Tag - פוליטיקה

בישראל 2021 עדיין רצות לכנסת מפלגות לגברים בלבד

26/01/2021 | יעל פינקלשטיין | נשים חרדיות עדיין לא יכולות קרא עוד...

| יעל פינקלשטיין |

נשים חרדיות עדיין לא יכולות להיבחר במפלגות שמתיימרות לייצג אותן ● גם במפלגות חילוניות המצב רחוק מלהיות שוויוני ● יוזמות לחקיקה שתשנה את המצב תקועות בגלל המשבר הפוליטי וגם כי לח"כים מש"ס ויהדות התורה אין אינטרס לפעול לשילוב נשים ברשימות

"אני מבקשת עזרה מהפוליטיקאים ומראשי המפלגות לשים את הנושא הזה על סדר היום בהסכמים קואליציוניים. יש פה מספיק מפלגות שהדבר חשוב להן. לאלימות הפוליטית כלפינו יש מחיר שמשלמות כל הנשים במדינת ישראל", כך קראה לחברי הוועדה לקידום מעמד האישה אסתי שושן – מנכ"לית תנועת "נבחרות" שפועלת לייצוג נשים ברשימות חרדיות.

הדיון נערך רגע אחרי פיזור הכנסת ה-23, בתחילתה של עוד מערכת בחירות, וביקש לבחון את החוקיות של רשימות שלא מאפשרות לנשים להתמודד במסגרתן. במציאות פוליטית מעורערת כמו שיש בישראל בשנתיים האחרונות, עם מערכות בחירות בזו אחר זו, יש דבר אחד בטוח: לפחות שתי סיעות בכנסת יהיו מורכבות גם בבחירות הקרובות אך ורק מגברים: יהדות התורה וש"ס.

מתוך הדיון אודות חוקיות רשימות ללא נשים בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, 6.1.2021

"יש מדיניות מכוונת וארוכת שנים שלא מאפשרת לנשים גישה למשאבים, לעיצוב המדיניות, למוקדי קבלת ההחלטות. המפלגות החרדיות לא משלבות נשים", אמרה שושן ל"שקוף" לאחר הדיון. "אין מנגנון בו אישה יכולה להתפקד למפלגה חרדית כלשהי כי המפלגות סגורות והנציגים נבחרים על ידי הרבנים. הנשים החרדיות לא מיוצגות ואף אחד לא יכול לשנות את המצב לטובתן. השערים סגורים".

הדרת נשים – נגד החוק?

המתנגדים לשלוב נשים ברשימות החרדיות עשויים לטעון כי להרבה מהנשים החרדיות זה כלל לא משנה, וכי הן ממשיכות להצביע לרשימות החרדיות בכל מקרה. אם הן מעוניינות להשפיע – יגידו – עליהן להקים מפלגה משלהן, ולא לכפות את השילוב במפלגות הקיימות. ניסיון זה, אגב, הוליד בעבר מפלגה בשם "ובזכותן", שלא עברה את אחוז החסימה.

"צריך לזכור שבמערכת השיקולים של בוחרת יש עוד שיקולים. גם בקרב ציבורים מאוד ליברליים הסוגיה של ייצוג נשים נמצאת בתחתית סדר העדיפויות," מסבירה אסתי שושן. "אני יודעת שיש המון נשים שמעוניינות לעשות את הצעדים האלה והן מחכות שהשערים יפתחו. הן לא רוצות להתמודד במסגרת מפלגה חילונית. זה לא מתאים לכל אחת וזה מזמן התקפות ודה-לגיטימציה. אישה חרדית שרוצה לשרת את הקהל שלה צריכה לעשות את זה בתוך מפלגות הבית – בשביל זה הן קיימות".

לדברי ד"ר יופי תירוש, משפטנית מאוניברסיטת תל אביב, "יש פה מאבק שליטה. הסטטוס קוו מאפשר לגברים לשמר את כוחם בקהילה ובמשפחה. ההצגה של הדברים כאילו הן יכולות לרוץ, ואף אחד לא עוצר אותן מלהתמודד במפלגות אחרות או להקים מפלגה של עצמן, היא מאוד מיתממת. הן חלק מהקהילה שלהן, הן שייכות אליה והדבר הכי לגיטימי זה לרצות להשתתף במסגרת פוליטית קיימת שמייצגת אותן, את בני זוגן ואת הילדים שלהן בכנסת. יש גם מימד לא קטן של צביעות בכך שמצד אחד הקהילה החרדית עוצרת את האפשרויות של נשים לפתח קול, כוח ומעמד, ואז לומר – אז בזה, בריצה לפוליטיקה, תהיי עצמאית. נראה אותך".

לפי הגורמים המשפטיים שהשתתפו בדיון שנערך בוועדה למעמד האישה, לא ניתן לפסול רשימות שמדירות נשים על פי חוק. עם זאת, לדברי תירוש, ניתן לפרש את החוק אחרת. "בסעיף 4 ל"חוק יסוד: הכנסת", נכתב שהבחירות צריכות להיות שוות. הן לא שוות כשמונעים מאנשים להציג את עצמם לבחירות רק בגלל שהם נולדו למין מסוים. זאת לא דמוקרטיה אם חצי מהציבור לא כשיר להיבחר".

לדבריה, "הסירוב של המפלגות לצרף נשים יישאר בעינו עד שהמדינה לא תקבל החלטה ערכית, עקרונית, שאי אפשר ליהנות ממנעמי השלטון – ליהנות מתקציבי מימון מפלגות, לשבת בראשות ועדות ומשרדי ממשלה – בלי להשתתף בהליך הדמוקרטי לפי עקרונות דמוקרטים. גזענות היא לא עקרון דמוקרטי, גם כשהיא גזענות נגד נשים".

אי שוויון חילוני

בעיית הייצוג חמורה וקיצונית במיוחד במפלגות החרדיות, אבל גם ברשימות של שאר המפלגות אחוז הנשים נשאר נמוך באופן קבוע. בבחירות לכנסת ה-23, אחוז הנשים במקומות הריאליים (המקומות הראשונים ברשימה שיש סיכוי גבוה יחסית שיבחרו לכנסת), ברשימות שאינן חרדיות, נע בין 13% ל-38% – הרבה פחות מאחוז הנשים באוכלוסייה.

