אלי ביתאן, שיחה מקומית
מהתארגנויות עובדות, דרך ועדי הורים ועד הבנות המזרחיות בסמינרים – החברה החרדית חווה שינויים פנימיים עצומים, וכולם בהנהגה נשית. בכנס של תנועת "נבחרות" השבוע הן דיברו על המחירים האישיים ועל הסיכוי שנראה אותן בכנסת. ביום רביעי האחרון התקיים במשכנות שאננים בירושלים כנס "מגדר-מגזר" של נשות ארגון "נבחרות". לכנס הגיעו פעילות ופעילים חרדים, שיצאו לקראת הבחירות למאבק על זכותן של נשים חרדיות להיבחר במסגרת המפלגות החרדיות, תחת הססמה "לא נבחרות – לא בוחרות", ובקיצור שהפך לכינוי: "לונילובו".
כבר בחודשים שקדמו לכנס, שיועד בעיקר לפעילות ולפעילים הבולטים במאבקים חברתיים בחברה החרדית, אפשר היה לראות בבירור את פריצת הדרך שעשה המאבק, שמאז מערכת הבחירות האחרונה הוכרז שוב ושוב כחסר סיכוי, על ידי הגברים החרדים השולטים במפלגות החרדיות. מה שהחל כמאבק אזוטרי, שלא לומר קוריוז, הפך להיות אחד הדיונים הלוהטים במגזר החרדי.
מימין: אסתי רידר, אסתי ביטון-שושן, מיכל צ'רנוביצקי וטלי פרקש. הסופרג'סטיות החרדיות (נעם פיינר)
במהלך השנתיים הללו הוקם ארגון "נבחרות", שבחר לו לסמל את שרה שנירר, מקימת רשת החינוך החרדית לבנות "בית יעקב", ומי שנחשבת למחנכת חרדית דגולה. שנירר גם מזוהה כאישה פורצת דרך לנשים חרדיות, חרף ההתנגדות אליה מצד עסקנים ורבנים, שהפכה רק בהמשך לתמיכה נלהבת. המיתוס החרדי בעניינה של שנירר זונח את השנים הראשונות, בהן נאבקה שנירר כמעט לבדה בממסד הרבני הגברי שלא ראה איתה עין בעין את הצורך בחינוך לנשים. במקום העבר הזה, נהוג להעלות על נס רק את התמיכה מקיר לקיר לה זכתה בהמשך. הבחירה בה כסמל המאבק של "נבחרות" מנסה להחזיר את אותן שנים ראשונות של מאבק לקדמת השיח: ככה גם שנירר התחילה, השאר יצטרפו בהמשך.
עתירה שהוגשה על ידי ארגוני נשים (בתמיכת "נבחרות", אך לא על ידן) נגד תקנון "אגודת ישראל" עדיין מתנהלת בבג"ץ. בית המשפט דרש תשובות מאגודת ישראל על סעיף התקנון האוסר על בחירת נשים למרכז המפלגה. אגודת ישראל היא רק מפלגה אחת מבין שלוש, לצד דגל התורה (שרצה עם אגודת ישראל תחת "יהדות התורה"), וש"ס – שהקימה לקראת הבחירות האחרונות את "מועצת הנשים" בראשות הרבנית עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף. בר שלום הייתה הנואמת המרכזית בכנס השבוע, ובו הצהירה כי היא תתמודד לכנסת הבאה, מן הסתם לא בשורותיה של ש"ס.
שביתת פייסבוק
לצד העתירה לבג"ץ אפשר לשים לב למאבקים פנים חרדיים נוספים שקשורים בנשים וצוברים תאוצה: נגד הלנת שכר ובעד שיפור תנאי השכר למורות וגננות (ולעובדים חרדים בכלל), מלחמה בתוקפים מינית בחברה החרדית והקמת ארגונים חרדיים לשם כך, ארגוני נשים גרושות וגרושות שבדרך, מאבק נגד אפליית בנות מזרחיות בקבלה למוסדות לימוד, דרישה גוברת לחינוך ממלכתי חרדי ולמוסדות המלמדים ליבה (וישיבת "חכמי לב"), הקמת ועדי הורים בבתי ספר חרדים, הצפת האינטרסים של הסטודנט החרדי והקמת קהילות לחרדים "עובדים" (ואפילו מסגרות תורניות).
