הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות תוכניות הדגל של נבחרות היא קרא עוד...
הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות
תוכניות הדגל של נבחרות היא "הנבחרת", תכנית מנהיגות בת שלושה חודשים המיועדת במיוחד לטיפוח מנהיגות נשית בציבור החרדי ולפיתוח אקטיביזם ויזמות חברתית ופוליטית. במהלך התוכנית הבוגרות תחשפנה לתהליכי קבלת החלטות ולאמצעים שבהם ניתן להשפיע במרחב הפוליטי והציבורי.
התכנית כוללת הרצאות במגוון רחב של נושאים רלוונטיים כגון: מעמד האישה ביהדות, מחשבה פמיניסטית, סוגיות פוליטיות, חברתיות וקהילתיות ומעניקה למשתתפות כלים מעשיים כגון כישורי דיבור בפני קהל, שימוש במדיה חברתית ונטוורקינג. המשתתפות תפגושנה מודלים לחיקוי מעוררי השראה.
המחזור השישי יוצא לדרך ב-16 במאי 2023 בשיתוף המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, בית הספר לפוליטיקה והציבור הממלכתי חרדי.
על רקע העימותים האלימים, מובילי דעת קהל צעירים במגזר קרא עוד...
על רקע העימותים האלימים, מובילי דעת קהל צעירים במגזר מסבירים כיצד הגענו עד הלום, מצביעים על הטעויות של הממשלה ושל הציבור שלהם, ומציעים דרכים לאחות את השבר
אילנה שטוטלנד26/01/2021 11:10
"האווירה קשה מאוד ומתסכלת", מודה יהודה אייזיקוביץ, 42, מסבירן חרדי העוסק בחיבור בין התקשורת הישראלית למרואיינים חרדים, מהעיר אלעד, יומיים אחרי העימותים האלימים בבני ברק בין המשטרה למתפרעים חרדים. "מצד אחד אנחנו רואים מחזות מבישים שלא משקפים את כלל הציבור וידינו קשורות, אנחנו לא יכולים לקחת את החוק לידיים ולנהל את המערכה מול אותם פורעים שנמצאים ברחובות. מצד שני, בתקשורת מוצגות ההתפרעויות כמשהו כלל־חרדי, מה שמוציא את רוב הציבור השקט, המיינסטרים החרדי, בצורה לא טובה שלא באשמתו. יש שיח ער מאוד בכל הקבוצות לגבי מה שקורה".
"רוב המגזר החרדי נרתע ממראות של שריפת אוטובוס או שריפת פחים", מוסיף מלך זילברשלג, 24, אושיית רשת ואיש ניו מדיה מהמגזר החרדי. "חברי הקבוצה הזאת ששרפה את האוטובוס היא לא בני־ברקים אופייניים, הם טרמפיסטים. הם אנשים שהגיעו לשם כי הבינו שיש שערוריות בבני ברק ורימוני הלם. מה שרואים כיום זה לא המראות של החברה החרדית".
"זו תמיד הייתה טעות להסתכל על המגזר החרדי כמקשה אחת, ולאור אירועי הימים האחרונים ההבנה הזאת מתחדדת", אומרת גם אסתי שושן, 43, מייסדת ומנכ"לית "נבחרות" – תנועת נשים חרדיות, מראש העין. “מדובר בעיקר בכשל גדול של המנהיגות הפוליטית החרדית, גם המנהיגות המוניציפלית החרדית. האוטונומיות המוניציפליות הקטנות קרסו, וזה נראה שאין מי שמתכלל את האירועים והאתגרים שיש בשטח. החברה החרדית חרתה על דגלה את נושא החינוך וסביב זה קרו ההתפרצויות האלימות האחרונות – סביב פתיחה או סגירה של מוסדות חינוך – אבל משהו בשיטה החינוכית חייב להשתנות. אם המדינה תמשיך ותיתן את העצמאות המוחלטת למערכת החינוך החרדית ללא סיפוק אלטרנטיבה חינוכית, אנחנו נמשיך לראות מראות כאלה, שרק מציפים חולי עמוק שנמצא מתחת לשטח".
