מעל שש שנים עברו מאז קרא עוד...

אסתי שושן כותבת:

24 לאוקטבר 2012, מעל שש שנים עברו מאז פרסמתי את המאמר הזה באתר החרדי כיכר השבת.

עבדתי אז כמנהלת קריאטיב במשרד פרסום מגזרי, ייצרתי קמפיינים לקפוטות חסידיות, לצד מודעות שמכרו ממרחים למהדרין ומקררים שומרי שבת בתקשורת החרדית המודפסת.

החיים שלי די השתנו מאז, דעתי בנושא לא השתנתה, והאמת שלא ממש אכפת לי אם אהיה בעמדת מיעוט שמחזיקה בה ומעזה לומר אותה.

לא כתבתי שם על חרפת העדרת הייצוג לנשים במפלגות החרדיות. כתבתי על שאר העוולות שהפוליטיקה המגזרית הזו מייצרת שהנפגעים ממנה הם בעיקר ציבור המצביעים והמצביעות הנאמן.

טרם העזתי להעלות על דל מקלדתי ולמצוא מילים שימשיגו ויגדירו את הבעיה שקיומה הטריף את מנוחתי, וודאי לא העזתי לעמוד מאחורי מילותי, גם לעצמי לא הצלחתי להסביר עד הסוף, אבל כשבוע אחר כך שלחתי את בלון הניסוי הראשון לאוויר.

ב 29 לאוקטובר 2012 אני פותחת דף בפייסבוק וקוראת לו לא נבחרות, לא בוחרות, שלימים הפך לארגון הפועל לתודעה בדבר זכויות לנשים ולהכשרת מנהיגות חרדיות.

אי הנוחות הופכת להגדרה שלעיתים תוטח בפני בבוז, אך במקרים אחרים תהפוך למטבע לשון ולשאלה מהותית, למחקרים אקדמיים, למאמרים, לספרים, לכתבות בארץ ובחו"ל ואפילו לבגצ אחד מתוקשר שבסיומו תקנון קדוש משתנה.

אי הנוחות הפרטית שלי, מתחילה להפוך לנחלת הכלל.

לא היו מאחורי מעשי תיאוריות שינוי מסודרות, לא פילנטרופ שאומר לי גדל, לא כסף ולא ידע על העולם החברתי. היה כאב, תחושת מחנק שידעתי בידיעה גמורה שאינה רק נחלתי, שהיא נחלתם של רבים ורבות.

המאמר המלא ההוא בקישור בתגובה הראשונה.

וכעת כשמערכת בחירות שלישית לשנה זו לפנינו, השאלה עדיין קיימת.

אם אתן לא נבחרות, במי אתן בוחרות?

והשאלה הגדולה יותר, ככל שממשיכה להתקיים הלגיטימציה הדמוקרטית למפלגות נעדרות נשים, ותיאורטית אפשר לדמיין את משכנה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כמועדון סגור לגברים. האם עדיין שלילת זכות הייצוג היא בעיה של נשים חרדיות? או שאפשר כבר להכריז עליה כתקלה לאומית?

 

לכתבה ההיסטורית – לחצו כאן

מחשבות על אקטיביזם חרדי – הרב בצלאל כהן

כותב הרב בצלאל כהן בעקבות פאנל "תיקון עולם, גירסת קרא עוד...

כותב הרב בצלאל כהן בעקבות פאנל "תיקון עולם, גירסת השטח" שהתקיים אתמול במסגרת #הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות. שעליו נספר לכם בפוסט נפרד.

 

מחשבות על אקטביזם חרדי

 

לפני 9 שנים הוקמה ב"מכון מנדל" תכנית "שלוחי ציבור" לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית ביוזמתה ובניהולה של גב' נעמי פרל, הייתה זו כמדומני התכנית הראשונה שנועדה למטרה זו. תכנית זו התרחבה בהמשך גם לאוניברסיטה העברית, ועד היום השתתפו בה להערכתי למעלה מ-200 אנשים ונשים מהקהילה החרדית.

עם השנים הוקמו תכניות נוספות ע"י גופים שונים, כדוגמת גשר, קרן תקווה, מעוז, מכון שחרית ועוד כיו"ב, ובשנה האחרונה כבר יצאה לדרך תכנית "משפיעים" במימון ממשלתי.

