Category - דף הבית

אלימות במשפחה בחברה החרדית בתקופת משבר וירוס הקורונה

נושא: אלימות במשפחה בחברה החרדית בתקופת משבר וירוס הקורונה

הוגש לוועדה המיוחדת בכנסת לעבודה ורווחה 30.3.20

תמצית הדברים:

בשבועות האחרונים ישנה עלייה בולטת בדיווח על מקרי אלימות במשפחה ואלימות מינית בקווים החמים המיועדים למגזר החרדי. מטבע הדברים אין עדיין נתונים מספריים אולם ישנה תמימות דעים כי תתרחש עלייה גדולה עוד יותר בפניות לאחר המשבר או בהמשכו.

האתגרים הגדולים בחברה החרדית הם א) העלאת המודעות לקיומם של מרכזי טיפול. ב) חציית מחסום הטאבו החברתי לדיווח על אלימות ופנייה לטיפול.

בימי משבר אלו קיים צורך דחוף להנגיש מידע על מרכזי הטיפול והקווים החמים הקיימים לאוכלוסייה החרדית באמצעים הקיימים בקהילה. אנו ממליצות על כתיבת עלון מידע ייעודי והפצתו בריכוזים החרדיים בשיתוף פעולה ככל הניתן עם מנהיגי הקהילות החרדיות

הרחבה:

אלימות במשפחה קיימת מאז ומעולם גם בחברה החרדית. אחוזי האלימות בחברה החרדית דומים לאחוזים בחברה היהודית הכללית. כך על פי דו"ח משרד הרווחה (10.19). ידוע כי קיים תת דיווח עקב מרקם החברה החרדית. מתוך 114 מקלטים לנשים וילדים מוכים שבעה בלבד מיועדים למשפחות חרדיות. בשנת 2018 ההערכה הייתה כי קיימות 200,000 נשים מוכות בישראל. יש לשער כי מתוכן כ 20,000 נשים בקירוב משתייכות לחברה החרדית. יש מעט ארגונים המטפלים באוכלוסייה ייעודית זו. ביניהם המרכז לטיפול באלימות במשפחה של יד שרה, מרכז תהל המפעיל קו חם לנשים דתיות וחרדיות, וארגון בת מלך המפעיל מקלטים המיועדים לנשים וילדים חרדים. כל הארגונים מסכימים כי האתגר העיקרי במתן מענה לסובלות מאלימות הוא הנגשת המידע לנשים החרדיות והפחד הקיים משבירת הטאבו החברתי בפניה לעזרה. בפני האישה החרדית יש מספר חסמים קריטיים לפניה לעזרה:

  • העדר גישה למדיה למעט עיתונות חרדית ומודעות רחוב או כאלו המחולקות בדואר הביתי.
  • העדר מודעות לקיומם של ארגונים המטפלים באלימות במשפחה
  • טאבו מוחלט על פניה לעזרה מחוץ לחברה הקרובה במקרי אלימות
  • לחץ משפחתי וחברתי המונע מהאישה לפנות לגורמים מחוץ לקהילה.

בימים אלו של משבר הקורונה וההסגר בבתים עולה מפלס האלימות על פי הגורמים המטפלים. לדברי מנהלת המרכז למניעת אלימות ביד שרה בבתים בהם קיימת אלימות משמעותית רף האלימות עולה מדרגה בימים אלו. לדברי מנהלת הקו החם של מרכז תהל ישנה עלייה משמעותית בפניות לקו החם, בעיקר בנושאי אלימות מינית ואלימות במשפחה. בארגון בת מלך מוסרים כי הייתה עליה של עשרות אחוזים בתחילת משבר הקורונה אולם עם החמרת ההסגר יש ירידה בפניות לקו החירום, ככל הנראה עקב חוסר יכולת של הנשים לפנות בתנאים אלו. אין כל דרך לכמת את המקרים שאינם מגיעים לטיפול בארגונים אולם ניתן לשער שקיימת עליה ברמת האלימות בדומה לעלייה הנצפית בשאר האוכלוסיות.

תקופת ערב פסח היא תקופה רגישה במרקם הבית החרדי, עקב ההכנות לחג הפסח והחומרות ההלכתיות הנהוגות בבתים רבים. אלו מהוות כר פורה לאלימות על רקע דתי, תופעה המכונה כיום אלימות רוחנית. נשים עלולות להיות חשופות לאלימות בנוסף לעול המוטל עליהן בניקוי הבתים על פי המנהג הדורש ניקוי מחמיר, הכנות לחג ומטלות הבישול. בימים אלו של סגר, השילוב של משפחות מרובות ילדים, ניקיון הפסח, חוסר יכולת לצאת או לשלוח את הילדים למרחב הציבורי וחברה שאינה בנויה לחיים אך ורק בבית הפרטי צפוי לגרום להתפרצויות בבתים בהם קיימת אלימות בעצימות זו או אחרת.

לדברי מנהלת המרכז ביד שרה יש לקחת בחשבון גם הצפה של חרדות וטראומות קודמות אצל נשים שטופלו בעבר עקב אירועי אלימות. לדברי  העוסי"ת האחראית בארגון בת מלך ייתכן מאוד כי דווקא הנשים הסובלות מאלימות קשה הן אלו שאינן יכולות לפנות לעזרה עקב חוסר הנגישות למדיה והעדר מרחב פרטי בתנאי הסגר.

ארגון נבחרות מקבל בימים אלו פניות לעזרה בטלפון או במייל, אף כי אין לנו כיום זרוע המטפלת במקרי אלימות במשפחה. אלו פניות מנשים שנחשפו לפעילות שלנו ואינן מכירות כתובת אחרת לעזרה. המצוקה מניעה אותן לפעולה ואנחנו מפנות אותן לארגונים הרלוונטיים.

גם מנהלת מרכז תהל וגם מנהלת המרכז ביד שרה מסכימות כי העלייה הגדולה במקרים המצריכים התערבות וטיפול עוד לפנינו, ותתרחש לאחר תקופת המשבר או אם הוא יהיה ארוך טווח, בהמשכו.

גם כיום סובלים המרכזים הללו מהעדר תקציבים כרוני ובשנת הכספים האחרונה קוצצו התקציבים אף יותר. יש להקצות משאבים להסברה בתקופה מועדת לפורענות זו, לפני הכל.

המלצות:

  • העלאת המודעות לכתובות לעזרה במקרי אלימות במשפחה. יש לפרסם את מספרי הקוים החמים בעיתונות החרדית, בתחנות רדיו חרדיות, במקומונים חרדיים ולשקול חלוקת פלאיירים בריכוזים החרדיים. לנשים החרדיות אין כל דרך אחרת להיחשף למידע הזה. התקשורת החרדית אינה ששה לפרסם את המידע הזה ויש לשקול אמצעים לוודא כי הוא יפורסם.
  • ארגון נבחרות מעוניין לקחת על עצמו ערבי הסברה בנושא מניעת אלימות במשפחה וטיפול בה. כעת בתקופת המשבר נוכל להתחיל באמצעים הדיגיטליים הקיימים ברשותנו, בפלטפורמה ברשתות החברתיות ובמגזין הדיגיטלי שלנו. אולם אלו מגיעים רק לאחוז מסוים מהאוכלוסייה החרדית.
  • פרסום עלון מידע רלוונטי שיופק במיוחד לתקופה הזו ויחולק בכל הריכוזים החרדיים בתיאום עם רבני השכונות ככל הניתן. העלון יכלול כתבה קצרה המסבירה כי אלימות במשפחה הינה תופעה קיימת וחוצת מגזרים ותרבויות, מידע על הארגונים המותאמים לנשים חרדיות, סדנאות וקבוצות תמיכה וטיפול משפחתי בלשכות הרווחה ובארגונים החרדיים. יש לכלול מידע על מקלטי חירום וקוים חמים. על עלון זה להיכתב בצורה מותאמת לקהל החרדי ולעמוד בקודים המתאימים לחברה השומרת על שפה עדינה ומגנה על ילדיה מתוכן בוטה/אלים/גרפי.
  • חלוקת עלון מידע זה לרבני השכונות, מטפלים בקהילה ומשפיעי דעת קהל. יש לעודד גורמים אלו להפנות נשים למרכזי הטיפול ולהילחם בהשתקה ובטיוח מקרי אלימות במשפחה.