אסתר שושן (צילום: מאיר אליפור)
"האווירה מאוד קשה", טוענת גם אפרת פינקל, 27, כתבת פרלמנטרית בעיתון החדשות "בקהילה", מירושלים. “הרבה חרדים שיש להם קשר עם המגזר החילוני מדווחים כבר כשנה על תחושות לא נעימות: אנשים שמתרחקים מהם במשרדים, בחנויות. מיתגו את כולנו כמפיצי מחלות. מצד אחד יש בושה שהדבר הזה קורה והמראות האלה יוצאים מתוכנו, אבל מצד שני יש תחושה ברורה שהתגובה של המשטרה מאוד לא מידתית. אם למשל התגובה הזאת הייתה מופנית לציבור הערבי, הרבה ארגונים של זכויות אדם היו מתקוממים".
התסכול גדל
לדברי אייזיקוביץ, המתפרעים אינם כאמור מייצגים את כלל הציבור החרדי. "התופעה הזאת של נערי שוליים שמסתובבים ברחובות מוכרת", הוא אומר. "יש רחובות בבני ברק שאזרחים לא נכנסים אליהם מהפחד מאותם נערים. רשויות הרווחה לכאורה היו אמורות לטפל בהם, אך כנראה שלא נעשה מספיק. זאת בנוסף לאותם אלפי נערים שמושבתים בביתם, משועממים, נטולי תעסוקה. השילוב הזה יוצר את המראות שאנחנו רואים בבני ברק. הציפייה מראש העיר היא לנהל את האירוע, אבל זה דבר שלצערנו לא מתבטא בשטח מספיק. בסופו של דבר אנשים חפים מפשע נפגעים, האנדרלמוסיה נמשכת, והאירוע הזה לא מנוהל נכון".
מה הוביל לנקודת הרתיחה הזו?
שושן: "זה כמו חבית אבק שריפה שמתחממת כבר קרוב לשנה, שנמצאים בה המון גורמים נפיצים שהיו שם כבר קודם. בגלל היעדר אלטרנטיבות חינוכיות יש הרבה נוער שוליים, אבל הוא לא האחראי הבלעדי למה שקורה, אלא גם מערכות חינוך שלא תפקדו ויצרו עוד גל של נשירה גלויה וסמויה. במקום מנהיגות אנחנו רואים רסיסי מנהיגים עם החלטות שמובלות על ידי ההמון ולא על ידי גורמים אחראיים. הדבר הנוסף בעיני זו ההסכמה שבשתיקה שהמדינה נותנת להתנהלות הזאת עוד לפני הקורונה בשם אינטרסים פוליטיים. בתוך החברה החרדית, הגורמים החזקים והמקורבים לשלטון יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, בלי לשלם על זה מחיר פוליטי. תוסיפי לכל המרכיבים האלה את שנת הקורונה שהורידה את כולנו מהפסים, קל וחומר את אלה שנמצאים בתוך ערים צפופות ובתים צפופים, והורים שאיבדו את היכולת להשגיח על ילדים בסיטואציה שנוצרה – וקיבלנו אנרכיה".
לנוכח עליית שיעור התחלואה במגזר, כיצד הייתם מצפים מהמשטרה שתנהג בסיטואציה הזו? היא חייבת לאכוף את החוק כדי למנוע הדבקה.
פינקל: "זה בסדר גמור להפעיל צעדים חוקיים, כמו לחלק דוחות. אבל לפעול באלימות, לפזר רימוני הלם ברחובות, לזרוע כל כך הרבה פחד והלם ברחובות בני ברק – שבה יש כל כך הרבה אזרחים חפים מפשע ששומרים על ההנחיות בלי למצמץ ובצורה הדוקה – זה כבר לא נראה קשור להפרת הנחיות אלא לנקיטת קו נגד ציבור".
זילברשלג: "כשהרב של אדם חרדי, לא משנה מאיזה פלג, מחליט לפתוח את החיידר שבו הבן שלו לומד, ואז הוא רואה משטרה שמגיעה לסגור את המקום – אז הוא נזכר מי סגר בתי ספר ללימודי תורה בעבר, וזה מה שהוא חש כלפי משטרת ישראל. זה נשמע נורא, אבל זה מה שעובר לו בראש. הרב שלו אמר לו לשלוח את הילד לבית הספר, ולכן מבחינתו ההתאמה של ההנחיות היא רק לציבור הכללי ולא לחרדי".