כפי שאני רואה את הדברים, ניתן לחלק את האנשים והגופים העוסקים בתחום לשלושה זרמים:

  1. שמרנים – אלו המבקשים שינויים קטנים וארוכי טווח, תוך זהירות מרבית ודיאלוג מתמיד עם המנהיגות הרבנית והפוליטית החרדית.
  2. אקטיביסטים – אלו הסבורים שיש צורך בשינויים גדולים בטווח קצר, ושיש לעשות זאת באופן חד וברור ללא מורא וללא משוא פנים.
  3. ניטרליים – אלו שאינם מכריעים בין העמדות, אבל מבקשים בכל דרך להימנע מחיכוכים.

באופן אישי אני נמצא בקבוצה השנייה, ואני נדרש לשלם על כך מחיר יקר מאוד. אולם אני מאמין שזוהי הדרך ההכרחית בעת הזאת, ושכל דרך אחרת לא תביא אותנו למחוז חפצנו.

לצערי אני מוצא את עצמי עם חברים מועטים לדעה ולמעשה, וביניהן אני חייב לציין את Esty Bitton Shushan הבלתי נלאית.

המפגש שהוזמנתי אליו אמש עם למעלה מ-20 נשים חרדיות, בעלות רצון עז לפעול לתיקון העולם שבו אנו חיים, היה בשבילי מרגש במיוחד. הרגשתי שיש בחדר אנרגיות של כור אטומי, ואני משוכנע שבכוחה של האנרגיה הזו להפוך את עולמנו למקום הרבה יותר טוב.

 

יישר כוחכן!

 

הרב בצלאל כהן פעיל בתחום השתלבות חרדים בשוק העבודה, בלימודים אקדמאיים ובצה"ל ופיתח מספר תוכניות בתחום. היה שותף בהקמת קרן ק.מ.ח המסייעת לאלפי חרדים להשתלב באקדמיה ולרכוש מקצוע.

הקים את הישיבה התיכונית 'חכמי לב' ועומד בראשה. חבר מערכת בכתב העת 'ארץ אחרת, פתח ומנהל את הפורום האינטרנטי 'אגודה אחת, משמש כיו"ר וועד המנהל של מכון 'שחרית' וחבר בתנועת 'פנימה'

חרדיות מורכבת

סוגיית הקמפוסים הנפרדים מעלה בכל פעם לשיח הציבורי את קרא עוד...

סוגיית הקמפוסים הנפרדים מעלה בכל פעם לשיח הציבורי את הקונפליקטים העמוקים בענייני דת ומדינה. השיח קוטבי וציני ונראה כי זהו משחק סכום אפס.
הד"ר נחומי יפה, חרדית העושה פוסט דוקטורט בפרינסטון נותנת היום בראיון מרתק בכלכליסט את השקפת עולמה בנושא.
____________
לנשים יש פה תפקיד מיוחד?
"מכיוון שהן מקבלות חינוך פתוח יותר, נשים יכולות להיות גשר בין החברה החילונית לחרדית, והמדינה צריכה לחשוב איך היא יכולה לתת יד ולהעצים אותן. איך בצורה מכבדת ועם ענווה היא רותמת את החרדים לסיפור ההצלחה של כולנו".
זה כולל קמפוסים נפרדים?
"יש מקומות שבלי הפרדה, נשים או גברים לא ילכו לאקדמיה. זו הדרך היחידה, במיוחד עבור חלק מהצעירים. אבל יש מקצועות מסוימים שבהם צריך להתעקש על לימודי המשך מעורבים, כמו פסיכולוגיה. זה חייב להיות ענייני ורגיש, לא שרירותי. החיים מורכבים, המציאות מורכבת וגם המענה צריך להיות מורכב. עשיתי במשפחה פרופגנדה רצינית ללימודים, אח שלי למד מחשבים לתואר ראשון ועכשיו הוא עובד במשרת סטודנט באינטל. הוא לא היה הולך ללימודים מעורבים. אולי עוד כמה שנים זה ישתנה, אבל הצעדים הראשונים צריכים להיות חכמים".
ובינתיים היא מסייעת לחרדיות וחרדים שזקוקים לסיוע בצעדיהם הראשונים בלימודי הדוקטורט. 

