טורים ודעות פוסטים מרחבי הרשת

דעה של אחת – שרה ינץ כותבת.

שרה ינץ, עובדת סוציאלית קלינית. מתמחה בטיפול בטראומה מינית ומורכבת וכותבת קבועה במגזין "נשים, דעתן!" כותבת בחודש אלול:

בחלק הזה​ של השנה- ​י​צא לי לחשוב לראשונה-
על האבולוציה שלנו,
מגיל הילדות ועד היום,
בכל הנוגע לחזרה בתשובה.

נזכרתי, איך בגילאים מוקדמים יותר​, בשלהי אב בואכה אלול​, פניתי למלאכת איסוף הראיות 'בכתב האישום' השנתי שלי​​,
איך תמיד הסקתי את הדרך בה עליי לצעוד אל השם, ביחס למה שהכתיבו לי מסגרות החינוך דאז.
נזכרתי בי, ​פועה בציפייה לכפרה, אם רק אסגור עוד כפתור, אמתח גרב נוזלת, ואתפלל ארוכות ארוכות, עד שתצא לאור – דמעה של סוררת. ​
האמונה שלי דאז, הכתיבה חוזה עם הבורא, שהיה קשור בעבותות, לחוזה שנדרש ממני בתקנון בית הספר.

ברוב כסילותי- אימצתי את התקנון כאמת מידה ל'צדיקות' שלי​, כל מה שהמורה התורנית שלי עשתה-מותר, וכל מה שלא-אסור.
ככה. פשוט. ​

כשהגיע זמני לצאת אל העולם ולהיפרד מתכתיבים רוחניים שהיוו לי גבול, נאלצתי לראשונה להתעמת עם כל השדים כולם​,​
ולהתעקש על 'תקנות' חדשות-, ​אבני דרך בעבודה שלי את השם.
הופתעתי לגלות, שגם וכאשר לא היתה אף מורה שתנשוף לי בעורף, עדיין הגדרתי את 'מידת הצדיקות' שלי, בהתאם למה שנדרש ממני אי שם בספסל​י​ 'בית יעקב'.
אמת. חסרה לי אותה התמימות והיראה שנעדרת ממני היום ומאידך, אחריי שנים של תהליך ארוך עם עצמי, אני שמחה שאותו הפחד של הילדה שהייתי, לא מגדיר את ​טיב היחסים​ שלי עם הבורא.

אני מניחה​ שזה קשור​​​ לדרך בה ילדים חווים את העולם, בצבעים דיכוטומים ובהכללה של טוב ורע.
כבוגרים​ לעומת זאת​, אנו מקיימים מערכות יחסים מורכבות, המכילות לעיתים רבדים​,​ לכאורה מנוגדים (אהבה/שנאה כאב/אושר).
כבוגרים אנו מסוגלים להכיל ולקבל את עצמינו ואת הזולת, כטובים מהיסוד, אך לא מושלמים.
כבוגרים, אנו חוזרים בתשובה גם אם לא במודע, בקשר שלנו עם הבנזוג, עם הילדים, עם ההורים, עם הזולת, וכן, גם עם הבורא.
כי על אף שלא ראוי להשוות את בורא העולם לבשר ודם, בסופו של דבר, האמונה בבורא, תלויה בקשר והקשר הזה, כמו כל קשר אחר, תלוי בדרך בה אני מקבלת את עצמי.

אני רוצה להאמין, שהדרך בה אנו פוסקים את דיננו על הזולת, היא הדרך לפיה אנו נידונים, ולכן עיקר העבודה בעיניי, היא לא (רק) הסרגל בו אני מודדת ס"מ, אלא זה בו אני מודדת ומוקירה מידות. בעיקר מידות טובות.​

אני רוצה להאמין, שיש 'יותר' בנוכחות האלוקית שבי, יותר מאשר הגדרות אנושיות קטנות ומבוזבזות. ​
אני רוצה להאמין שאני לא 'חוטאת' רק מכיוון שיש טובים ממני, רוצה להאמין שאני אהובה, לא למרות מי שאני, אלא בזכות.

רוצה להאמין, ככה בפשטות, שלא משנה כמה תחפושות וגלגולים אאמץ ואשיל מעליי,
הנוכחות האלוקית- תישאר איתי תמיד.

שרה ינץ באינסטגרם
https://instagram.com/sarayanetz?igshid=13qffi0cyzfrn

0