כתיבה: תרצה בלוך אסתרזון, פעילה בתנועת נבחרות.

ש"ס החלום ושברו

את השבוע הקודם פתחנו בידיעה מרוממת נפש "ש"ס מביאה קרא עוד...

את השבוע הקודם פתחנו בידיעה מרוממת נפש "ש"ס מביאה את הנשים לקדמת הבמה". ואת השבוע הזה פתחנו בסרטו משובב נפש של ש"ס הפורט על מרכיבי המסורתיות המזרחית ומכיל נשים כחלק בלתי נפרד מהחיים. אל תקפצו למסקנות נמהרות, זה לא שש"ס שמה נשים במקום כלשהו ברשימתה ולא שהיא דואגת לייצוגן במועצות מקומיות או דתיות. ש"ס מתכוונת לעשות מה שהיא יודעת, לארגן כנס נשים גדול ובו היא תגייס את חמישים האחוזים מבוחריה להצביע לה, להציג מצג שווא של מתינות ומסורתיות ביחס אליהן בסרטיה המושקעים. למרות שהיא לא חושבת שיש להן מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות שלה ולו רק בשל ההצהרה של אריה דרעי בידיעות אחרונות לפני שנה בדיוק "הציבוריות היא לא מקום מתאים לנשים".
אתחיל מזה שגדלתי עם תנועת ש"ס, לאור פסיקת ההלכה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בבית חרדי, הלכתי מחמיר הנותן כבוד לפסיקת המזרח והמערב. במשך שנים נתתי לה את קולי. כחרדית האופציות הן מועטות, או יהדות התורה שהיא בעיני התגלמות הגזענות החרדית על ידי באי כוחה העסקנות הפוליטית המשמרת את "החינוך בטהרתו" כשהטהרה היא בין היתר מכסות עדתיות אכזריות ויחס משפיל לכל מי שמוצאו, גוון עורו, או הסטטוס האישי שלו, לא מקובלים על ההגמוניה.
ש"ס הבטיחה לי הרבה הבטחות, היא התחילה מהחזרת עטרת יהדות ספרד ליושנה, מתנועת התשובה, שהיתה בסיס אלקטורלי רחב להגדלת סל המצביעים, ש"ס הבטיחה להילחם באפליה והקימה רשת מוסדות חינוך, ש"ס התחייבה לדאוג לשקופים והציגה מצע חברתי, ש"ס היתה בעיני סמל ליהדות מכילה ומגוונת, וממש לאחרונה הובא לידיעתי שבתקנון המפלגה מופיע שבני מיעוטים יכולים לשמש כחברי מפלגה, ציון לשבח. נשים אגב, לא זוכות ליחס המתקן של בני מיעוטים.
אז למה ש"ס הפכה לאכזבה אחת גדולה?
ש"ס למדה להפוך את ההתעניינות ביהדות, הרגש המסורתי, והרצון לשיבה למקורות למאגר של זהב אלקטורלי. כשהחלה תנועת התשובה הגדולה, כחלק ממהפך סוציולוגי שנבע מסיבות רבות, כמו טראומת מלחמת יום כיפור, התפכחות מהחלום הציוני ומ"כוחי ועוצם ידי" ובכלל כמגמה חוצת מגזרים של חיפוש משמעות רוחנית לחיים אחרי הנסיון הכושל של כור ההיתוך שלא צלח.
רשת החינוך של ש"ס מתגאה בכך שהיא מהווה אלטרנטיבה לכל אלה שלא מתקבלים, היא מתגאה בכך שיש אצלה לימודי ליבה, אז איפה הקאץ'?
זה מתחיל מכך שהגמוניית החינוך החרדי האשכנזי מכירה בהחלט במעמדות בתוך הציבור הספרדי. אינה דומה ביתו של אברך מזרחי פשוט וירא שמיים, חסר מעמד קשרים וכסף, לביתו של עסקן מזרחי שיושב על ברזיה כלשהי, זה יכול להיות ח"כ, שר, או אפילו איש תקשורת, או עסקן עם השפעה.
אז למרות שבסוף הסבתות של שתיהן הגיעו מהמקום הלא נכון בגלובוס, ויתכן וצבע עורן של שתיהן סובל מעודף פיגמנט, עדיין כוח, כסף וקשרים הם כרטיס כניסה למוסדות האשכנזים המפעילים מכסות שמאפשרים קבלת כמות מוגבלת של תלמידים ותלמידות מעדות המזרח.
מה קיבלנו? כל השכבה החזקה, המקושרת, בעלת הכסף (לשיעורים פרטיים למשל) נמצאת לרוב במוסדות האשכנזיים, ורשת החינוך של ש"ס שהיתה אמורה להיות אלטרנטיבה, לא קיימה את ההבטחה, כי החלוקה המעמדית בתוך עדות המזרח ייצרה קרע פנים עדתי גדול, השאירה את המוסדות האשכנזים תחת המיתוג האליטיסטי ויצרה גיטאות סוציו אקונומיים חדשים. האם העטרה חזרה ליושנה? פחות. כי האפליה הגזענית עדיין בועטת, כי היא אפילו כואבת יותר כי היא קורעת את הציבור המזרחי ומייצרת את מאבקי החזקים והחלשים ומייצרת מעמדות פנימיים.
האם ש"ס הצליחה לייצר סדר יום של מתינות יהודית הלכתית ברוח חכמי ספרד והמזרח? שוב היא נפלה גם פה למלכודת ההגמונית. כל עוד שמנה וסלתה התחנכו במוסדות האשכנזים המחמירים והקיצוניים, ש"ס הובלה לאותם מקומות בדיוק, ואפילו לעיתים למקומות קיצוניים יותר, כדי לומר "כשר אני".
ומהי הבשורה שש"ס מביאה לציבור המסורתי אותו היא גייסה בבחירות ספטמבר בסרטון מרשים העושה שימוש ציני במנהג הסליחות? וכיום בערגה על המסורתיות. התשובה היא כלום, בימי הדין הסלוגן היה, לתת תשובה בקלפי, כשהרמז הוא ברור. ימי התשובה והרחמים של אלול מנוצלים באופן ציני למטרות פוליטיות ולגריפת הון של מנדטים שיתורגם לכיסאות, כוח ותקציבים עבור מה? עבור עוד מוסדות חינוך שיהוו גיטאות עדתיים מעמדיים שם אליטת ש"ס בזה להם, עוד בתי ספר שיסלילו דורות לחיי עוני שלא יתנו כלים לחיים לבוגריהם ובהעדר רשתות ביטחון כלכליות מובנות ילכדו לנצח הם ודורותיהם במילכוד הנפשי והחברתי של נחיתות מעמדית וכלכלית.
כך יגוייסו גם הפעם בבחירות 2020 נשים אוהבות מסורת בטקסי הפרשת חלה המוניים ובהבטחות לישועות, בסרטונים סוחטי דמעות ונוסטלגיה של בית אבא, יש זלזול יותר גדול בקהל הבוחרים שלך יותר מזה?
ובראש מככב אלוקים, המסר אולי תורגם בחיוביות, תצביעו ואלוקים יהיה מרוצה, אבל המשמעות האמיתית היא, אם לא תצביעו נכון "אבא מסתכל מלמעלה" כשלא ברור אם זה הרב עובדיה זצ"ל שכבר שנים לא איתנו, או הקב"ה שצופה עליכם גם בלי מצלמות בקלפי ואוי לכם מיום הדין.
פורסם ב"יום ליום" 28.2.20

הגברים שולטים, השרלטנים משגשגים: כך מושתקות הנשים החרדיות

לטור המצולם "דעה בדקה" YNET אסתי שושן בכל פעם קרא עוד...