בחלק לא מבוטל מהמאבקים הללו המנהיגות הן נשים חרדיות, ובכולם הן שותפות שוות ומלאות. זה כבר לא קוריוז, זה סדר יום חברתי ונשי, שמציף את המגזר החרדי כולו מהרחוב ועד הרבנים. כבר לא ניתן להתעלם או לבטל אותו. בחודש האחרון אף הוקם התא החרדי במפלגת העבודה אליו מתפקדים מאות חרדים וחרדיות, והוא מונהג על ידי נשים חרדיות, השואפות להגיע לכנסת ולמועצות האזוריות (עמיר פרץ כבר התחייב לכך בפני כותב השורות).
מנהיגות ומנהיגי כל המאבקים הללו נכחו בכנס ביום רביעי, ומתחו קו ברור בין המאבקים הללו לדרישה לראות נשים במפלגות החרדיות המייצגות אותן. בדקתי, לא היה אחד שנעדר משם, גברים ונשים – כולם פעילים חברתיים ששילמו מחיר אישי משמעותי על בחירתם לצאת ולהיאבק. החיבור המוחלט בין המאבקים החרדיים שנצפה בערב הזה, בקהל ועל דוכן הנואמות והפאנל היה מרגש, והתחושה הייתה של היסטוריה בהתהוות.
אכן, מרכז השיח מתנהל בעיקר בקרב מה שמכונה "החרדים החדשים" (או הצעירים, "המודרנים" או "הישראלים"), כינוי שהודבק לפני שנים על ידי דוברי החרדיות הקלאסית לתאר את הקבוצה ההולכת ומתבססת, מגזרית ופוליטית, של חרדים וחרדיות בגרסה "רכה" יותר: כאלה שבודקים את גבולות המגזר, יוצאים לעבוד וללמוד באקדמיה, פעילים ברשתות החברתיות ושסדר יומם החברתי מורכב מסוגיות פוליטיות אחרות מזו של הדור הקודם. אך למרות זאת, אי אפשר שלא להבחין כיצד השיח מחלחל לכל כיוון.
הרבנית עדינה בר שלום בכנס "נבחרות" (נעם פיינר)
בקבוצות הפייסבוק החרדיות, המונות אלפי חרדים, הדיונים סביב מקומן של נשים בפוליטיקה ובהנהגה הם הסוערים ביותר. באחת מהן, לאחר הודעה של אחד ממנהלי הקבוצה שפקפק בדרישת הנשים החרדיות, החליטו מאות הנשים על פעולת מחאה שקטה – והחרימו את הדיונים בקבוצה למשך יממה. האפקט היה מיידי, אותו מנהל חזר בו ובקבוצה הוכרזו גבולות דיון חדשים ושוויוניים יותר. לצד זה התחזק השיח בתחנות הרדיו ובאתרים החרדים, שהושפע רבות ממועמדותה של הילרי קלינטון, זאת להבדיל מהעיתונים, הנחשבים ממסדיים יותר, שעדיין שומרים על שתיקה רועמת, כמו הפוליטיקאים עצמם.
תודה למתקיפים
אסתי רידר ואסתי שושן, שתיים מתוך "הסופרג'סטיות החרדיות" (יחד עם טלי פרקש ומיכל צ'רנוביצקי), מספרות לשיחה מקומית על המקום בו נמצא המאבק כעת, ועל המטרות לטווח הקצר והארוך.