לכנסת ה-23 נבחרו שלושים חברות כנסת שהיוו 25% מהפרלמנט. בהמשך, בעקבות התפטרות של שרים מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי, הצטרפו ארבע חברות כנסת נוספות וכיום מספר הנשים בכנסת עומד על 34.

בעוד כשבוע וחצי יסגרו הרשימות שמתמודדות לכנסת ה-24, ולא נראה שאנחנו בדרך לשוויון מגדרי. נכון לעכשיו, מספר הנשים ברשימות, כפי שפורסמו עד כה, לא מתקרב אפילו לחצי מהמקומות הריאליים. בנוסף, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, יש רק שתי מפלגות שבראשן עומדות נשים: מפלגת הבית היהודי, שבראשותה עומדת חגית משה, ומפלגת העבודה שבראשה נבחרה לעמוד ח״כ מרב מיכאלי.

למי יש אינטרס, ולמי אין

בנוסף לדיון בוועדה למעמד האישה, ניסו חברות וחברי כנסת לקדם שינוי במצב הקיים באמצעות חקיקה שמתמרצת מפלגות לשלב נשים. הצעת חוק כזאת הוגשה בכנסת האחרונה על ידי ח"כים ממגוון סיעות – הליכוד, כחול לבן, ישראל ביתנו, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת. על פי ההצעה מפלגות יקבלו תוספת של 15% למימון שהן מקבלות לקראת הבחירות לבחירות, אם יעמדו בתנאים הבאים: ברשימה יהיו לפחות שלוש נשים בכל עשירייה, 30% מתוך מספר המנדטים שקיבלה המפלגה בבחירות הקודמות יהיו נשים, ותשובץ אישה אחת לפחות באחד מחמשת המקומות הראשונים.

חוק דומה חל על הרשימות המתמודדות ברשויות המקומיות מאז 2014, ואכן בין הבחירות המקומיות שנערכו ב-2013 לאלה שהתקיימו ב-2018 עלה מספר הרשימות שלפחות שליש מחבריהן וחברותיהן הן נשים בשלושה אחוזים (וברשויות שאינן חרדיות – בשישה אחוזים). "זה הוביל את הרשימות להכניס את הנשים למקומות ריאליים. חקיקה משנה את המציאות", אומרת ד"ר מזל שאול, מנכ"לית עמותת כ"ן שפועלת לקידום נשים למוקדי קבלת ההחלטות. "התנאי להצלחה הוא שתהיה קואליציה חוצת מפלגות בנושאים המגדריים".

"המטרה היא להעלות את שיעור הנשים בפרלמנט בתפקידים ובמיקומים משמעותיים. הצעת החוק הזאת נוגעת בדיוק למטרה הזאת. בעיני היא הכיוון הנכון לתקן את המציאות", אמרה ל"שקוף" חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש (כחול לבן), שחתומה על הצעת החוק. "המטרה היא להוביל לשוויון מגדרי מקסימלי – זה אמצעי זמני עד לקבלת שוויון".

לדבריה, הצלחה של הצעת חוק כזאת אפשרית – בממשלה מתפקדת. "אני חושבת שיש היתכנות להצעת החוק, אפילו היתכנות טובה, אבל היא אחת מתוך הרבה הצעות חוק טובות שלא התקדמו. אני רואה את זה כעוד סימפטום של ממשלה בלתי מתפקדת. מקווה שיחיו אותה בכנסת הבאה. זה חלק מהעצב הגדול על הכנסת הזאת".

אסתי שושן מ"נבחרות" לא בטוחה שהצעה כזאת תעבור. "יש לנו שישה עשר מחוקקים חרדים גברים, מספר לא מבוטל מחברי הכנסת, שיושבים בדרך כלל בקואליציה ויש להם כוח והשפעה. מבחינתם להצביע בעד ייצוג נשים זה אומר שמישהו מהם צריך לפנות את מקומו לאישה – אין להם אינטרס לעשות את זה".

מה קורה בעולם?

נכון לחודש אוקטובר 2020, ישראל נמצאת במקום ה-66 בעולם במספר הנשים בפרלמנט, ובמקום ה-25 מתוך 33 מדינות ה-OECD. במדינות רבות בעולם, בניגוד לישראל, קיימים חוקים שמחייבים ייצוג לנשים ברשימות שמתמודדות לפרלמנט. כך למשל מחויבות המפלגות בבלגיה וקוסטה ריקה בייצוג שוויוני לגמרי – 50% נשים ברשימה, בצרפת ב-49% ובספרד ב-40%, באופן שיהיו לפחות שתי נשים בכל חמישיה ברשימה. בקרואטיה ניתן תמריץ למפלגות שמשבצות נשים ברשימות: המימון שניתן על כל כל חבר או חברת מפלגה, גבוה עבור מועמדות נשים ב-10%.

.

המכון הישראלי לדמוקרטיה המליץ לוועדה למעמד האישה, לאמץ חוק שמאפשר הגדלה של מימון המפלגות לכל רשימה שתעמוד בכללים של שיבוץ של לפחות שלוש נשים בכל עשירייה, וכן לפחות אישה אחת באחד משלושת המקומות הראשונים. עם זאת, נראה שבמצב הפוליטי הנוכחי חוק כזה לא עתיד לעבור בקרוב – בטח שלא לפני שהכנסת תחזור לעבודה שגרתית.