לטור המצולם "דעה בדקה"

YNET אסתי שושן

בכל פעם מחדש עולה השאלה, איך קורה שנשים חרדיות ודתיות נופלות בבורות שטומנים שרלטנים, מנהיגי כתות ומטפלים ובעלי סמכות רוחנית ודתית. בשבוע שעבר נחשפה עוד כת כזו, ואיתה עלו שוב השאלות הללו.

שיטת הלימוד אצל הגברים החרדים מעניקה משקל רב לתהייה ולהטלת ספק. החינוך הרווח לבנות ולנשים חרדיות, לעומת זאת, עוסק לרוב בשורה התחתונה, מבלי להבין את ההגיון הפנימי בהלכה.

השליטה הגברית האבסולוטית – הן במוקדי הכוח העסקניים הפוליטיים והן בארון הספרים היהודי – מייצרים יחד מצב שבו נשים יתקשו לשאול שאלות ולהטיל ספק, גם כשמול עיניהן הן תראינה מישהו שנתפס כסמכות רבנית, עובר עבירה חמורה.

בשירות הסמכותנות הדתית עומדת חובת ההצבעה למפלגות החרדיות. הפעולה הזו שמקורה בתרבות יוון, הפכה איכשהו למצווה יהודית מן המניין, שקיומה מבטיח שלל ישועות בעולם הזה ובעולם הבא.

זו רק אחת מתופעות הלוואי של היררכיה גברית נוקשה, שבה מקומן של נשים נעדר ולא קיים. ניראות של נשים במרחב הציבורי והתורני-הלכתי נראית אומנם כמאיימת על השמרנות הבסיסית. אבל ההיפך שלה, כפי שנראה היום, של שתיקה ומחיקה – הוא איום לא רק על נשים ומעמדן, אלא על היהדות וההלכה כולה.

 

פנתרות שחורות: לנשים החרדיות נמאס, אז הן החליטו לצאת למלחמה

דה מרקר 14.02.20 חגי עמית הנשים החרדיות הן אלה שמטפלות בבית קרא עוד...

דה מרקר 14.02.20 חגי עמית

הנשים החרדיות הן אלה שמטפלות בבית ובילדים ונושאות על גבן את עול הפרנסה המשפחתי, ולמרות זאת הן מופלות לרעה וממודרות ממוקדי הכוח החרדיים. קבוצה של נשים חרדיות החליטה לשנות את המצב, ומוכנות לשלם כל מחיר שיידרש. גם אם הוא כולל חרמות ונידוי

אחד מציוני הדרך במאבק הנשי לשוויון במאה ה–20 הוא הקרב שאליו יצאו לפני 50 שנה עשרות תחקירניות במגזין "ניוזוויק", שתבעו את מקום עבודתן על שאינו מאפשר להן לכתוב מאמרים, ומחייב אותן להישאר מאחורי הקלעים בזמן שהגברים מקבלים את הקרדיט. המאבק הזה הוא הדבר הראשון שבו אנחנו נזכרים כשאסתי שושן מספרת על ימיה כעיתונאית, ומבהיר עד כמה הקרב ששושן וחברותיה מנהלות נוגע לזכויות בסיסיות, שעבור מרבית הנשים בישראל הן דבר מובן מאליו.

"בזמנו כתבתי בעיתונות החרדית", מספרת שושן. "כמו חרדיות אחרות, עשיתי זאת בשם בדוי. שם העט שלי היה א.שושן. העורך אומר לך: 'אם את רוצה לכתוב במדור רציני ושגברים ייקחו אותך ברצינות — מוטב שלא יידעו שאת אישה'. לימים גיליתי שחלק נכבד מהגברים שכתבו סביבי במדורי הדעות, אם זה מנחם ואם זה יוסי, היו נשים. אף אחד לא תיאר לעצמו שנשים כותבות במדורי דעות. זה עורר אותי לחשיבה בכיוון המגדרי, מה מקומי כאישה, ולהבנה שאני נמצאת במעמד בעייתי".

גם אחרי שעתיים של ראיון, קשה לחבר בין האמירות של שושן, אסתר טברסקי, אפרת שוקרון, הילה חסן־לפקוביץ', תרצה בלוך ויעל אלימלך, לבין המראה שלהן. מי שיעצום את עיניו, יופתע לגלות כשיפקח אותן שמולו ניצבות נשים חרדיות מכף רגל ועד שביס. כולן אמהות לילדים, כולן בעשור הרביעי והחמישי לחייהן, כולן משתייכות לתנועת נבחרות, שמטרתה לקדם ייצוג של נשים חרדיות במוסדות השלטון — ולכולן כבר אין מה להפסיד. "עברתי דברים נוראיים", אומרת שושן. "חלקו על בריאותי הנפשית ועל טיב היחסים שלי עם ילדיי ועם בן זוגי. הכל מותר".

אפילו עצם הראיון הזה עלול לפגוע בהן. "אני הולכת לחטוף בכיף", אומרת בלוך. "בן הזוג שלי יזומן ללשכת הרווחה המקומית כדי להסביר את מעשי אשתו ההוללת. להתראיין ל–Markerweek זה מעשה וולגרי וחסר אחריות, והוא ייקרא להסביר אותו".

לא נראה שאתן מפחדות.

בלוך: "אני כן נפגעתי ובכיתי. נשלחו מכתבים לבית הספר של הבנות שלי, ובהם נכתב שאנחנו משפחה מסוכנת והוללת, ושאני מעשנת, שותה, מכה ילדים ומארחת כנסים של מפלגות חילוניות בבית שלי. אז שלחו. באתי לבית הדין ואמרתי שלא כך הוא".

חסן־לפקוביץ': "יש נקודה של שבירת כלים שכל אדם עובר. אנחנו אחרי הנקודה הזו, לכן נראה שאנחנו לא מפחדות. מה תעשו? תוציאו לי את הילד מבית הספר? הנה, אני אשים אותו בבית ספר אחר בנתניה. תוציאו אותי מכל קבוצות ההורים בכל כפר יונה? אז תוציאו. תדאגו שבעלי לא יוכל להגיע לשיעורים שלכם? לא צריך, הוא ילך לשיעור של רב אחר. המשפחה שלי ובני הדודים שלי לא ירצו לדבר אתי? שלא ידברו אתי. לא ירשו לי להגיע לאזכרה של סבתא שלי? לא אגיע. מה עוד ייקחו לנו? כגודל הכאפה שמישהי חטפה מהממסד, כך היא תיצמד אלינו".