 

לכתבה המלאה – אפשר ללחוץ כאן 

אחת משלנו – פינה קבועה

נעמה מנגל, חברת הנבחרת 2019, כותבת את שעל ליבה לאחר תוצאות קרא עוד...

נעמה מנגל, חברת הנבחרת 2019, כותבת את שעל ליבה לאחר תוצאות הבחירות.

 

מי שמכיר אותי יודע כמה שמחה ומאושרת אני על התחזקות הגוש החרדי.

אבל יחד עם זאת כואב לי שנשים מורחקות מכל עמדת כח. קולן לא נשמע…

יש כ"כ הרבה נושאים בציבור החרדי שצריכים תיקון, שינוי, החל מהרחקת פדופילים וסוטים מן הקהילה ועד אלימות במשפחה.

מתקנים לגננות ובעיקר לסייעות בחינוך הרגיל ובטח בחינוך המיוחד ועד שכר ראוי לנשים בכל קשת המקצועות.

מעצירת יוקר המחיה בכלל ולמשפחות ברוכות ילדים בפרט.

מניצול קולם בבחירות של החרדים העובדים, חובשות הפאות הארוכות ועד הרחקתם מחמת מיאוס…

בתוך עמי אני יושבת, ולא! אני לא עונה על אף אחת מההגדרות הנ"ל. אבל עיניי רואות וליבי כואב…

הלוואי שבקדנציה הזו משהו ישתנה… מישהו מהח"כים של יהדות התורה יפתח את ליבו ויעשה מעשה.

הלוואי שבקדנציה הזו תכנסנה נשים משפיעות לכנסת ותפעלנה ולו במעט למען אחיותיהן הנשים.

 

אחת משלנו – פינה קבועה

תפסנו את שרה הורביץ, שחקנית ויוצרת במה למגזר החרדי, חברה קרא עוד...

תפסנו את שרה הורביץ, שחקנית ויוצרת במה למגזר החרדי, חברה ב"נבחרת" 2019 לשיחה צפופה

 

חרדית על במת תיאטרון, לא מחזה נפוץ. מתי הבנת שהבמה זה המקום שלך?
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לשחק, עוד מימי הגן

, המשחק האהוב עלי היה "שלום אדוני המלך" ולא, לא רציתי להיות המלך כי תמיד אהבתי לעשות את ההצגה, לתכנן אותה ולשחק אותה.
בהתבגרותי סגרתי את הדלת בפני אהבת חיי הזו, כי הבנתי שזה לא מתפקידי להיות על הבמה, אישה צריכה לגדל את ילדיה, לפרנס את בעלה וכו' ומאומנות אין פרנסה ואין כסף ואין פנאי.
אך לכל אדם יש לו את המסלול שאלוקים מנתב לו וכך גם לי.
אחרי משבר אישי, הבנתי שאו שאני מקשיבה לקול האלוקי שטבוע בתוכי, או שאין לי מקום

בעולם.

 

אז הלכת ללמוד משחק, איפה נשים חרדיות לומדות משחק?
רציתי לימודי משחק ברמה גבוהה ממורות מקצועיות, אך לא היה בנמצא במגזר החרדי. אחרי חיפושים הגעתי למאהל, בניהולה של רבקה ויטריאל, שפתחה בית ספר לאומנות הבמה לנשים דתיות וחרדיות.
אחרי שנתיים של לימודים שיחקתי בהצגת "צבע הכסף" ובעוד כמה הצגות.
היה ניסיון להקים קבוצת אנסמבל לתיאטרון חרדי/דתי, ללא הצלחה וחבל, כמובן שהייתי צריכה להמשיך ללמוד כי לימודי המשחק לא היו מאסיביים כמו לימודי משחק בבתי הספר הרשמיים, התחלתי ללמוד קורס פה וקורס שם, ואחרי שנתיים נכנסתי לאספקלריא, ללימודי תיאטרון.