אייזיקוביץ: "חובת המשטרה לוודא שהחוק מתממש, ומצד שני- המטרה הראשונה של המשטרה היא לדאוג לביטחון האזרחים. במציאות החוק לא נאכף על ידי המשטרה, ומצד שני התושבים חשים חוסר ביטחון מופגן כשהשוטר נוכח בשטח. אני, למשל, מלמד את הילדים שלי לברוח מהשוטרים כמו מאש, כי אני חושש מחוסר שיקול הדעת שלהם. מה שקרה בימים האחרונים היה מפגן כוח נטו שפגע באזרחים חפים מפשע ורק הגביר את התסכול ואת הפחד".
שושן: "אני מצפה מהמשטרה שתעשה הכל כדי שפחות אחים, אחיות, חברים וחברות שלי מהמגזר ימותו או יחלו קשה בקורונה, וכמובן שיעשו הכל נגד הדבקה של אחרים. חייבת להיות פה אכיפה, אבל היא יכולה להיעשות יותר בחוכמה, יותר בהיגיון. החלקים המתונים בתוך החברה החרדית כבר חודשים ארוכים משוועים להתערבות של גורמי האכיפה שיעשו את עבודתם. חשוב לזכור שיש קולות אחרים בתוך החברה החרדית, שהם הראשונים לסבול את נחת זרועם של הקיצונים".
לרבנים, שחלקם לא משתפים פעולה עם ההנחיות, היה חלק בזה?
פינקל: "לא. בן אדם חרדי לא מהרהר אחרי החלטות של רבנים. בציבור החרדי מאמינים שללימוד תורה של ילדים יש יכולת לשמור עלינו. ההוראה הגורפת של הרב חיים קנייבסקי לציבור הליטאי, שאני נמנית עמו, הייתה לסגור את תלמודי התורה. אחר כך שמעתי שחלק מבעלי מוסדות פנו אליו באופן פרטי והוא אמר להם שאם אפשר לפתוח תוך שמירת הנחיות, אז לעשות זאת כי זכות לימוד תורה היא גדולה. מבחינתנו, חינוך ולימוד תורה הם החיים עצמם, בתפיסה שלנו, לעצור את לימוד התורה ולפגוע בחינוך של הילדים – מפחיד ויכול להיות מסוכן כמו המגיפה.
לכן אם אפשר לדאוג שהילדים כן ישבו וילמדו, עם מסיכות, בקבוצות קטנות, בחללים פתוחים – אז רצוי וכדאי לעשות זאת. גם להורים החילונים קשה, אבל בציבור החילוני אפשר להפעיל לימודים בזום, יש יותר מחשבים. ואילו בציבור החרדי אלה ילדים שאם הם לא הולכים בבית הספר- אין לכל אחד מהם אפילו טלפון כשר. לכן מערך הלימודים בטלפון נתקל בהרבה מאוד קשיים, והמצוקה היא גדולה מאוד. לא ראיתי יוזמה של הממשלה לחלק טלפונים כשרים לילדים כדי שיוכלו ללמוד, לא ראיתי את המשטרה או את הממשלה אומרות: בוא ננסה לספק פתרונות לציבור הזה, לעזור לו".
זילברשלג: "הייתי לוקח את הרבנים לסיבוב בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק או בשיבא בתל השומר. בנוסף, הייתי לוקח את ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות לבית של אחותי בחיפה, שיושבת מאז הקורונה עם עשרה ילדים בבית. יתייחסו לנושא אחרת ברגע שיראו את זה. כל צד צריך יותר להבין את המורכבות של הצד השני. צריכה להיות יותר היכרות של הצדדים זה את זה".
שושן: "אני חייבת לציין את הממלכתיות וההתנהלות האחראית של הרבנים של ש"ס, שממש מהרגע הראשון אמרו שפיקוח נפש הוא מעל לכל, ואין שום התחכמות. מצד שני, אמר לי אתמול איזה רב ספרדי: 'הלוואי שיכולתי להגיד משהו, אבל האשכנזים לא יקשיבו לי'. אומנם יש קהילות שלמות שנתונות במצור הזה מאז שהכל התחיל ומשפחות ששומרות על הכללים, אבל יש כמה קהילות שמתחכמות וזו התוצאה".