הן גרות ברחבי הארץ: אלימלך ושוקרון בירושלים, טברסקי ברחובות, חסן־לפקוביץ' בכפר יונה, שושן בפתח תקוה ובלוך במודיעין עילית. ההיכרות ביניהן נוצרה בזמנים אחרים. "אני ואסתי היינו פעילות בפורום שבו התכתבנו בשמות בדויים. זה היה פורום אנונימי טרום עידן הפייסבוק", מספרת שוקרון. "הימים היו תחילת פרשת עמנואל, ב-2010, כשבבית הספר החרדי בית יעקב שבעמנואל הוקמה מחיצה כדי ליצור הפרדה בין בנות אשכנזיות למזרחיות. כתבתי לה הודעה פרטית על כך. רק בעידן הפייסבוק השמות והפנים נהפכו לגלויים. השם הבדוי שלי היה 'לונה'".

שושן: "שלי היה 'הסתר פנים', ביטוי יהודי שמתאר תקופה שבה אלוהים מסתיר מאתנו את פניו ולכן היא מועדת לבעיות. אחר כך זרקו אותי מהפורום ונרשמתי בכינוי אחר. לא אהבו שם את הדעות שלי".

נבחרות אינה תנועה ספרדית, והמרואיינות מדגישות כי חלקן אשכנזיות. עם זאת, העובדה שפרשת עמנואל עולה שוב ושוב בשיחה עמן משקפת את העובדה שחומר הבעירה שמניע את חלקן הוא הקיפוח העדתי.

שושן אומרת כי ההחלטה להקים את נבחרות נבעה ממניעים שונים. "מאז ילדותי הייתי המזרחית שלומדת במוסדות חרדיים אשכנזיים. פרשת עמנואל היתה אחד הטריגרים הגדולים עבורנו להבין שמשהו התקלקל לגמרי. זאת היתה סטירת לחי".

חסן־לפקוביץ': "כמזרחית שלמדה בבית ספר אשכנזי — אפרת ואני למדנו בסמינר בית יעקב — האנטנות שלנו מפותחות יותר לקלוט תופעות של השתקה, הדרה ואפליה. אבא שלי היה נציג ש"ס במועצת גני תקוה, ושמתי לב שפעילי יהדות התורה מביאים לכיתה לפני הבחירות פתקים של ג' כדי לחלק לבנות, ורק לי לא מחלקים".

שושן: "המאבק שלנו לא עדתי. גם לנשים אשכנזיות אליטיסטיות יש בעיה בהשגת הזכויות שלהן בחברה החרדית, והתרומה שלהן בתחומים המגדריים ניכרת. אבל יכול להיות שאם הנושא המעמדי־דתי לא היה קיים, נבחרות לא היתה קמה".

הזרם החרדי־ספרדי נחשב גמיש יותר בכל הנוגע להשתלבות בחברה החילונית, בעוד החרדים האשכנזים נותרים מאחור.

שושן: "אולי לנשים אשכנזיות יש יותר מה להפסיד".

שוקרון: "אצל חרדים אשכנזים מסתכלים הרבה יותר אחורה, על הסבתא של הדודה, כשמדברים על שידוך, כך ששם זה יכול להיות כתם בל יימחה אם איזו דודה פעלה למען נשים. אצל הספרדים מסתכלים על הבחורה הספציפית והמשפחה הקרובה".

שושן: "הציבור המזרחי־חרדי מגוון יותר. סביב שולחן השבת אפשר לראות חרד"לניק, חילוני ושמאלני".

גם שמאלני?

שושן: "לא הרבה".

שוקרון: "אל תגזימי".

חזקות ומשפיעות, אבל רק מאחור

איך נולדה התנועה?

שושן: "ישבנו כמה חברות, ואמרנו שאנחנו חייבות לעשות משהו. לא היתה מאחורי זה תיאוריה לשינוי היחס החרדי לנשים. זה היה טרום ימי בחירות 2013, ואפילו לא אמרנו 'נכניס עכשיו ח"כית חרדית לכנסת'. קראתי לזה 'לא נבחרות לא בוחרות'. בהתחלה טענו שאני משוגעת, אבל זה עניין הרבה נשים.

"כשהתחלתי לחפור בנושא, הדברים החלו להיות ברורים. למשל, כל נושא מעמד נשים בעבודה: אנחנו המנוע הכלכלי של החברה החרדית, וזה מה שגורם לנו להיות מעורבות בעולם החיצון, כי לא כולנו מורות וגננות בחינוך העצמאי של המגזר. אני, למשל, הייתי אז פרסומאית. הכלכלה החרדית נמצאת על הכתפיים שלנו, ולמרות זאת אנחנו לא נשמעות — לא בתקשורת, לא בפוליטיקה, לא במועצה הדתית ולא במועצה המקומית. אנחנו 'הנשים שהולכות עם העגלות בבני ברק, ומי בכלל חושב שיש להן דעה על משהו'. אני מוקפת בנשים עם דעות שמשפיעות וכותבות, אבל הכל מוסתר תחת שכבה עבה, והציבוריות הישראלית לא מכירה אותנו.

"בחברות אחרות המעמד הכלכלי נותן לך מעמד חברתי כלשהו, אבל לא בחברה שמגדירה את הערכים שלה לפי לימוד תורה. זאת המלכודת של הנשים החרדיות: הן יכולות להיות חזקות ומשפיעות, אבל רק מאחור".

עדינה בר־שלום, הבת של הרב עובדיה יוסף, ניסתה לפני שנה לרוץ לכנסת במסגרת מפלגת אחי ישראלי.

שושן: "עדינה ניסתה לעשות משהו אחר. העשייה שקדמה ליציאתה לפוליטיקה נתנה אלטרנטיבה תעסוקתית לנשים שעסקו עד היום רק בחינוך. היא היתה בין הראשונים שפתחו אופק לנשים גם ללימודי פסיכולוגיה ומדעי המחשב. בהמשך היא נהפכה לפוליטיקאית שקראה תיגר על ש"ס. גם עליה אמרו 'היא כן חרדית והיא לא חרדית', ושאלו איזו כיפה בדיוק בעלה חובש. זה שיח שמתעורר סביב כל אחד שאומר יש פה קלקול".

איך אתן מגדירות את הקבוצה שאתן מייצגות?

שוקרון: "נכון שאנחנו לא המיינסטרים של בני ברק ושכונת גאולה בירושלים, אבל אנחנו קול שהולך וגובר. אנחנו נחשפות לעוד ועוד אנשים כמונו: נשים וגברים שחושבים פתאום בכוחות עצמם ולא רק את מה שחינכו אותם לחשוב".

חסן־לפקוביץ': "יש לזה כל מיני שמות — 'החרדים הישראלים, החדשים, המודרניים"'.

כמה נשים אתן?

שושן: "מאות, כתלות במעגל שבו מדובר. יש את קבוצות המנהיגות שלנו שעוברות הכשרה פוליטית ואנחנו במחזור השלישי ויש לנו כבר 50 בוגרות. יש את המעגל של קבוצות הפייסבוק" .

איך אתן מקדמות את האג'נדה של נבחרות?

שוקרון: "יש לנו בעיה להיחשף בכלי התקשורת. אין כל כך במה בתקשורת החרדית, ואם אנחנו מקבלות חיבוק מהתקשורת הלא־חרדית, יגידו 'הן לא משלנו'. גם אתרים חרדיים עם קו יותר פתוח תלויים בתקציבי הבחירות השמנים של המפלגות, ולכן אי אפשר להשמיע שום דבר שחורג מהקו המקובל. אנחנו צריכות לשבת במערכת TheMarker כדי להשמיע את הקול שלנו, כי בתוך הסביבה שלנו הקול הזה לא לגיטימי".