זה היה אחרי ניסיון לפתוח קבוצה לח

רדיות ללימודי משחק בניסן נתיב, (אכן נפתח קורס למשחק מאחורי המצלמה) אבל בפגישה הבנתי שאיחרתי את המועד כי לשחקן יש זמן מדף, היינו חייו, אז מתקבלים תלמידים עד גיל 26 ואני הייתי כבר בת 32.

 

אז מאיפה הכוחות להמשיך?
בשבילי משחק זה לא רק מקצוע, אלא דרך חיים. ללמוד לצאת מעצמי ולהיכנס לנעליו של האחר, להקשיב, להרפות, ולהבין איך דברים משפעים על אנשים, ואיך ולמה מגיבים, זה ריפוי הנפש.

פתאום את לא נבהלת מכל אחד שמוריד אותך למטה, כי את מבינה שהוא בעצם לא יודע איך לעלות למעלה.

 

וזה שאת אישה חרדית, זה משפיע על הרצון הזה בעצם?

כן, אנחנו הנשים החרדיות שבעצם היותנו אנחנו משפיעות על הדורות הבאים ועל הסביבה שלנו, על התורה ועבודת ה' של הסובבים אותנו, צריכות לקבל את הכלים האלה.

 

יש גם קשיים מיוחדים שאת נתקלת בהם כאישה חרדית?
בטח, הנה היום שוב קיבלתי תשובה שלילית ב

קשר לליהוק שחקניות מקצועיות באחד מקבוצות התיאטרון הדתיים וזה משום ש"אין מספיק חיבור". קלישאה בעיני.
גם קבוצות תיאטרון מקצועיות חרדיות אין, לצערי, כי לאף אחת לא הייתה את ההזדמנות ללמוד בקצב ובצורה הנכונה.

אני שנמצאת לא פה ולא שם, מבינה שצריך לאחד את השמור והפתוח, את הישן ואת החדש ולעלות את זה בתוכן ויופי לפני קהל הנשים שמצפות לתרבות נקיה ומקצועית ואמתית.

 

לסיום, מה הצעד הבא? החלום?


החלום שלי, זה לפתוח לימודי אומנות הבמה לחרדיות. עם תעודות, עם מורות הכי טובות בארץ, ללא מגבלות גיל, כי עד שהאישה החרדית מעיזה לעשות את מה שכל החיים חלמה היא עלולה לפספס את זה.'

 

 

אחת משלנו – פינה קבועה

לפני כמה חודשים הייתי במקווה. במקום שאמור הכי בטוח לאישה קרא עוד...

לפני כמה חודשים הייתי במקווה. במקום שאמור הכי בטוח לאישה, חוויתי חוויה קשה.

גוף החימום זז ממקומו וגרם לי לכוויה חמורה.

אבל שום דבר לא הכין אותי לחוויה מכוננת אחרת. פניתי בנושא למועצה הדתית במקום מגוריי, כדי לבקש שעניין יתוקן ואחרות לא ייפגעו, במועצה הדתית שכמובן מאויישת בגברים, קיבלתי יחס שנע בין זלזול מוחלט עד התעלמות ושקרים. לראשונה יצא לי להבין את הבעיה בהעדרן של נשים ממקומות אלה.

בדיוק באותה תקופה, התקבלתי לפרויקט "הנבחרת" מבית "נבחרות" ושם נפל האסימון,

הבנתי שהשליחות שלנו היא לפעול לתיקון המוסדות הפוליטיים בכך שלא נפחד לעשות צעד משמעותי לכיוונם וגם אם נראה שהשערים סגורים, חובתינו לפעול שיפתחו עם הזמן. אני מזהה מקומות סביבי בהם השתלט אי צדק ואני מבינה שהיום בניגוד לפעם, אני חייבת להיות מעורבת.

כתוב שבזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים, ובזכות נשים צדקניות נגאל לעתיד לבוא.

אני קוראת לכל אישה, הגיע הזמן שנעשה את מיטב יכולתנו להביא את הגאולה וזה מתחיל בזה שאנחנו כנשים נסתכל סביבנו ונרים את הקול  הקולקטיבי שלנו, נפסיק לחשוש מהסביבה, ניקח אחריות ונפעל לתיקון.

בהצלחה לנו.

 

טובה גולדמן, בוגרת "הנבחרת" עתודת מנהיגות חרדיות מחזור ב