אייזיקוביץ: "יש את אותן קבוצות בשולי החברה החרדית שמוגדרות אנרכיסטיות, ולמרות זאת יש להן רבנים שמנהיגים אותן, שהאמירה שלהם אמורה להשפיע. היה אפשר לצפות מהן בעת הזאת לקצת יותר אחריות".
סיר לחץ
איך מחזירים את העניינים לשליטה ומאחים את הקרע?
זילברשלג: "זה אפשרי להחזיר את העניינים לשליטה. זו האוכלוסייה הכי ממושמעת בעולם, כי חינכו אותה מגיל אפס להיות ממושמעת. אם ילמדו אותם להיות ממושמעים לחוק ואם יתאימו את החוק למה שהחיים דורשים – הם יהיו ממושמעים לחוק. אין להם דרישות מיוחדות, הם פשוט מבקשים שיהיו קשובים להם. אי אפשר ברגע אחד לסגור הכל, כי אז גם הילד יחפש את הבלגן מחוץ לבית. הפורטנייט שלו הוא להיות פיזית ברחובות בני ברק. אם יהיה פה מישהו אחד בוגר, שידע לדבר עם שני הצדדים, להבין מה הצורך של שני הצדדים ולפתור את הבעיה הזאת – אז הכל יסתדר".
אייזיקוביץ: "האנשים המסוימים שיוצרים את הבלגן הזה – יש להם שמות, פנים, קטלוג חברתי. יודעים מיהם, לאיזה קבוצות הם שייכים. למשטרה אמורים להיות המשאבים כדי לאתר אותם ולטפל בהם באופן נקודתי, ואז אין לך את הגפרור שמדליק את המדורה".
שושן: "אנחנו נמצאים בכאוס גלובלי. ככל שאנשים נשארים יותר זמן בסגר, יש לזה השפעות פסיכולוגיות, כלכליות ובריאותיות. בחברה שאין בה נטפליקס או סמארטפון לברוח אליו, כנראה שסיר הלחץ משמעותי יותר. אפשר יהיה לפתור את זה אם ההנהגה הפוליטית תנסה לחבר אליה את ההנהגה הרבנית, שבסופו של דבר היא זו שנותנת את ההוראות. כמו שהם יודעים להביא ציבור שלם לקלפיות ועושים זאת דרך גיוס הרבנים וראשי קהילות, צריך להיות מבצע מהסוג הזה בהקשר הנוכחי. אני מתפלאת איך זה לא נעשה עד היום".
בכל פעם מחדש עולה השאלה, איך קורה שנשים חרדיות ודתיות נופלות בבורות שטומנים שרלטנים, מנהיגי כתות ומטפלים ובעלי סמכות רוחנית ודתית. בשבוע שעבר נחשפה עוד כת כזו, ואיתה עלו שוב השאלות הללו.
שיטת הלימוד אצל הגברים החרדים מעניקה משקל רב לתהייה ולהטלת ספק. החינוך הרווח לבנות ולנשים חרדיות, לעומת זאת, עוסק לרוב בשורה התחתונה, מבלי להבין את ההגיון הפנימי בהלכה.
השליטה הגברית האבסולוטית – הן במוקדי הכוח העסקניים הפוליטיים והן בארון הספרים היהודי – מייצרים יחד מצב שבו נשים יתקשו לשאול שאלות ולהטיל ספק, גם כשמול עיניהן הן תראינה מישהו שנתפס כסמכות רבנית, עובר עבירה חמורה.
בשירות הסמכותנות הדתית עומדת חובת ההצבעה למפלגות החרדיות. הפעולה הזו שמקורה בתרבות יוון, הפכה איכשהו למצווה יהודית מן המניין, שקיומה מבטיח שלל ישועות בעולם הזה ובעולם הבא.
זו רק אחת מתופעות הלוואי של היררכיה גברית נוקשה, שבה מקומן של נשים נעדר ולא קיים. ניראות של נשים במרחב הציבורי והתורני-הלכתי נראית אומנם כמאיימת על השמרנות הבסיסית. אבל ההיפך שלה, כפי שנראה היום, של שתיקה ומחיקה – הוא איום לא רק על נשים ומעמדן, אלא על היהדות וההלכה כולה.
כנס "בוחרות להשפיע" כנס ראשון מסוגו, התקיים ערב קרא עוד...