אלימלך: "זאת עבודת שטח סיזיפית לצורך שינוי התפישה של הנשים החרדיות. אנחנו עורכות כנסים קטנים, מעבירות תוכניות מנהיגות, עושות חוגי בית. הקרנו בכינוסים שלנו סרטי קולנוע שקשורים להעצמת נשים".

חסן־לפקוביץ': "אנחנו פועלות גם כדי להעלות את המודעות הכללית בתקשורת וגם ברמה המשפטית".

שושן: "ב-2015 הגשנו בג"ץ נגד אגודת ישראל (שהסתיים ב-2018. העותרת היא עו"ד תמי בן פורת, אליה הצטרף איתך מעכי – ארגון של משפטניות לצדק חברתי; ח"ע), אחרי שהעיתונאית טל שניידר גילתה שהתקנונים של המפלגות החרדיות מעגנים את המצב שבו אין בהן נשים. ראינו שיש בהם סעיפים שקובעים שכל איש בן 18 ומעלה יכול להצטרף לשורות המפלגה — בלי כוכבית שמסבירה שמדובר בשני המינים".

שוקרון: "כשפנינו למפלגה הם סירבו לשנות את זה".

בלוך: "ניצחנו בבג"ץ הזה אחרי שחטפנו מכל עבר".

שושן: "אחרי ארבע שנות מאבקים בג"ץ הורה להם לשנות את התקנון, ולפני שנה מועצת גדולי התורה שינתה את הסעיף".

שוקרון: "אבל הם אמרו בגלוי: 'אנחנו משנים את הסעיף אבל המציאות לא תשתנה'".

לאור השינוי שאתן מדברות עליו בציבור, לא משתלם להם ברמה האלקטורלית להציג נשים ברשימה?

שושן: "הקריאה שלנו בתחילת הדרך היתה 'אל תבחרו במפלגות האלה', אבל האמת היא שאף אחת לא תעניש את המפלגה שלה כי אין בה נציגות נשית".

שוקרון: "הבעיה היא שאין אלטרנטיבה. למי אני אצביע? לבית היהודי? מה הם קשורים אלי?"

מה עם עומר ינקלביץ' החרדית ברשימת כחול לבן? אין לה יכולת למשוך חרדים להצביע עבורה?

חסן־לפקוביץ': "זאת ההוכחה כמה חשוב שאישה חרדית תהיה במפלגה חרדית. ינקלביץ' לא יכולה לקדם שום דבר שקשור בחרדים בלי להיתקל בים של ביקורת. ידיה קשורות בתוך המפלגה שלה. היא כל הזמן שומרת על ניטרליות ומדגישה 'אני לא נציגת החרדים, אני נציגת הפריפריה וארגונים חברתיים'. היא יושבת בוועדות הכנסת ומדברים שם על החינוך החרדי — אבל היא מתעקשת שהדיון הוא לא רק על חינוך חרדי".

שוקרון: "50% מכוחן של המפלגות החרדיות מגיע מנשים. אז למה שנשים לא יהיו חלק מזה? למה הן צריכות למצוא לעצמן בית אחר שלא כל כך מתאים להן? גם הח"כים החרדים לא נותנים לינקלביץ' כבוד".

חסן־לפקוביץ': "הרי כשהיא דיברה בוועדת הכספים, משה גפני שאל את היועצת שלצדו 'מי זו שדיברה עכשיו?'"

בלוך: "כל עוד הייצוג שלנו נתון בידי המפלגות החרדיות — אין לנו ייצוג. אם אינשאללה יפרידו דת ומדינה, ויהיה פה ימין־שמאל נורמלי, נדבר שוב".

אלימלך: "אף אחת מאתנו לא רוצה להיות ח"כית. לא אכפת לנו מי תהיה ח"כית. העיקר שתהיה בתוך מפלגה חרדית".

חסן־לפקוביץ': "צריך להבין את המצב שלנו כשאנחנו מחפשות סעד בכנסת. אנחנו חיות בהפרדה מגברים מהגן. נניח שמנהלת מעון לנשים מוכות חרדיות רוצה לפנות לח"כ. היא צריכה ללכת לגבר ולהתחיל להסביר לו מה הבעיות של נשים חרדיות. צריך שתהיה שם אישה שתבין מה עובר על נשים, כמו שבכנסת ייצג אותך מי שדומה לך".

בלוך: "כשישבתי בוועדה בכנסת שדנה, במסגרת חוק ההסדרים, בקצבת נשים לטובת מזונות עבור נשים שלא מקבלות מזונות מהגרושים שלהן, היתה שם שדולה של נשים דתיות וחרדיות ברובן. התחלנו לדבר, ואחת מהן התחילה לבכות, ואז נכנס ח"כ ישראל אייכלר והצביע נגדנו מול הפרצוף שלי. הוא לא בדק בכלל על מה מדובר. רצנו אחריו אחר כך ואמרנו לו: 'ישראל, אתה לא רואה כאן נשים חרדיות בוכות?' אז אייכלר אמר: 'אני לא יודע מי אתן. אמרו לי להצביע בעד אז הצבעתי בעד'. מה נסגר אתך? זה הזוי. הרי יש שיעור גבוה יחסית של חרדיות שלא מקבלות מזונות כי הגרושים שלהן הם אברכים נטולי פרנסה".

ברמה המוניציפילית יש יותר הישגים?

חסן־לפקוביץ': "עדיין אין חיה כזאת, חברת מועצה חרדית".

שוקרון: "למפלגות החרדיות אין בעיה לתמוך באישה במועצה כל עוד היא לא חרדית".

למה אף אחת מכן לא התמודדה על מקום במועצה המקומית שלה?

חסן־לפקוביץ': "אני התמודדתי ולכן אני כל כך מבינה את עומר ינקלביץ'. אני מאוד רוצה לייצג את הציבור החרדי, אבל לא יכולה לעשות זאת מתוך מפלגה חילונית. החילונים אמרו לי: אנחנו רוצים לפתוח אזור תעשייה חדש בשבת, ואני לא יכולה להצביע בעד דבר כזה. מה ייצא מכך שאני אהיה חרדית מחמד במפלגה?"

הפגנה בבני ברק נגד ההפרדה בין תלמידות אשכנזיות לספרדיות בבית הספר בעמנואל, ב-2010מוטי מילרוד
לא יכולות להתלונן על המעסיק

במה הייתן רוצות שח"כית חרדית תטפל?

שוקרון: "כשמדברים על הצורך בייצוג נשי, הח"כים החרדים יגידו: 'אנחנו כבר מייצגים אתכן. מה אתן רוצות? לא אכפת לי מהאישה שלי? מהבנות שלי?'. אבל הנה דוגמה. באחרונה התפרסמה כתבה על כך שמוסדות חינוך מפטרים בקיץ מורים ומורות כדי שלא יצברו ותק וזכויות. מנתוני הלמ"ס רואים שרוב פיטורי הקיץ נעשים במגזר החרדי ובעיקר בקרב נשים חרדיות. יש להן הרבה מה להפסיד אם הן יתלוננו על המעסיק, שיש לו קשרים וכסף.