"בחלום שלי אנחנו לא צריכות לדבר על זה בכלל", אומרת ח"כ קוטלר וונש. "ב-2015 עיתונאית שאלה את ראש ממשלת קנדה הנבחר ג'סטין טרודו למה הקבינט שלו מורכב מ-50% נשים. הוא אמר לה: 'בגלל שאנחנו ב-2015'. המשמעות של שוויון מגדרי היא להבטיח שיש מגוון של דעות סביב השולחן – שיתקבלו החלטות אחרי שישמעו דעות מגוונות. האמצעי לזה הוא שיהיה ייצוג לחמישים אחוז מהציבור גם בכנסת".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך):

  • נבחרות נשים נוטות לקדם נושאים שחשובים לנשים, יותר מאשר נבחרים גברים. לכן, בלי מספיק נשים בכנסת, לא תהיה בהכרח מי שתצליח במאבק נגד אלימות מינית, על שירותי רפואה לנשים, על מניעת אלימות במשפחה ועל נושאים רבים נוספים.
  • לייצוג עצמו יש משמעות: ילדה שתראה הרבה נשים במוקדי קבלת ההחלטות, תוכל לדמיין את עצמה בתפקיד דומה, מה שעשוי להוביל לעליה במספר המועמדות לכנסת בעתיד.
  • המאבק לייצוג שוויוני הוא חלק ממאבק כולל לשוויון מגדרי ולמען חברה הוגנת וצודקת יותר, בה יש לכל אחד ואחת הזדמנות שווה להשפיע על המציאות

לקריאת הכתבה במקור – כאן

ש"ס החלום ושברו

את השבוע הקודם פתחנו בידיעה מרוממת נפש "ש"ס מביאה קרא עוד...

את השבוע הקודם פתחנו בידיעה מרוממת נפש "ש"ס מביאה את הנשים לקדמת הבמה". ואת השבוע הזה פתחנו בסרטו משובב נפש של ש"ס הפורט על מרכיבי המסורתיות המזרחית ומכיל נשים כחלק בלתי נפרד מהחיים. אל תקפצו למסקנות נמהרות, זה לא שש"ס שמה נשים במקום כלשהו ברשימתה ולא שהיא דואגת לייצוגן במועצות מקומיות או דתיות. ש"ס מתכוונת לעשות מה שהיא יודעת, לארגן כנס נשים גדול ובו היא תגייס את חמישים האחוזים מבוחריה להצביע לה, להציג מצג שווא של מתינות ומסורתיות ביחס אליהן בסרטיה המושקעים. למרות שהיא לא חושבת שיש להן מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות שלה ולו רק בשל ההצהרה של אריה דרעי בידיעות אחרונות לפני שנה בדיוק "הציבוריות היא לא מקום מתאים לנשים".
אתחיל מזה שגדלתי עם תנועת ש"ס, לאור פסיקת ההלכה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בבית חרדי, הלכתי מחמיר הנותן כבוד לפסיקת המזרח והמערב. במשך שנים נתתי לה את קולי. כחרדית האופציות הן מועטות, או יהדות התורה שהיא בעיני התגלמות הגזענות החרדית על ידי באי כוחה העסקנות הפוליטית המשמרת את "החינוך בטהרתו" כשהטהרה היא בין היתר מכסות עדתיות אכזריות ויחס משפיל לכל מי שמוצאו, גוון עורו, או הסטטוס האישי שלו, לא מקובלים על ההגמוניה.
ש"ס הבטיחה לי הרבה הבטחות, היא התחילה מהחזרת עטרת יהדות ספרד ליושנה, מתנועת התשובה, שהיתה בסיס אלקטורלי רחב להגדלת סל המצביעים, ש"ס הבטיחה להילחם באפליה והקימה רשת מוסדות חינוך, ש"ס התחייבה לדאוג לשקופים והציגה מצע חברתי, ש"ס היתה בעיני סמל ליהדות מכילה ומגוונת, וממש לאחרונה הובא לידיעתי שבתקנון המפלגה מופיע שבני מיעוטים יכולים לשמש כחברי מפלגה, ציון לשבח. נשים אגב, לא זוכות ליחס המתקן של בני מיעוטים.
אז למה ש"ס הפכה לאכזבה אחת גדולה?
ש"ס למדה להפוך את ההתעניינות ביהדות, הרגש המסורתי, והרצון לשיבה למקורות למאגר של זהב אלקטורלי. כשהחלה תנועת התשובה הגדולה, כחלק ממהפך סוציולוגי שנבע מסיבות רבות, כמו טראומת מלחמת יום כיפור, התפכחות מהחלום הציוני ומ"כוחי ועוצם ידי" ובכלל כמגמה חוצת מגזרים של חיפוש משמעות רוחנית לחיים אחרי הנסיון הכושל של כור ההיתוך שלא צלח.
רשת החינוך של ש"ס מתגאה בכך שהיא מהווה אלטרנטיבה לכל אלה שלא מתקבלים, היא מתגאה בכך שיש אצלה לימודי ליבה, אז איפה הקאץ'?
זה מתחיל מכך שהגמוניית החינוך החרדי האשכנזי מכירה בהחלט במעמדות בתוך הציבור הספרדי. אינה דומה ביתו של אברך מזרחי פשוט וירא שמיים, חסר מעמד קשרים וכסף, לביתו של עסקן מזרחי שיושב על ברזיה כלשהי, זה יכול להיות ח"כ, שר, או אפילו איש תקשורת, או עסקן עם השפעה.
אז למרות שבסוף הסבתות של שתיהן הגיעו מהמקום הלא נכון בגלובוס, ויתכן וצבע עורן של שתיהן סובל מעודף פיגמנט, עדיין כוח, כסף וקשרים הם כרטיס כניסה למוסדות האשכנזים המפעילים מכסות שמאפשרים קבלת כמות מוגבלת של תלמידים ותלמידות מעדות המזרח.
מה קיבלנו? כל השכבה החזקה, המקושרת, בעלת הכסף (לשיעורים פרטיים למשל) נמצאת לרוב במוסדות האשכנזיים, ורשת החינוך של ש"ס שהיתה אמורה להיות אלטרנטיבה, לא קיימה את ההבטחה, כי החלוקה המעמדית בתוך עדות המזרח ייצרה קרע פנים עדתי גדול, השאירה את המוסדות האשכנזים תחת המיתוג האליטיסטי ויצרה גיטאות סוציו אקונומיים חדשים. האם העטרה חזרה ליושנה? פחות. כי האפליה הגזענית עדיין בועטת, כי היא אפילו כואבת יותר כי היא קורעת את הציבור המזרחי ומייצרת את מאבקי החזקים והחלשים ומייצרת מעמדות פנימיים.
האם ש"ס הצליחה לייצר סדר יום של מתינות יהודית הלכתית ברוח חכמי ספרד והמזרח? שוב היא נפלה גם פה למלכודת ההגמונית. כל עוד שמנה וסלתה התחנכו במוסדות האשכנזים המחמירים והקיצוניים, ש"ס הובלה לאותם מקומות בדיוק, ואפילו לעיתים למקומות קיצוניים יותר, כדי לומר "כשר אני".
ומהי הבשורה שש"ס מביאה לציבור המסורתי אותו היא גייסה בבחירות ספטמבר בסרטון מרשים העושה שימוש ציני במנהג הסליחות? וכיום בערגה על המסורתיות. התשובה היא כלום, בימי הדין הסלוגן היה, לתת תשובה בקלפי, כשהרמז הוא ברור. ימי התשובה והרחמים של אלול מנוצלים באופן ציני למטרות פוליטיות ולגריפת הון של מנדטים שיתורגם לכיסאות, כוח ותקציבים עבור מה? עבור עוד מוסדות חינוך שיהוו גיטאות עדתיים מעמדיים שם אליטת ש"ס בזה להם, עוד בתי ספר שיסלילו דורות לחיי עוני שלא יתנו כלים לחיים לבוגריהם ובהעדר רשתות ביטחון כלכליות מובנות ילכדו לנצח הם ודורותיהם במילכוד הנפשי והחברתי של נחיתות מעמדית וכלכלית.
כך יגוייסו גם הפעם בבחירות 2020 נשים אוהבות מסורת בטקסי הפרשת חלה המוניים ובהבטחות לישועות, בסרטונים סוחטי דמעות ונוסטלגיה של בית אבא, יש זלזול יותר גדול בקהל הבוחרים שלך יותר מזה?
ובראש מככב אלוקים, המסר אולי תורגם בחיוביות, תצביעו ואלוקים יהיה מרוצה, אבל המשמעות האמיתית היא, אם לא תצביעו נכון "אבא מסתכל מלמעלה" כשלא ברור אם זה הרב עובדיה זצ"ל שכבר שנים לא איתנו, או הקב"ה שצופה עליכם גם בלי מצלמות בקלפי ואוי לכם מיום הדין.
פורסם ב"יום ליום" 28.2.20