כנס "בוחרות להשפיע"
כנס ראשון מסוגו, התקיים ערב הבחירות.
כנס שבו לראשונה, נשים חרדיות וגם גברים חרדים, נפגשו פנים מול פנים עם הנציגות והנציגים של הכנסת הבאה.
היה ערב מרגש שבו נשאלו שאלות קשות. שהנציגות והנציגים שהגיעו, הודו שהרגישו את הצמא לשמוע, את הרצון להשמיע ולהשפיע.
הכנס ביוזמת בנות "הנבחרת 2019" הפעילות והדוחפות.
הערב התקיים בהנחייתה של נעמה עידן, הבעלים של עיתון "יום ליום".
אם את או אתה מעוניינים להשתתף באירועים הבאים, מוזמנים ליצור קשר דרך הקישור בסוף העמוד.
ומה שאפרת גהסי כתבה:
כמה מילים שנכתבו ערב הכנס, מאת אפרת גהסי, חברת הנבחרת 2019
ערב טוב לכולם. תודה שבאתם.
בעוד פחות משבוע, נשים חרדיות מכל רחבי הארץ, תתעוררנה לעוד יום בחירות. רובן כבר יהיו עם ידיעה ברורה, ללא התלבטויות וספקות מה הפתק שהן יכניסו לקלפי. הן תדלגנה על נציגי המפלגות האחרות שבפתחי הקלפיות, שגם בדקה ה99 ינסו לשכנע אותן אחרת, הן יחלפו על פניהם מבלי לעצור. מבלי להתבלבל או להתלבט. הן תמיד ידעו ועדיין יודעות למי הן הולכות לתת את הקול.
הפתק יידחף בתנועה אוטומטית למעטפה,המעטפה תישמט ברישול לתיבת הקלפי.וזהו.
אפילו את שמות הנבחרים הן לא מכירות. אין שאלות.
הערב הזה, הפאנל הזה, הוקם על ידי משתתפות ארגון נבחרות. נשים חרדיות שדורשות קול וייצוג בשולחן של מקבלי ההחלטות.
זו קבוצה של נשים שמייצגת חלק שהולך וגדל בתוך החברה החרדית.
נשים שרוצות וחייבות לוודא שיהיה מי שידאג להן שם. שיהיה מי שיאיר זרקור על הקשיים של כל אישה חרדית במגזר.על אתגרים היחודיים רק לנו. בעיקר לנו.
אנחנו כבר לא קול מובטח וידוע מראש. אנחנו צמאות לדעת.אנחנו תוהות. אנחנו מתלבטות. אנחנו בודקות.
אנחנו מבינות שהקול שלנו יקר, ונפעיל שיקול דעת לפני שנבחר להשתמש בו.
יש לנו שאלות לנבחרי הציבור. מה הם יעשו בשבילנו? מה הם יבטיחו שיעשו כדי לשפר את מעמד הנשים החרדיות בארבע השנים הבאות, בתמורה לקולות שלנו?
הפעם הזאת,
במערכת הבחירות הזאת,
בערב הזה
אנחנו בוחרות להשפיע!
לכל מיזם חברתי יש סיפור, איך כותבים ומציגים אותו, איך קרא עוד...
לכל מיזם חברתי יש סיפור, איך כותבים ומציגים אותו, איך אורזים את המסרים בתוך תבניות עתיקות סיפוריות של מסע הגיבור מול קונפליקטים.
יחד עם מילה פינקלשטיין האגדית טעמנו מאומנות הסטוריטלינג והטמענו בתוך המיזמים החדשים שמתבשלים בנבחרת המנהיגות שלנו.
במפגש הזה, כמו בכל מפגש נחשפנו לסיפורים אישיים מטלטלים של שתיים מחברות הקבוצה. נשים שחוצבות דרך משמעותית באתגרים לא פשוטים.
השבוע היתה לנו אורחת חשובה שמסיבות מובנות לא נחשוף את שמה.
מ. היא מורה בבית יעקב באחד הריכוזים החרדים בארץ, היא הצטרפה אלינו אתמול למפגש. וזה חלק מרשמיה אחריו.
"לא פעם אנו נחשפות או עדות לחוויות מסעירות כאלה שלוקחות אותך לחשוב להנות להודות או אפילו לבכות יש בהם משו שמציף רגש ואת מוקסמת ונעתקת.