"זה לא יפגע רק במקום עבודתה, פגיעה שאיתה היא יכולה להתמודד בבית משפט, אלא גם תגלה שלילדיה אין כבר מקום בבית הספר. ידחקו את רגלי בעלה. זאת תופעה שהח"כים שלנו לא מתעניינים בה. ראשי העמותות האלה מקושרים מאוד לח"כים. תלמידי הסמינרים והישיבות שמפעילות העמותות הם קולות בטוחים. אז מי מהח"כים ירצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה?"

טברסקי: "כמנהלת מעונות ותיקה אני נמצאת במגע תמידי עם אוכלוסיית האמהות מצד אחד ועם המטפלות בצד השני. המחירים שאמהות משלמות בעצירת הקריירה שלהן ובעבודות השקופות בבית לא זרים לי. מטפלות, שבידיהן אנחנו מפקידות את היקר לנו מכל, זוכות במקומות מסוימים לתנאי העסקה גרועים. צורכי האמהות והמטפלות החרדיות שקופים לגמרי, אין להן נוכחות סביב שולחנות בעלי הכוח, וזה מצב שצריך תיקון".

שושן: "אני משווה אותנו למורדים פנים־חרדיים כמו הפלג הירושלמי, פלג קיצוני שאומר: 'המפלגות האלה לא מייצגות אותנו כי אנחנו חושבים שחוק הגיוס מסוכן'. נשים חרדיות לא יכולות לצאת ולחסום רחובות כמוהם. יש לנו בעלים, אבות ואחים וזה הופך את המאבק שלנו למורכב, כי הוא נוגע במקומות עמוקים ביחסים הזוגיים והמשפחתיים. להרבה נשים קשה אפילו לעשות לייק לפוסט בפייסבוק, לא כל שכן להצטרף לתוכנית ולבוא לכנס. כל אישה שתפתח את הפה תחטוף. זה המלכוד שלנו.

"לכאורה, הפוליטיקה החרדית נמצאת בעמדת כוח מטורפת ויש לה ברית בלתי ניתנת להפרדה עם מפלגת השלטון, והגברים שלנו יושבים בוועדת הכספים ובמשרדי הממשלה. אבל זאת אליטה גברית סגורה שלא מקדמת את הנושאים שאנחנו מדברות עליהם כאמהות ומחנכות חרדיות שנפגשות עם המציאות בשטח".

אלימלך: "30 שנה אני מרכזת מסלולים בסמינרים ומנהלת המחלקה לחינוך ממלכתי־חרדי בירושלים. בתקופת שי פירון כשר החינוך הוקצו בתי ספר ממלכתיים־חרדיים עם לימודי ליבה מלאים ובגרויות מלאות. אבל התחלפה הממשלה, נפתלי בנט מונה לשר החינוך, והסגן שלו, מנחם פורוש, הקפיא את זה".

שושן: "המדינה מייצרת מערכת חינוך שמסלילה את כולם לחיי עוני, וכולנו נצטרך להתמודד עם ההשלכות הכלכליות והדמוגרפיות. המערכת הזאת מתמוטטת כלכלית וחברתית, ואין אף אחד על ההגה ששם לב לזה שאנחנו נוסעים לשום מקום".

שוקרון: "אני אוהבת שבנט אמר 'נדאג לכולם לחמש יחידות לימוד במתמטיקה'. תנו לנו יחידה אחת. תדאג שקודם יהיו שלוש יחידות לכולם — זה כבר יהיה בסיס טוב. בעלי למד עד כיתה ח' רק ארבע פעולות חשבון ואחר כך הלך לישיבה".

אלימלך: "נושא בריאות האישה כואב לנו. משרד הבריאות הראה שתמותת נשים מסרטן השד בחברה החרדית גבוהה יותר מבשאר האוכלוסייה, וניסינו להבין למה. ראינו שאין מודעות לצורך במעקב. הן הולכות להיבדק בשלב מאוחר יותר, ובמגזר אפילו לא קוראים לזה 'סרטן' אלא 'המחלה הנשית'".

שושן: "ההגדרה מעורפלת כי אלה מלים לא צנועות. לנשים חרדיות יש אורח חיים ייחודי, עם נישואים מוקדמים, לידות בגיל צעיר והרבה ילדים, ויש לזה השלכות בריאותיות לטוב ולרע. אבל זה נושא שלא מדברים עליו או מקצים לו תקציבים. ב–2014 כינסנו את הוועדה למעמד האישה לדיון בנושא בריאות האישה החרדית, והח"כים החרדים פשוט לא הגיעו אף על פי שמדובר בבריאות של אמא וסבתא שלהם".

שוקרון: "כך גם בסוגיית האלימות נגד נשים. ב–2019 העביר משרד האוצר 20 מיליון שקל למשרד הרווחה לטובת התוכנית למאבק באלימות נגד נשים. הנציגים של החרדים לא היו שם כדי לקחת נתח מהעוגה. אנחנו באופן אישי עשינו קמפיין בשיתוף פעולה עם מרכזי הסיוע של החברה החרדית. דיברנו בצורה הכי עדינה, כמעט בלי המלה 'אלימות'. הצגנו בכרזות רק שולחן שבת וכוס קידוש, כך שמי שחווה אלימות תשים לב לפנייה, ועדיין לא הסכימו לפרסם את הקמפיין הזה בבני ברק. על אלימות לא מדברים אצלנו, ואם מתייחסים אליה — זה רק במשפחות המצוקה המסכנות. המשפחות המזרחיות. אין הבנה שזה קורה בכל המגזר, כי ברגע שתספר על אלימות אתה מוריד את הערך של המשפחה כולה. אז סוגרים את הדברים בשקט".

"כשהם רוצים — הם משנים את החוק"

אז לא תצביעו בבחירות הקרובות לאף אחד?

שושן: "בטח שנצביע".

שוקרון: "אני מעריכה את העובדה שיש לי זכות הצבעה. בקום המדינה גם זה היה בסימן שאלה, ואני לא מוכנה לוותר על זה".

חסן־לפקוביץ': "כל הבעיות נובעות מכך שאנחנו חיות במדינה דמוקרטית אבל לא מקבלות הזכויות הדמוקרטיות שלנו. המדינה צריכה להתערב ולא לתת לדבר כזה לקרות".

אלימלך: "צריך לקבוע בחוק שכל מפלגה תחויב להציג מספר מינימלי של נשים ברשימה".

חסן־לפקוביץ': "היינו בכנסת ביום שבו ש"ס ויהדות התורה הגישו את הרשימות שלהן. יושבת ועדת הבחירות, מקבלת רשימה של 120 גברים, ואף אחד לא ממצמץ. זה בדיוק כמו שתתייצב מפלגה שתגיד 'אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן שייכנסו לכנסת אנשים שחורים. אנחנו נגד האתיופים', ותחרוט את זה על התקנון שלה והוועדה תגיד 'סבבה. ברוכים הבאים'. זה לא דמוקרטי. אני לא מוכנה שישללו ממני את זכות הייצוג. כרגע אין מישהי כמוני שתייצג 51% מהאוכלוסייה החרדית".

שוקרון: "בשלב ראשון צריך לומר: 'אתם רוצים להגיש רשימה בלי נשים? אין בעיה, אבל תקבלו רק 50% ממימון הבחירות'".

חסן־לפקוביץ': "אם יש מפלגה שעושה לי דה־לגיטימציה כשאני פותחת את הפה, אני מצפה מהמבוגר האחראי — שזאת המדינה — להתערב".

אז למה שלא תקימו מפלגה חרדית נשית? למה להתעקש להיכנס למפלגה שלא רוצה אתכן?