הזכות והחובה לבחור

אסתי שושן, מנכ"ל נבחרות, כותבת על התחושות לאחר הכנס: קרא עוד...

אסתי שושן, מנכ"ל נבחרות, כותבת על התחושות לאחר הכנס:
האמת שטרם ברור לי למי אני הולכת להצביע.
אבל כמה מסקנות ראשוניות ואזהרת טריגר, הן יהיו בעיקר חיוביות. מי שלא מסוגל לקרוא משהו חיובי על מתנגד פוליטי, זה הזמן לפרוש.
איתמר בן גביר למרות התדמית הכהניסטית הפרועה, הרשים אותי בשליטתו בחומר, ברוגע, בכנות, בפשטות ובאנושיות.
ממפלגת השלטון אין לי הרבה ציפיות, אבל ח"כ קרעי מייצג אותה היטב ומגיע מהחברה החרדית, חבל שלא מפעילים אותו יותר בקמפיין פנים חרדי.
ח"כ מיכאל ביטון מכחול לבן, מצליח להביא שיח חברתי, מורכב וכנה, למרות השתייכותו למפלגה שאין לי מושג מה היא רוצה לקדם.
מיכל צ'רנוביצקי שייצגה את העבודה, מכילה ידע בלתי נתפס על מערכות החינוך החרדי, מצב העובדים והעובדות החרדים אבל לא רק . חבל מאוד לעולם שהיא עדיין לא בכנסת.
שרון רופא אופיר ממפלגת קול הנשים, הביאה קול אחר, מאתגר ומנפץ את הנחות היסוד הפוליטיות הקיימות.
עידית סילמן מימינה, שהגיעה באיחור למעגל מצומצם יותר, היא אישה שצריכה לפתוח בית ספר למנהיגות פוליטית לנשים. היכולת שלה להתנהל ולהשאר רלוונטית לקהלים רבים היא מופלאה ומוצאת דופן.
תודה מיוחדת לכל הפאנליסטים שטרחו להגיע בימים טרופים אלה, להקשיב ולהשמיע.
תמיד מוזר לי לאחל בתחרויות בהצלחה לכולם, אאחל להם שיצליחו לעשות טוב לעולם איפה שהם נמצאים ומשפיעים.
תודות לשותפה לערב הזה פנינה פויפר וארגון הציבור הממלכתי חרדי.
תודה לפייני סוקניק, אביגיל היילברון, (תורה האב) נטע כץ, ציפי מנהיימר וגרשון מושקוביץ מתרבוס'.
תודה למנחה אגדית ומדוייקת, נעמה עידן, אין ספק שהיכולת שלך לייצר דיון לא פשוט, בין מתנגדים פוליטיים בערב בחירות, באווירה כייפית וטובה, זו יכולת אגדית.
תודה לרן בר יהושפט, על אירוח הכנס בפורום קהלת.
לדוד חיון, על מוזיקה שעשתה טוב על הלב.
לשמואל דרילמן ולאתר קו 400 על השידור החי מהכנס. (ניתן לצפות בלחיצה על התמונה)
ומכולן לחברותיי בנבחרות.
הילה לפקוביץ חסן, מפיקת על, ומרגיעה לאומית.
אפרת שוקרון, על היוזמה, ההנעה והאמונה בדרך.
לרחלי מורגנשטרן, יעל אלימלך, אסתר טברסקי, ציפי לוי וכל האקטיביסטיות שנמצאות איתנו תמיד בעשיה, במחשבה, ביוזמה ובתמיכה.
הלוואי שנבחר טוב.
ושנצא מהלופ.
לצפייה בכנס המלא, לחצו על התמונה.

פנתרות שחורות: לנשים החרדיות נמאס, אז הן החליטו לצאת למלחמה

דה מרקר 14.02.20 חגי עמית הנשים החרדיות הן אלה שמטפלות בבית קרא עוד...