רידר: "הכנס נועד כדי להפגיש בין האקטיביסטים החרדים ולייצר רשת של שיתופי פעולה ביניהם. קודם כל כי אנחנו מאמינות בסולידריות של מאבקים – כל אקטיביסט ואקטיביסטית חרדית חטף וחוטף. אנחנו מקוות שנשים תבנה את זה ותקבלנה כוח כשהן יראו שבסך הכל זו השיטה, וזה לא נגדן דווקא. אנחנו גם רוצות לחזק את הנוכחות של נשים חרדיות בשיח על פוליטיקה ובצמתי קבלת החלטות בקרב החברה החרדית המתחדשת. אם תקום תנועה פוליטית חדשה, אנחנו רוצות שבתנועה הזו לא יעלה על הדעת לא לשלב נשים".
שושן: "רצינו גם להראות איך אמור להיראות כנס-שוויוני ומכבד. בפאנל חברים מספר שווה של גברים ונשים, יש ייצוג שווה למזרחים, יש קול גם לימין וגם לשמאל ויש גם דוברים לא חרדים ולא דתיים כדי לחזק את הטענה שלנו שלא מדובר במשהו שקורה בקהילה קטנה, סגורה ולא משפיעה. ההדרה מתרחשת במדינת ישראל, וההשפעה של שילוב נשים במוקדי קבלת ההלטות תהיה לא רק על נשים חרדיות אלא על החברה בישראל כולה".
מה הוביל לבחירה בשרה שנירר ללוגו של נבחרות?
רידר: "הבחירות האחרונות היו ביום השנה ה-80 לפטירתה. וככה ככל שהתקרב יום הבחירות ויום היארצייט שלה התחדדה לנו יותר הקרבה בינינו, וכשהפכנו לתנועה מסודרת זה כבר היה מובן מאיליו. אנחנו בנות בית יעקב, הלכנו ל'בתיה', תנועת הנוער של בית יעקב, שיננו בעל פה את הפסוקים שהיו שגורים בפיה של שרה שנירר.
"אמנם רק אחרי שיצאנו מגבולות בית יעקב למדנו שקצת ייפו את הביוגרפיה שלה כשלא סיפרו לנו שהיא הייתה גרושה, שכשאמרו לנו שהיא קבלה את תמיכת הרבנים זה היה בדיעבד ולא מלכתחילה. זה אך טבעי שנשתמש בדמותה. אשה אחת לבד כנגד כל הממסד עושה מעשה. 'מהאבנים שזורקים עלינו נבנה את בית יעקב' היא נהגה לומר לתלמידותיה – היום זה שיימינג ברשת ולא אבנים ממש, אבל גם אותו אנחנו מתעלות".
אתן מרגישות שינוי בקרב הנשים החרדיות?
שושן: "שינוי גדול. נשים שהתנגדו לנו נחרצות אומרות לנו היום 'אולי אנחנו לא מסכימות עם כל מה שאתן אומרות, אבל יש בזה משהו'. הייתי רוצה לזקוף לזכותי את כל הקרדיט אבל האמת שאת הפרחים צריך לשלוח לדב הלברטל, מרדכי בלוי (דוברי הממסד החרדי שתקפו את נבחרות בתקשורת, א"ב) ודומיהם. לאחר כל פעם שהלברטל מפרסם עוד מאמר שטנה נגד נשים – אנחנו מרגישות שגם הגדולות שבמתנגדות זעות בחוסר נוחות בכיסאן. כל פעם שאיזה מישהו מציע להושיב אותנו בכלוב או מסנן לעברינו 'שבי בלול' – גם כאלו שאולי לא ראו איתנו עין בעין מלכתחילה, פתאום זורקות איזו מילת עידוד".
רידר: "זו גם עבודה קשה שלנו. אנחנו מאמינות שאין הסברה שבה ריקם. אנחנו עושות חוגי בית. מנהלות שעות ויכוחים בווטסאפ ובפייסבוק ומרגישות תזוזה בשיח. צבא ענק מאחורינו לעולם לא יהיה. המחירים האישיים גבוהים מדי. אבל יש לנו נבחרת מובחרת ואיכותית – וזה כל מה שצריך כדי לחולל היסטוריה".