חסן: "אם מפלגה כלשהי תסרב להכניס שחורים, תמליץ להם להקים מפלגת שחורים?".

שוקרון: "אם אקים מפלגה לנשים, איך אגיע לבוחרים בלי רדיו ועיתונים? מגיע לנו מקום בבית שלנו".

בלוך: "הרי אין באמת בעיה הלכתית להכניס אישה למפלגה. נשים חרדיות עובדות בהרבה תפקידים בכנסת. אין הצדקה להקים מפלגה בשביל זה".

אבל אם תקימו מפלגות, יהדות התורה וש"ס לא ירגישו מאוימות שתיקחו להן קולות, ויכניסו אתכן אליהן כדי למנוע זאת?

אלימלך: "הם יגידו שזה לא לגיטימי ולא חרדי".

בלוך: "הרי היסטורית, הרב קוק גם אסר על נשים להצביע בבחירות. הוא טען שזאת לא דרכה של אישה. אבל משום מה החרדים דוגלים באחוז הצבעה גבוה, כולל הצבעה של נשים מתות".

שושן: "הם כותבי החוקים והם מפילי החוקים. כשרוצים — משנים".

 

קישור לכתבה

אתם אולי לא שמים לב, אבל הנשים החרדיות כועסות

כאישה חרדית נולדתי למציאות של מחיצות הפרדה. וכאישה חרדית קרא עוד...

כאישה חרדית נולדתי למציאות של מחיצות הפרדה. וכאישה חרדית, אני יכולה להעיד שפתאום המחיצה נמצאת בכל מקום, במקומות שבהם היא לא היתה בעבר. למעשה, המחיצה הפכה למחיקה

עיתון "הארץ"

אסתי רידר אינדורסקי 
29.01.2020

נולדתי אל מאחורי המחיצה. חרדית, אתן יודעות, מלידה. המחיצה תמיד היתה שם, בדיוק איפה שהיא צריכה להיות. ראשית — בבית הכנסת. אבי, זיכרונו לברכה, התפלל בישיבת "היישוב החדש" בתל אביב. עד כיתה ג', גיל 8 בערך, התפללתי לידו. לקראת הימים הנוראים של כיתה ד', ראש הישיבה המיתולוגי, הרב יהודה יידל קולודצקי, אמר לאבא שאולי זה כבר פאסט נישט, ושהגיע הזמן שאעבור לעזרת הנשים. אבי נתן את הכבוד לרביידל להעמיד אותי על מקומי (ובמקומי) החדש, וזה מכר לי את הרעיון כשדרוג רציני. "את עוברת לשורה הראשונה בנשים", הסביר. כנראה לא הייתי מספיק נלהבת, אז הוא זרק צ'ופר נוסף: "זו שורה ראשונה, ליד הרבניות". האיש, שהיה אימת הבחורים, הלך איתי למחסן לבחור "סטנדר" בדיוק בגובה המתאים לילדה בת 9. הוא גם נתן לי "לבחור" איזה מקום שאני רוצה בשורה הראשונה. בחרתי לשבת ליד אמא שלי, והתיידדתי עם המחיצה.

עזרת הנשים ב"יישוב" היתה בתוך אולם התפילה הגדול. המחיצה היתה מעץ בגובה מטר וחצי בערך, ומעליו וילון מחורר בדיוק במידה הנכונה. שמעתי מצוין, ראיתי את כל ההתרחשויות, יכולתי להישען על המחיצה ולשים את היד ואת הראש ולבכות — פריבילגיה של שורה ראשונה. אהבתי את התפילה ואת הנוסח הישיבתי, העוצמתי, של 300 בחורים שרים וצועקים יחד עם בעל התפילה. המעבר אל מאחורי המחיצה היה חלק.

המחיצה תמיד היתה שם, גם באולמי השמחות או אצל קרובי המשפחה החסידיים באירועים מצומצמים. היינו הולכים כמשפחה — נכנסים יחד לאולם, ואז מתפצלים ונפגשים שוב משני עברי המחיצה. גם שם המחיצה היתה ידידותית. מתרחבת כשאפשר, מצטמצמת כשצריך.

קשה לי להיזכר בדיוק מתי זה קרה, אבל פתאום המחיצה נמצאת בכל מקום. זו המחיצה השנייה, זו שכבר אינה ידידותית. היא אטומה. לפעמים היא דיקט, ולפעמים זה כבר קיר. פתאום נשים לא רק מופרדות על ידי מחיצה; הן נמחקות. תמונותיהן לא מופיעות, שמותיהן מקוצרים לאות אחת. פתאום כבר לא נכנסים יחד לאולם, אלא יש כניסה מיוחדת לנשים, בדרך כלל מאחור. יש הפרדה גם באוטובוסים. פנים של נשים נעלמות, ממנהיגות בעיתונים ועד מדבקות על גבי השמפו.

המשת"פים בשירות ההפרדה
"הבעיה שלכן היא שאתן מעט נשים"
כיוון שנולדתי לצד המחיצה, אני יודעת שהמחיצה החדשה — המוחקת, המפלה והמבזה — היא לא הלכתית. גם פתרונות הצניעות המוחקים, הדוחקים, המשמיטים, החונקים והמשתיקים אינם כאלה. ולמרות הידיעה הברורה הזאת, מהרגע שהמחיצה הגיעה, אין באמת בחירה. בחברה סגורה, שמחנכת ומסלילה לצייתנות, שמקדשת ערכים של "בת טובה" ו"אחיזה בפלך השתיקה" ומפעילה מנגנוני סנקציות לאכיפה — אין באמת בחירה אלא לשבת מאחורי המחיצה.

כחלק מעבודות המחקר שלי, אני מראיינת בשנים האחרונות נשים חרדיות. הן מתארות מגוון תחושות: מהתכווצות באוטובוס מהדרין ועד כעס כששמן נמחק ממודעה המפרסמת את העובדה שסיימו תואר, אבל גם הסכמה. זו הסכמה שבשתיקה.

אישה אחת סיפרה לי סיפור מקומם במיוחד. היא עובדת בעיריית בני ברק. ראש העיר הקודם נמנה עם חסידות גור. לדבריה, אחת היוזמות שקידם ראש העיר היתה מחיצה שתוקם בישיבות של עובדי העירייה. התגובה שלה ליוזמה היתה פשוטה: "לא דחוף לי לראות גברים, והוא לא יכול לראות נשים — אז מה אכפת לי להתחשב בו?"

אני מודה שהתנהגתי לא לפי כללי האתיקה המחייבים, ופשוט התפוצצתי: "מה פירוש 'מה אכפת לי להתחשב בו'?" שאלתי. הרי אם המחיצה היתה מוקמת, בעוד כמה שנים איש כבר לא היה זוכר שהיא נועדה רק כדי להתחשב בראש עיר חסיד גור — והיא היתה הופכת למציאות. לנורמה, להלכה. היא גם היתה משוכפלת. מתרחבת, מועתקת. למרבה המזל היוזמה נגדעה באיבה, רק בזכות העובדה שבעיריית בני ברק עדיין עובדות מעט נשים שאינן חרדיות. אלה דתיות לאומיות, מפעם, שהטילו וטו נחרץ.

המחיצות האלה לא מוכרות כבעיה של החברה הישראלית. מתייחסים אליהן כאל בעיה של נשים חרדיות בלבד, שהן נדרשות לפתור בכוחות עצמן.