דה מרקר 14.02.20 חגי עמית

הנשים החרדיות הן אלה שמטפלות בבית ובילדים ונושאות על גבן את עול הפרנסה המשפחתי, ולמרות זאת הן מופלות לרעה וממודרות ממוקדי הכוח החרדיים. קבוצה של נשים חרדיות החליטה לשנות את המצב, ומוכנות לשלם כל מחיר שיידרש. גם אם הוא כולל חרמות ונידוי

 

אחד מציוני הדרך במאבק הנשי לשוויון במאה ה–20 הוא הקרב שאליו יצאו לפני 50 שנה עשרות תחקירניות במגזין "ניוזוויק", שתבעו את מקום עבודתן על שאינו מאפשר להן לכתוב מאמרים, ומחייב אותן להישאר מאחורי הקלעים בזמן שהגברים מקבלים את הקרדיט. המאבק הזה הוא הדבר הראשון שבו אנחנו נזכרים כשאסתי שושן מספרת על ימיה כעיתונאית, ומבהיר עד כמה הקרב ששושן וחברותיה מנהלות נוגע לזכויות בסיסיות, שעבור מרבית הנשים בישראל הן דבר מובן מאליו.

"בזמנו כתבתי בעיתונות החרדית", מספרת שושן. "כמו חרדיות אחרות, עשיתי זאת בשם בדוי. שם העט שלי היה א.שושן. העורך אומר לך: 'אם את רוצה לכתוב במדור רציני ושגברים ייקחו אותך ברצינות — מוטב שלא יידעו שאת אישה'. לימים גיליתי שחלק נכבד מהגברים שכתבו סביבי במדורי הדעות, אם זה מנחם ואם זה יוסי, היו נשים. אף אחד לא תיאר לעצמו שנשים כותבות במדורי דעות. זה עורר אותי לחשיבה בכיוון המגדרי, מה מקומי כאישה, ולהבנה שאני נמצאת במעמד בעייתי".

גם אחרי שעתיים של ראיון, קשה לחבר בין האמירות של שושן, אסתר טברסקי, אפרת שוקרון, הילה חסן־לפקוביץ', תרצה בלוך ויעל אלימלך, לבין המראה שלהן. מי שיעצום את עיניו, יופתע לגלות כשיפקח אותן שמולו ניצבות נשים חרדיות מכף רגל ועד שביס. כולן אמהות לילדים, כולן בעשור הרביעי והחמישי לחייהן, כולן משתייכות לתנועת נבחרות, שמטרתה לקדם ייצוג של נשים חרדיות במוסדות השלטון — ולכולן כבר אין מה להפסיד. "עברתי דברים נוראיים", אומרת שושן. "חלקו על בריאותי הנפשית ועל טיב היחסים שלי עם ילדיי ועם בן זוגי. הכל מותר".

אפילו עצם הראיון הזה עלול לפגוע בהן. "אני הולכת לחטוף בכיף", אומרת בלוך. "בן הזוג שלי יזומן ללשכת הרווחה המקומית כדי להסביר את מעשי אשתו ההוללת. להתראיין ל–Markerweek זה מעשה וולגרי וחסר אחריות, והוא ייקרא להסביר אותו".

לא נראה שאתן מפחדות.

בלוך: "אני כן נפגעתי ובכיתי. נשלחו מכתבים לבית הספר של הבנות שלי, ובהם נכתב שאנחנו משפחה מסוכנת והוללת, ושאני מעשנת, שותה, מכה ילדים ומארחת כנסים של מפלגות חילוניות בבית שלי. אז שלחו. באתי לבית הדין ואמרתי שלא כך הוא".

חסן־לפקוביץ': "יש נקודה של שבירת כלים שכל אדם עובר. אנחנו אחרי הנקודה הזו, לכן נראה שאנחנו לא מפחדות. מה תעשו? תוציאו לי את הילד מבית הספר? הנה, אני אשים אותו בבית ספר אחר בנתניה. תוציאו אותי מכל קבוצות ההורים בכל כפר יונה? אז תוציאו. תדאגו שבעלי לא יוכל להגיע לשיעורים שלכם? לא צריך, הוא ילך לשיעור של רב אחר. המשפחה שלי ובני הדודים שלי לא ירצו לדבר אתי? שלא ידברו אתי. לא ירשו לי להגיע לאזכרה של סבתא שלי? לא אגיע. מה עוד ייקחו לנו? כגודל הכאפה שמישהי חטפה מהממסד, כך היא תיצמד אלינו".

הן גרות ברחבי הארץ: אלימלך ושוקרון בירושלים, טברסקי ברחובות, חסן־לפקוביץ' בכפר יונה, שושן בפתח תקוה ובלוך במודיעין עילית. ההיכרות ביניהן נוצרה בזמנים אחרים. "אני ואסתי היינו פעילות בפורום שבו התכתבנו בשמות בדויים. זה היה פורום אנונימי טרום עידן הפייסבוק", מספרת שוקרון. "הימים היו תחילת פרשת עמנואל, ב-2010, כשבבית הספר החרדי בית יעקב שבעמנואל הוקמה מחיצה כדי ליצור הפרדה בין בנות אשכנזיות למזרחיות. כתבתי לה הודעה פרטית על כך. רק בעידן הפייסבוק השמות והפנים נהפכו לגלויים. השם הבדוי שלי היה 'לונה'".

שושן: "שלי היה 'הסתר פנים', ביטוי יהודי שמתאר תקופה שבה אלוהים מסתיר מאתנו את פניו ולכן היא מועדת לבעיות. אחר כך זרקו אותי מהפורום ונרשמתי בכינוי אחר. לא אהבו שם את הדעות שלי".

נבחרות אינה תנועה ספרדית, והמרואיינות מדגישות כי חלקן אשכנזיות. עם זאת, העובדה שפרשת עמנואל עולה שוב ושוב בשיחה עמן משקפת את העובדה שחומר הבעירה שמניע את חלקן הוא הקיפוח העדתי.

שושן אומרת כי ההחלטה להקים את נבחרות נבעה ממניעים שונים. "מאז ילדותי הייתי המזרחית שלומדת במוסדות חרדיים אשכנזיים. פרשת עמנואל היתה אחד הטריגרים הגדולים עבורנו להבין שמשהו התקלקל לגמרי. זאת היתה סטירת לחי".