ובנשימה אחרת יש חוויות המגיעות יזומות חוויות שכבר אכשהו יודעי דבר סיפרו לך ואת מוכנה אליהם.. משערת את תוכנן ומוכנה לכל תרחיש…
הוזמנתי להיות אורחת הבית של קבוצת "נבחרות" לכבוד ולעונג נחשבה הזמנה זו בעיני…
שערתי בנפשי ובדעתי את אשר צפוי לי: נשים דעתניות יש להן מה לומר והן שחות(תרתי) סביב ..מנסות לנתב את דעתן בין דעת ההמון..והאוטומציה.
כך חשבתי…
עד שראיתי את שברי תיקרת הזכוכית ששברתן
שמעתי את קולכן הנעים העקרוני הדעתני ויחד עם זאת קשוב, מכבד, מכיל.
ואז הרגשתי שאתן יחד וכל אחת בנפרד פורצת דרך ברמה אישית רעיונית מנטלית וציבורית והתרגשתי מהשיח מהרמה מהאיכות והצמיחה שניבטה מכל שבב זכוכית שניפצתן בכל הנקשר במושג נשים ומקומן.
תודה לך מ. על החיזוקים, אבל בעיקר לנשות #הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות, המנפצות תקרות, החולמות, העושות, המבררות ושואלות ולא מוותרות. כשעל כולן מנצחת מנחה אלופה אחת, שלי רפפורט.
טקס הענקת פרסי רפפורט לשנת 2019 נערך אמש במוזיאון תל אביב לאמנות. הפרס מוענק מאז שנת 2006 בהתאם לחזונם ומורשתם של בני הזוג ברוך ורות רפפורט ז"ל.
הפרסים, בסך כולל של כמיליון שקל, מוענקים בקטגוריות: אמנות, בשיתוף מוזיאון תל אביב לאמנות; מצוינות במחקר ביו-רפואי, בשיתוף מכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה בטכניון; ועשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית.
בפרס רפפורט לעשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית (המוענק מאז שנת 2013 לנשים אשר עשייתן במרחב הציבורי, החברתי, הקהילתי ו/או הכלכלי בישראל היא יוצאת דופן) קיבלו יחד (60,000 שקל כל אחת) שלוש נשים:
ד"ר נסיה לנג, רופאת נשים מומחית, הקימה וניהלה במשך 17 שנה את מרכז טנ"א לטיפול בנפגעי אלימות מינית במרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה; סיגל קנוטופסקי, מנכ"לית "עולים ביחד", לשילוב צעירים יוצאי אתיופיה בעמדות מפתח במשק; ואסתי שושן, פעילה חרדית פמיניסטית ומייסדת תנועת "נבחרות" נשים חרדיות לייצוג שוויון וקול. אשת העסקים רעיה שטראוס בן-דרור זכתה באות על מפעל חיים ועשייה נשית מעוררת השראה בסך 18 אלף שקל. בחבר השופטות להענקת הפרס ישבו: עירית רפפורט, יו"ר ועדת הפרס; ד"ר ורד דרנגר רפפורט; אלונה בר און, יו"ר ובעלים משותף של "גלובס"; ענת אגמון, בעלים משותף של "גלובס"; יהודית יובל רקנאטי, זוכת פרס רפפורט לשנת 2017; עדי אלטשולר, זוכת פרס רפפורט לשנת 2013; הוגט שרביט אלחדד, מנהלת קרן אדליס; נאוה ברק, נשיאת עלם, ותמר אברמוביץ', נציגת קרן ברוך ורות רפפורט.
מגזין את, הדס בשן 5/3/19 אם עד לפני מספר שנים הביטוי קרא עוד...
מגזין את, הדס בשן 5/3/19
אם עד לפני מספר שנים הביטוי "פמיניזם חרדי" נשמע תלוש, היום מדובר על מציאות שהולכת ונרקמת אל מול עיננו, ויש לו חלוצה מובהקת, אסתי שושן (41), שהקימה את עמוד הפייסבוק "לא נבחרות לא בוחרות" בשנת 2012 וב-2015 חברה אליה אסתי רידר כדי לנסות לעשות את הבלתי יאמן – לגרום לנשים חרדיות להגיד "לא" למשמעת מפלגתית. נקפוץ ארבע שנים קדימה ונגלה שהמורדות החרדיות חתומות על הישג חסר תקדים. בזכותן, בעתירה שהגישה עו"ד תמר בן פורת (57), הורה בג"צ למפלגת "אגודת ישראל" לשנות את התקנון שלה כך שנשים יוכלו להתמודד על תפקידים ולהתפקד למפלגה, וכעת ש"ס צפויה ללכת בעקבותיה. אז מה קרה בארבע השנים האלה, שאפשר את המהלך ההיסטורי?