המחיצה השלישית והלא־הלכתית מוצבת בכנסת, אצל המפלגות שמדירות נשים. אלה אותן מפלגות שהן גם חלק מהממשלה, כי "אם לא ניתן לחרדים מה שהם רוצים הם לא יבואו". בבחירות לאסיפת הנבחרים ב–1920 היו מי שרצו להקים קלפיות נפרדות, בהן כל קול של גבר ייספר פעמיים. למרבה המזל זה לא תפס. מאה שנים אמנם חלפו מאז, אך נדמה שהמצב לא השתנה בהרבה. אין כיום אף אישה במפלגה חרדית בכנסת או ברשות מוניציפלית כלשהי. יש אפס נשים חרדיות במוקדי קבלת החלטות. עתירה לבג"ץ אמנם הובילה לתיקון הסעיף המדיר בתקנון אגודת ישראל, אך במפלגה הבהירו שהמצב בשטח לא עומד להשתנות: לא יהיו אצלן נשים. אם נשים ירצו להצטרף למפלגה, יהיה עליהן לקבל אישור ממועצת גדולי התורה. בינתיים נשים לא עומדות בתור כדי לעבור את ההליך המלבב הזה.

הבעיה הגדולה היא שהמחיצה הזאת לא מוכרת כבעיה של החברה הישראלית. זו בעיה של נשים חרדיות בלבד, שהן נדרשות לפתור בכוחות עצמן. "כשיהיו 500 אלף נשים חרדיות שידרשו ייצוג, הבעיה תיפתר מעצמה", אמרה לי ח"כית לשעבר ממפלגת העבודה. "אם נכפה על החרדים נשים, מחר יכפו עלינו ערבים", אמרה לי ח"כית אחרת מהבית היהודי. "לא מעוניינת להיפגש איתכן", הוסיפה ח"כית מהליכוד. דווקא עם עאידה תומא סלימאן הסתדרנו נפלא: אחיות לגורל של חברה דתית ומדירה שמנצלת את הערכים הליברליים של מדינת המעטפת כדי להרחיב את גבולות ההדרה.

למחיצות, כאמור, יש נטייה להתרחב. הקמפיין הפמיניסטי־חרדי "לא נבחרות לא בוחרות" הציג בעבר תמונות של ח"כים חרדים עובדים שכם אל שכם עם ח"כיות חילוניות. היום אפילו המחזה הזה אינו טריוויאלי. בתחילת המושב של הכנסת הקודמת ביקש ח"כ מיכאל מלכיאלי מש"ס שלא לשבת ליד אישה במליאה. הוא נענה בחיוב.

המחיצה הרביעית אמנם סמויה מהעין, אבל קיימת בהחלט וגם בה יש להילחם. היא מוצבת בכל פינה בישראל: מהפלייליסט בגלגלצ ועד לצוותי המשא ומתן להקמת הממשלה, ומהפאנלים באקדמיה ועד לכתבות המכתירות את אנשי העשור. הנשים בישראל נמצאות מאחור. קולן מושתק. הן נעדרות ממוקדי קבלת ההחלטות. ומכל מוקדי הכוח. כשהן מבקשות למחות, מופעלות נגדן סנקציות. גם אלה שנמצאות בפוליטיקה נתונות למתקפות. רק הביטו בתגובות שקיבלה ח"כ מיכל שיר, שהעזה להביע תמיכה בגדעון סער; או באלה שקיבלה אמילי מואטי, מועמדת ברשימת העבודה־גשר־מרצ.

יש פמיניסטיות שמתקשות להכיל את המורכבות של פמיניזם דתי, ובוודאי של פמיניזם חרדי. שמעתי לא פעם שאני לא פמיניסטית "אמיתית". שאין דבר כזה פמיניסטית שמקבלת בהכנעה את החובה לכסות את שער־ראשה. שאין דבר כזה פמיניזם שמקבל את המחיצה בבית הכנסת. אך אני לא מתנצלת על אורח החיים שלי. יש הבדל ברור בין המחיצה ההלכתית לבין המחיצות התרבותיות. מחיצה שמונעת מנשים חרדיות לקחת חלק בפוליטיקה או מפרידה בין זמרים לזמרות בפלייליסט ובין נשים וגברים במדרכה, היא אותה מחיצה. יש להילחם בה מלחמת חורמה.

קל להגיד שהדרת נשים היא נישט פון אונזרע — לא משלנו. זה רק אצלם, ובגללם. באשמתם. אבל המאבק בהדרת הנשים בישראל חייב מיסגור חדש. יש לפעול למיגור ההדרה שנמצאת בראש ובראשונה בכנסת. יש לפעול לייצוג שוויוני בכל המפלגות, ובכלל במפלגות החרדיות. ההבנה שהדרת הנשים במפלגות החרדיות היא מקור הבעיה היא המפתח לפתרון. התעלמות ממנה תגרום לכנסת יותר גברית ויותר קיצונית, שתעגן בחקיקה את ההפרדה וההדרה. אחרת, נתעורר להלוויה של המרחב הפלורליסטי בישראל. הלוויה בהפרדה, כמובן.

הכותבת היא פעילה פמיניסטית חרדית, דוקטורנטית בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב וחברת הנהלת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי.

לקריאה במקור

הנבחרת מחזור 3 יוצאת לדרך!

תכנית המנהיגות לנשים חרדיות לקידום מעורבות ציבורית וחברתית קרא עוד...

תכנית המנהיגות לנשים חרדיות לקידום מעורבות ציבורית וחברתית של #נבחרות בשיתוף עם עמותת 'כ"ן למנהיגות נשים', יוצאת למחזור 2020.
התכנית משלבת מנטורינג קבוצתי, דיוני עומק בנושאי מעמד האישה ביהדות, פוליטיקה, חברה וכלכלה, ומתן כלים פרקטיים לעשייה משמעותית.

אם מעניין אותך להוביל שינוי חברתי,
אם בוער בך הרצון להשמיע ולהשפיע, מקומך איתנו בנבחרת!
לפרטים, תאריכים ותנאי קבלה, לחצי על התמונה.

חולצה בעיצוב חדש במחיר מבצע לזמן מוגבל

רוצה לרכוש את חולצת הקלאפטע? רחלי מורגנשטרן המהממת קרא עוד...

רוצה לרכוש את חולצת הקלאפטע?
רחלי מורגנשטרן המהממת, הפרזנטורית שלנו הזהירה קשות "בלי פוטושופ והצרת היקפים". רחלי היא אקטיביסטית חרדית, ומלבד זה שהיא האישה החרדית אולי היחידה שרצה בבחירות המוניציפליות האחרונות למועצת עיר עד סוף המרוץ, היא גם אקטיביסטית חסרת מנוח וחשוב לה להעביר מסר לכל הנשים באשר הן להיות שמחות ומאושרות בכל מידה ובכל סגנון.
אז החנות הוירטואלית פתוחה להזמנות,
תוכלו לראות דוגמאות נוספות מדליקות,

ההכנסות קודש לתנועת נבחרות ולפעילות שלנו בהכשרת מנהיגות, במאבק בהדרה, בהשמעת קולן ובהנכחתן של נשים חרדיות.
אז זו ההזדמנות להצטרף לקלאפטעס שדואגות שיהיה פה עולם נחמד יותר.
לגבי שרוול ארוך למבקשות ובצדק, יש במלאי ויש צורך לסמן זאת בהזמנה.

בסופו של דבר אנחנו ארגון חברתי והחנות שלנו היא חלום ישן שעכשיו מתגשם, יחד עם הבקשות שלכן שיעלו מן השטח.

לחצו על התמונה לרכישה.

.

0