חסן־לפקוביץ': "כמזרחית שלמדה בבית ספר אשכנזי — אפרת ואני למדנו בסמינר בית יעקב — האנטנות שלנו מפותחות יותר לקלוט תופעות של השתקה, הדרה ואפליה. אבא שלי היה נציג ש"ס במועצת גני תקוה, ושמתי לב שפעילי יהדות התורה מביאים לכיתה לפני הבחירות פתקים של ג' כדי לחלק לבנות, ורק לי לא מחלקים".

שושן: "המאבק שלנו לא עדתי. גם לנשים אשכנזיות אליטיסטיות יש בעיה בהשגת הזכויות שלהן בחברה החרדית, והתרומה שלהן בתחומים המגדריים ניכרת. אבל יכול להיות שאם הנושא המעמדי־דתי לא היה קיים, נבחרות לא היתה קמה".

הזרם החרדי־ספרדי נחשב גמיש יותר בכל הנוגע להשתלבות בחברה החילונית, בעוד החרדים האשכנזים נותרים מאחור.

שושן: "אולי לנשים אשכנזיות יש יותר מה להפסיד".

שוקרון: "אצל חרדים אשכנזים מסתכלים הרבה יותר אחורה, על הסבתא של הדודה, כשמדברים על שידוך, כך ששם זה יכול להיות כתם בל יימחה אם איזו דודה פעלה למען נשים. אצל הספרדים מסתכלים על הבחורה הספציפית והמשפחה הקרובה".

שושן: "הציבור המזרחי־חרדי מגוון יותר. סביב שולחן השבת אפשר לראות חרד"לניק, חילוני ושמאלני".

גם שמאלני?

שושן: "לא הרבה".

שוקרון: "אל תגזימי".

חזקות ומשפיעות, אבל רק מאחור

איך נולדה התנועה?

שושן: "ישבנו כמה חברות, ואמרנו שאנחנו חייבות לעשות משהו. לא היתה מאחורי זה תיאוריה לשינוי היחס החרדי לנשים. זה היה טרום ימי בחירות 2013, ואפילו לא אמרנו 'נכניס עכשיו ח"כית חרדית לכנסת'. קראתי לזה 'לא נבחרות לא בוחרות'. בהתחלה טענו שאני משוגעת, אבל זה עניין הרבה נשים.

"כשהתחלתי לחפור בנושא, הדברים החלו להיות ברורים. למשל, כל נושא מעמד נשים בעבודה: אנחנו המנוע הכלכלי של החברה החרדית, וזה מה שגורם לנו להיות מעורבות בעולם החיצון, כי לא כולנו מורות וגננות בחינוך העצמאי של המגזר. אני, למשל, הייתי אז פרסומאית. הכלכלה החרדית נמצאת על הכתפיים שלנו, ולמרות זאת אנחנו לא נשמעות — לא בתקשורת, לא בפוליטיקה, לא במועצה הדתית ולא במועצה המקומית. אנחנו 'הנשים שהולכות עם העגלות בבני ברק, ומי בכלל חושב שיש להן דעה על משהו'. אני מוקפת בנשים עם דעות שמשפיעות וכותבות, אבל הכל מוסתר תחת שכבה עבה, והציבוריות הישראלית לא מכירה אותנו.

"בחברות אחרות המעמד הכלכלי נותן לך מעמד חברתי כלשהו, אבל לא בחברה שמגדירה את הערכים שלה לפי לימוד תורה. זאת המלכודת של הנשים החרדיות: הן יכולות להיות חזקות ומשפיעות, אבל רק מאחור".

עדינה בר־שלום, הבת של הרב עובדיה יוסף, ניסתה לפני שנה לרוץ לכנסת במסגרת מפלגת אחי ישראלי.

שושן: "עדינה ניסתה לעשות משהו אחר. העשייה שקדמה ליציאתה לפוליטיקה נתנה אלטרנטיבה תעסוקתית לנשים שעסקו עד היום רק בחינוך. היא היתה בין הראשונים שפתחו אופק לנשים גם ללימודי פסיכולוגיה ומדעי המחשב. בהמשך היא נהפכה לפוליטיקאית שקראה תיגר על ש"ס. גם עליה אמרו 'היא כן חרדית והיא לא חרדית', ושאלו איזו כיפה בדיוק בעלה חובש. זה שיח שמתעורר סביב כל אחד שאומר יש פה קלקול".

איך אתן מגדירות את הקבוצה שאתן מייצגות?

שוקרון: "נכון שאנחנו לא המיינסטרים של בני ברק ושכונת גאולה בירושלים, אבל אנחנו קול שהולך וגובר. אנחנו נחשפות לעוד ועוד אנשים כמונו: נשים וגברים שחושבים פתאום בכוחות עצמם ולא רק את מה שחינכו אותם לחשוב".

חסן־לפקוביץ': "יש לזה כל מיני שמות — 'החרדים הישראלים, החדשים, המודרניים"'.

כמה נשים אתן?

שושן: "מאות, כתלות במעגל שבו מדובר. יש את קבוצות המנהיגות שלנו שעוברות הכשרה פוליטית ואנחנו במחזור השלישי ויש לנו כבר 50 בוגרות. יש את המעגל של קבוצות הפייסבוק" .

איך אתן מקדמות את האג'נדה של נבחרות?

שוקרון: "יש לנו בעיה להיחשף בכלי התקשורת. אין כל כך במה בתקשורת החרדית, ואם אנחנו מקבלות חיבוק מהתקשורת הלא־חרדית, יגידו 'הן לא משלנו'. גם אתרים חרדיים עם קו יותר פתוח תלויים בתקציבי הבחירות השמנים של המפלגות, ולכן אי אפשר להשמיע שום דבר שחורג מהקו המקובל. אנחנו צריכות לשבת במערכת TheMarker כדי להשמיע את הקול שלנו, כי בתוך הסביבה שלנו הקול הזה לא לגיטימי".

אלימלך: "זאת עבודת שטח סיזיפית לצורך שינוי התפישה של הנשים החרדיות. אנחנו עורכות כנסים קטנים, מעבירות תוכניות מנהיגות, עושות חוגי בית. הקרנו בכינוסים שלנו סרטי קולנוע שקשורים להעצמת נשים".

חסן־לפקוביץ': "אנחנו פועלות גם כדי להעלות את המודעות הכללית בתקשורת וגם ברמה המשפטית".

