טורים ודעות

אני חרדית, ומגיע לי ייצוג נשי בכנסת

עו"ד שפרה קפלן, בחדרי חרדים

עו"ד שפרה קפלן מסבירה למה דרושה כל כך אישה חרדית בכנסת, ומדוע נאלצו נשות המחאה לעורר שיח מבחוץ?

הראשון בדצמבר 1955, ארצות הברית: אישה פשוטה, תופרת בשם רוזה לואיז פארקס, במעשה קטן, מתחילה להוביל לשינוי ענק. היא מסרבת לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה: "אני אביא למעצרך", אך פארקס השיבה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". פארקס נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי, וסירובה נחשב לפעולה הראשונה והמכוננת במאבק לביטול ההפרדה הגזעית.

בימים האחרונים השיח הפנים חרדי בתוכנו הנשים וגם בקרב הגברים לא מפסיק לפעפע. אנחנו מרגישות כי דברים באמת יכולים להשתנות. אבל הכוח לשנות צריך הרבה אומץ, הרבה מאמץ, הרבה השקעה, הרבה שינוי תודעה, שינוי חקיקה, שינוי שכבר קיים בכל התחומים האחרים נכון להיום, ותקוע בנקודה אחת, בלי סיבה הגיונית ומוצדקת. איך אמר נלסון מנדלה המהפכן, כי "דברים תמיד ניראים בלתי אפשריים עד שהם נעשים". אנחנו הנשים החרדיות, שרוצות לעורר את השינוי הזה, "לא עלינו ל'אוטובוס' כדי להיות מוקעות מהציבור החרדי ולייצר "חרדיות חדשה" עלינו ל'אוטובוס' כדי להיכנס לתוך הבית ולהיות חלק פעיל ממנו".

כל אחד מהימים האחרונים היה יום סוער עבורי. הדואליות ברצון לקחת חלק פעיל ולצאת "החוצה" מול החשש המשתק להיות מוקעת חברתית כ"לא חרדית".

כמשפטנית, הנני פעילה בקבוצה העוסקת בחוק ובמשפט, ובעוד "משמרת הצניעות" ושלוחותיה יוצאים באיומים והוקעה חברתית של נשים שהעזו להביע דעתן על רצונן בהצבת אישה חרדית כח"כ, העליתי שם את ההיבט המשפטי – האם יש עבירה על החוק בהשמעת איומים אלו? ציינתי כי ככל שנשמעים יותר ויותר איומים, מתעורר בי רצון חזק להפוך לאקטיביסטית. לקום, ולעשות הכל כדי שהחוק יעצור את איומים אלו ואת אומרם. באותה נשימה ציינתי ביאוש, וכי מה עלי לעשות?! וכי מה החטא בלחלום על תיקון העולם בעוד ברקע נשמעים איומים כגון אלו?

נקודת ההשקה בין דרישה להצבת אישה חרדית ברשימה לכנסת למצב הקיים עוררה את סוגיית ה"מיהו חרדי". ובעוד היא צפה במלוא כיעורה, אנו מבינים יותר את האוקסימורון שבה. "אין נשים חרדיות שחושבות כמותכן ואם הן חושבות כך, הרי שאינן חרדיות". הרי כל אחת מאיתנו, לא משנה מה לבושה והליכותיה תעבור מסע כזה של דה לגיטימציה. ומי יודע כמה "חרדיות אמיתיות" חושבות כך בשקט, אך בוחרות לשתוק בשל הפחד מההוקעה הזו? אף אני התלבטתי רבות אם להעז להשמיע את קולי, וגם בכתיבת שורות אלו, ובשליחת מאמר זה אני תוהה ביני לביני אם עושה אני את הדבר הנכון בכך שמעזה להגיד בקול מה שמצופה מאתנו להשאיר בשקט. ואתמהה: מדוע אנחנו צריכות לפחד ולחשוש מלהביע דעתנו ולהשמיעה?! החושבות והחושבים אחרת מאיתנו – שישמיעו אף הם את דעתם, יתמודדו מול טיעוני, נתמודד אני וחברותי מול טיעוניהם. למה ישנו צד הנמצא במקום מאוים ומפוחד?

אנחנו נשים חרדיות, ולא מחפשות להתחפש למשהו שאנחנו לא ולחפש ולקושש השמעת קולנו במקום אחר. הלוואי שהיו נותנים לנו במה בעיתונות ובבטאונים המפלגתיים ולא היינו נאלצות לעורר את השיח מבחוץ. בתוך עמנו אנו יושבות וכאלה אנחנו רוצות להישאר. גם אתם הגולשים פה באינטרנט ומטקבקים במחי מקלדת שאיננו חרדיות לטעמכם, יש מישהו שחושב עליכם את אותם דברים רק בגלל שיש לכם Wifi פרטי משלכם.

חובתנו להדגיש כי חלק עיקרי ממנו יצאה לדרך מחאת ה"לא נבחרות לא בוחרות" נובעת מאותו אידיאל מקודש אותו החלה שרה שנירר (מודל לחיקוי ולהערצה) העצמת הנשים לצורך קיומו של בית יהודי כשר, בית של תורה, ובכלל לאפשר את המשך האפשרות הזו. אנחנו הנשים החרדיות הנדרשות לאחוז בשני כובעים חשובים: 1. פרנסת הבית 2. להיות עקרת הבית ולהשקיע בגידול הילדים וחינוכם. אנחנו זקוקות לצורך כך לתנאים בהתאם. למרבה הצער, במצב העכשווי כיום, יש הרבה מה לקדם, מה לשפר, מה לייעל, מה לעזור, מה לתמוך, לצורך קידומן של הנשים החרדיות בלי להשאיר את זכויותיהן ומעמדן מאחור. לצורך קידום כל מטרותיהן של הנשים החרדיות, אין מנוס, אלא מהצבתה של אישה שתהיה להן לפה.

נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.." אי אפשר להעלים עין ולראות כי הכוח של הדור הבא תלוי בנשים. הדרך הכי טובה להשפיע היא ללכת בתוך העולם. ניקח לדוגמא את אסתר המלכה אשר העדיפה להישאר בבית מרדכי היהודי "באוהל". בצניעות שלה. ועד הרגע האחרון ניסתה להימלט מלפגוש באחשוורוש (בעולם החיצוני) הורה לה גדול הדור, לא רק שהתנגד לכך שתלך אלא: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך.." התשועה באה דווקא על ידה. רק מתוך בית המחוקקים ניתן להשפיע על חינוך אחר, ליצור שיח אחר. ההתנגדות הגדולה, הקושי לקבל את המציאות הזו, את הרצון שלנו, הנשים, להיות חלק מהותי מקיומו של העם שלנו אינם מוכיחים מאום מלבד כך שדבר גדול, גם מעשה טוב תמיד מביא איתו התנגדות של כוחות חיצוניים.

אם נקשר זאת לחנוכה, נראה ששתי הנשים אותן מזכירים בהקשר החג מדגישות במעשיהן את יכולתן של הנשים: חנה, ויהודית אשר שתיהן, גיבורות ומנהיגות סמל לדוגמא ומופת.

מי ייתן ותתאחדנה הנשים החרדיות, ותצבנה דמות משמעותית, הראויה לייצגן, והן ראויות לה.

הכותבת עו"ד, יו"ר אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו בעבר, יו"ר אירגון הבוגרים כמייצגת הנשים.

לקריאת הכתבה במקור

0