סקר ערב סגירת הרשימות: למעלה משליש מהציבור החרדי: לא נצביע קרא עוד...
סקר ערב סגירת הרשימות: למעלה משליש מהציבור החרדי: לא נצביע למפלגה שאוסרת על נשים להתמודד. עוד עולה מהסקר- רוב הציבור הישראלי רוצה לראות אישה חרדית בכנסת
יהודה וייס 21/02/2019
מתברר כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, הציבור החרדי כבר פחות מצביע כגוש אחד מבעבר. סקר טלפוני חדש של מכון הסקרים גאוקוטוגרפיה שהזמין תנועת הנשים החרדית הפמיניסטית "נבחרות"- נשים חרדיות לייצוג, שיוויון וקול חושף את הסדקים הראשונים בעמדה החרדית הקלאסית לגבי ייצוג לנשים ומצביע על שינויי העומק שעוברת החברה החרדית. על פי ממצאי הסקר (טווח שגיאה סטטיסטית מרבית – 4.38% +, ברמת מובהקות סטטיסטית של 95%.) כ-40% מהנשים החרדיות וכשליש מהגברים החרדים מתנגדים להדרת נשים וקובעים כי לא יצביעו למפלגה שמדירה נשים.
בתשובה לשאלה האם יצביעו למפלגה שאוסרת על נשים להתמודד על מקום ברשימתה ציינו 39% מהנשים החרדיות כי לא יצביעו למפלגה כזו, כאשר 19% אמרו כי "בטוח שלא יצביעו" למפלגה כזו ו-20% נוספות "חושבות שלא" יצביעו לה. נתון מפתיע מראה כי גם 33% מהגברים החרדים מצהירים כי לא יצביעו למפלגה שמדירה נשים, כאשר 17% אמרו "בטוח שלא" ו- 16% נוספים "חושבים שלא". בסך הכל, 79% מהציבור הישראלי מצהירים כי לא יצביעו למפלגות שאוסרות על נשים להתמודד- קרי המפלגות החרדיות.
את ניצני השינוי שמתחילה לעבור החברה החרדית ניתן לראות בתשובה לשאלה האם יהיו מעוניינים לראות אישה חרדית בכנסת, כאשר 15% מסך הנשאלים החרדים השיבו כי הם מעוניינים לראות נשים חרדיות כחברות כנסת. בנוסף, בקרב כלל האנשים שציינו כי הם שוקלים להצביע למפלגות החרדיות (כולל מצביעים מסורתיים ומצביעים דתיים לאומיים) ניתן לראות כי התמיכה במועמדות של אישה חרדית גדל בצורה משמעותית כאשר 41% מבין אלו שהביעו נכונות להצביע למפלגה חרדית מעוניינים לראות אישה חרדית בכנסת ישראל.
כ-60% מהציבור הישראלי: רוצים לראות נשים חרדיות כחברות כנסת
מתברר כי הרצון לראות אישה חרדית בכנסת ישראל חוצה את כל קבוצות החברה הישראלית. בתשובה לשאלה האם היית רוצה לראות נשים חרדיות כחברות כנסת, השיבו 59% מהנשאלים כי ירצו לראות נשים חרדיות בכנסת. 27% השיבו כי הם מאוד רוצים ו-32% נוספים השיבו כי די רוצים, לעומת פחות מרבע שמתנגדים. בקרב מצביעים שמגדירים עצמם כחילונים מדובר על לא פחות מ65% מהנשאלים. אגב, מדובר בתובנה מעניינת עבור מפלגת ש"ס אשר בונה על הקולות המסורתיים והדתיים לאומיים, כאשר אחוזי התמיכה הגבוהים בקרב קבוצות האוכלוסייה השונות מוכיחים כי ש"ס תרוויח משילוב של אישה חרדית ברשימה.