שושן: "ב-2015 הגשנו בג"ץ נגד אגודת ישראל (שהסתיים ב-2018. העותרת היא עו"ד תמי בן פורת, אליה הצטרף איתך מעכי – ארגון של משפטניות לצדק חברתי; ח"ע), אחרי שהעיתונאית טל שניידר גילתה שהתקנונים של המפלגות החרדיות מעגנים את המצב שבו אין בהן נשים. ראינו שיש בהם סעיפים שקובעים שכל איש בן 18 ומעלה יכול להצטרף לשורות המפלגה — בלי כוכבית שמסבירה שמדובר בשני המינים".

שוקרון: "כשפנינו למפלגה הם סירבו לשנות את זה".

בלוך: "ניצחנו בבג"ץ הזה אחרי שחטפנו מכל עבר".

שושן: "אחרי ארבע שנות מאבקים בג"ץ הורה להם לשנות את התקנון, ולפני שנה מועצת גדולי התורה שינתה את הסעיף".

שוקרון: "אבל הם אמרו בגלוי: 'אנחנו משנים את הסעיף אבל המציאות לא תשתנה'".

לאור השינוי שאתן מדברות עליו בציבור, לא משתלם להם ברמה האלקטורלית להציג נשים ברשימה?

שושן: "הקריאה שלנו בתחילת הדרך היתה 'אל תבחרו במפלגות האלה', אבל האמת היא שאף אחת לא תעניש את המפלגה שלה כי אין בה נציגות נשית".

שוקרון: "הבעיה היא שאין אלטרנטיבה. למי אני אצביע? לבית היהודי? מה הם קשורים אלי?"

מה עם עומר ינקלביץ' החרדית ברשימת כחול לבן? אין לה יכולת למשוך חרדים להצביע עבורה?

חסן־לפקוביץ': "זאת ההוכחה כמה חשוב שאישה חרדית תהיה במפלגה חרדית. ינקלביץ' לא יכולה לקדם שום דבר שקשור בחרדים בלי להיתקל בים של ביקורת. ידיה קשורות בתוך המפלגה שלה. היא כל הזמן שומרת על ניטרליות ומדגישה 'אני לא נציגת החרדים, אני נציגת הפריפריה וארגונים חברתיים'. היא יושבת בוועדות הכנסת ומדברים שם על החינוך החרדי — אבל היא מתעקשת שהדיון הוא לא רק על חינוך חרדי".

שוקרון: "50% מכוחן של המפלגות החרדיות מגיע מנשים. אז למה שנשים לא יהיו חלק מזה? למה הן צריכות למצוא לעצמן בית אחר שלא כל כך מתאים להן? גם הח"כים החרדים לא נותנים לינקלביץ' כבוד".

חסן־לפקוביץ': "הרי כשהיא דיברה בוועדת הכספים, משה גפני שאל את היועצת שלצדו 'מי זו שדיברה עכשיו?'"

בלוך: "כל עוד הייצוג שלנו נתון בידי המפלגות החרדיות — אין לנו ייצוג. אם אינשאללה יפרידו דת ומדינה, ויהיה פה ימין־שמאל נורמלי, נדבר שוב".

אלימלך: "אף אחת מאתנו לא רוצה להיות ח"כית. לא אכפת לנו מי תהיה ח"כית. העיקר שתהיה בתוך מפלגה חרדית".

חסן־לפקוביץ': "צריך להבין את המצב שלנו כשאנחנו מחפשות סעד בכנסת. אנחנו חיות בהפרדה מגברים מהגן. נניח שמנהלת מעון לנשים מוכות חרדיות רוצה לפנות לח"כ. היא צריכה ללכת לגבר ולהתחיל להסביר לו מה הבעיות של נשים חרדיות. צריך שתהיה שם אישה שתבין מה עובר על נשים, כמו שבכנסת ייצג אותך מי שדומה לך".

בלוך: "כשישבתי בוועדה בכנסת שדנה, במסגרת חוק ההסדרים, בקצבת נשים לטובת מזונות עבור נשים שלא מקבלות מזונות מהגרושים שלהן, היתה שם שדולה של נשים דתיות וחרדיות ברובן. התחלנו לדבר, ואחת מהן התחילה לבכות, ואז נכנס ח"כ ישראל אייכלר והצביע נגדנו מול הפרצוף שלי. הוא לא בדק בכלל על מה מדובר. רצנו אחריו אחר כך ואמרנו לו: 'ישראל, אתה לא רואה כאן נשים חרדיות בוכות?' אז אייכלר אמר: 'אני לא יודע מי אתן. אמרו לי להצביע בעד אז הצבעתי בעד'. מה נסגר אתך? זה הזוי. הרי יש שיעור גבוה יחסית של חרדיות שלא מקבלות מזונות כי הגרושים שלהן הם אברכים נטולי פרנסה".

ברמה המוניציפילית יש יותר הישגים?

חסן־לפקוביץ': "עדיין אין חיה כזאת, חברת מועצה חרדית".

שוקרון: "למפלגות החרדיות אין בעיה לתמוך באישה במועצה כל עוד היא לא חרדית".

למה אף אחת מכן לא התמודדה על מקום במועצה המקומית שלה?

חסן־לפקוביץ': "אני התמודדתי ולכן אני כל כך מבינה את עומר ינקלביץ'. אני מאוד רוצה לייצג את הציבור החרדי, אבל לא יכולה לעשות זאת מתוך מפלגה חילונית. החילונים אמרו לי: אנחנו רוצים לפתוח אזור תעשייה חדש בשבת, ואני לא יכולה להצביע בעד דבר כזה. מה ייצא מכך שאני אהיה חרדית מחמד במפלגה?"

הפגנה בבני ברק נגד ההפרדה בין תלמידות אשכנזיות לספרדיות בבית הספר בעמנואל, ב-2010מוטי מילרוד
לא יכולות להתלונן על המעסיק

במה הייתן רוצות שח"כית חרדית תטפל?