דאגו לפאנלים משותפים של גברים ונשים, ולא רק חרדים. כנס נבחרות (נעם פיינר)
הסנקציות בחברה הצפופה
מיכל צ'רנוביצקי, יו"ר התא החרדי במפלגת העבודה ופעילה מזה שנים בכוח לעובדים, שסיפרה בכנס על המאבק שניהלה באלעד להקמת ועד הורים בבית הספר של ילדיה, הוסיפה היבט נוסף: "התכנסנו גם כדי לדבר על איך הפעילות החברתית משתלבת עם המשפחה והחברה. מחירים, רווחים, וכולי. אני חושבת שזה הנושא הכי משמעותי בפעילות פוליטית וציבורית. אי אפשר לעשות את זה בלי תמיכה והסכמה זוגית ומשפחתית.
"כמובן שמי שמשלם את המחיר הרבה פעמים זה דווקא בן הזוג – שיכול להיות שבכלל היה מעדיף להיות נחבא אל הכלים. ברור שהכל מתנקז הביתה. כמובן שגם הבחירה להימנע מעשיה, אם יש כזאת – בעקבות בקשה או וטו של בן הזוג, יכולה לאתגר את הנישואים.
"האם יש פה משהו מיוחד דווקא לחברה החרדית או שזה עניין חוצה תרבויות? לדעתי זה נושא שחוצה מגזרים. ברגע שמישהו משתתף במאבק, בן הזוג והילדים שם איתו לטוב ולמוטב. מה שכן ספציפי לחברה החרדית זה שאם את רוב המאבקים בעולם מובילים מה שנקרא 'הרווקים הצעירים' – אצלנו כמעט כולם קודם הקימו משפחה ורק אחר כך נכנסו לפעילות. כמובן שבציבור החרדי השאלה 'מה יגידו' מטרידה יותר מבמקומות אחרים, ולממסד יש דרכים להפעיל סנקציות יותר מבחברה החילונית. מעבר לזה, הפמיניזם החרדי הוא די חדש, וגם פה – זה מטיל את הבעלים שלנו לחזית המערכה".
מה יהיה בבחירות הקרובות?
שושן: "הבחירות הקרובות יהיו בחירות לרשויות מקומיות. אנחנו מקוות שתהיינה כמה וכמה נשים חרדיות שתרצינה להתמודד. אגב, בכל בחירות יש נשים – והן בסופו של דבר מתקפלות בשל איומים כאלה או אחרים. יש לנו תכנית מנהיגות שהשקנו בכנס, שנועדה לתת כלים מעשיים ותמיכה לנשים שתבחרנה לנסות להתמודד".
בכנסת הבאה נראה חברת כנסת חרדית?
רידר: "בכנסת הבאה נראה כנראה את מיכל צ'רנוביצקי חברה במפלגת העבודה, אולי את הרבנית עדינה בר שלום שמחוזרת מאד על ידי כמה מפלגות ואולי חרדית נוספת – זה יהיה הישג יפה, הישג משמעותי ש'נבחרות' תזקוף גם לזכותה, אבל זה ממש לא יגרום לנו לקפל את הדגלים.
"נשים חרדיות מוסללות להצבעה למפלגות החרדיות. הן קוראות את הפשקווילים (מודעות רחוב, א"ב) שגדולי הדור חתומים עליהם המורים להצביע למפלגות החרדיות, הן רוצות להרגיש חלק מהקהילה והן בסך הכל רוצות שהמפלגה איתה הן מזדהות תייצג גם אותן. עד שלא תהיה שם אישה חרדית – כששם זה לא רק בכנסת, אלא בכל מוקדי קבלת ההחלטות: במנהלים הקהילתיים, במועצות המקומיות, וגם במפלגות החרדיות – אנחנו נמשיך להיאבק".