שוקרון: "כשמדברים על הצורך בייצוג נשי, הח"כים החרדים יגידו: 'אנחנו כבר מייצגים אתכן. מה אתן רוצות? לא אכפת לי מהאישה שלי? מהבנות שלי?'. אבל הנה דוגמה. באחרונה התפרסמה כתבה על כך שמוסדות חינוך מפטרים בקיץ מורים ומורות כדי שלא יצברו ותק וזכויות. מנתוני הלמ"ס רואים שרוב פיטורי הקיץ נעשים במגזר החרדי ובעיקר בקרב נשים חרדיות. יש להן הרבה מה להפסיד אם הן יתלוננו על המעסיק, שיש לו קשרים וכסף.

"זה לא יפגע רק במקום עבודתה, פגיעה שאיתה היא יכולה להתמודד בבית משפט, אלא גם תגלה שלילדיה אין כבר מקום בבית הספר. ידחקו את רגלי בעלה. זאת תופעה שהח"כים שלנו לא מתעניינים בה. ראשי העמותות האלה מקושרים מאוד לח"כים. תלמידי הסמינרים והישיבות שמפעילות העמותות הם קולות בטוחים. אז מי מהח"כים ירצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה?"

טברסקי: "כמנהלת מעונות ותיקה אני נמצאת במגע תמידי עם אוכלוסיית האמהות מצד אחד ועם המטפלות בצד השני. המחירים שאמהות משלמות בעצירת הקריירה שלהן ובעבודות השקופות בבית לא זרים לי. מטפלות, שבידיהן אנחנו מפקידות את היקר לנו מכל, זוכות במקומות מסוימים לתנאי העסקה גרועים. צורכי האמהות והמטפלות החרדיות שקופים לגמרי, אין להן נוכחות סביב שולחנות בעלי הכוח, וזה מצב שצריך תיקון".

שושן: "אני משווה אותנו למורדים פנים־חרדיים כמו הפלג הירושלמי, פלג קיצוני שאומר: 'המפלגות האלה לא מייצגות אותנו כי אנחנו חושבים שחוק הגיוס מסוכן'. נשים חרדיות לא יכולות לצאת ולחסום רחובות כמוהם. יש לנו בעלים, אבות ואחים וזה הופך את המאבק שלנו למורכב, כי הוא נוגע במקומות עמוקים ביחסים הזוגיים והמשפחתיים. להרבה נשים קשה אפילו לעשות לייק לפוסט בפייסבוק, לא כל שכן להצטרף לתוכנית ולבוא לכנס. כל אישה שתפתח את הפה תחטוף. זה המלכוד שלנו.

"לכאורה, הפוליטיקה החרדית נמצאת בעמדת כוח מטורפת ויש לה ברית בלתי ניתנת להפרדה עם מפלגת השלטון, והגברים שלנו יושבים בוועדת הכספים ובמשרדי הממשלה. אבל זאת אליטה גברית סגורה שלא מקדמת את הנושאים שאנחנו מדברות עליהם כאמהות ומחנכות חרדיות שנפגשות עם המציאות בשטח".

אלימלך: "30 שנה אני מרכזת מסלולים בסמינרים ומנהלת המחלקה לחינוך ממלכתי־חרדי בירושלים. בתקופת שי פירון כשר החינוך הוקצו בתי ספר ממלכתיים־חרדיים עם לימודי ליבה מלאים ובגרויות מלאות. אבל התחלפה הממשלה, נפתלי בנט מונה לשר החינוך, והסגן שלו, מנחם פורוש, הקפיא את זה".

שושן: "המדינה מייצרת מערכת חינוך שמסלילה את כולם לחיי עוני, וכולנו נצטרך להתמודד עם ההשלכות הכלכליות והדמוגרפיות. המערכת הזאת מתמוטטת כלכלית וחברתית, ואין אף אחד על ההגה ששם לב לזה שאנחנו נוסעים לשום מקום".

שוקרון: "אני אוהבת שבנט אמר 'נדאג לכולם לחמש יחידות לימוד במתמטיקה'. תנו לנו יחידה אחת. תדאג שקודם יהיו שלוש יחידות לכולם — זה כבר יהיה בסיס טוב. בעלי למד עד כיתה ח' רק ארבע פעולות חשבון ואחר כך הלך לישיבה".

אלימלך: "נושא בריאות האישה כואב לנו. משרד הבריאות הראה שתמותת נשים מסרטן השד בחברה החרדית גבוהה יותר מבשאר האוכלוסייה, וניסינו להבין למה. ראינו שאין מודעות לצורך במעקב. הן הולכות להיבדק בשלב מאוחר יותר, ובמגזר אפילו לא קוראים לזה 'סרטן' אלא 'המחלה הנשית'".

שושן: "ההגדרה מעורפלת כי אלה מלים לא צנועות. לנשים חרדיות יש אורח חיים ייחודי, עם נישואים מוקדמים, לידות בגיל צעיר והרבה ילדים, ויש לזה השלכות בריאותיות לטוב ולרע. אבל זה נושא שלא מדברים עליו או מקצים לו תקציבים. ב–2014 כינסנו את הוועדה למעמד האישה לדיון בנושא בריאות האישה החרדית, והח"כים החרדים פשוט לא הגיעו אף על פי שמדובר בבריאות של אמא וסבתא שלהם".

שוקרון: "כך גם בסוגיית האלימות נגד נשים. ב–2019 העביר משרד האוצר 20 מיליון שקל למשרד הרווחה לטובת התוכנית למאבק באלימות נגד נשים. הנציגים של החרדים לא היו שם כדי לקחת נתח מהעוגה. אנחנו באופן אישי עשינו קמפיין בשיתוף פעולה עם מרכזי הסיוע של החברה החרדית. דיברנו בצורה הכי עדינה, כמעט בלי המלה 'אלימות'. הצגנו בכרזות רק שולחן שבת וכוס קידוש, כך שמי שחווה אלימות תשים לב לפנייה, ועדיין לא הסכימו לפרסם את הקמפיין הזה בבני ברק. על אלימות לא מדברים אצלנו, ואם מתייחסים אליה — זה רק במשפחות המצוקה המסכנות. המשפחות המזרחיות. אין הבנה שזה קורה בכל המגזר, כי ברגע שתספר על אלימות אתה מוריד את הערך של המשפחה כולה. אז סוגרים את הדברים בשקט".

"כשהם רוצים — הם משנים את החוק"

אז לא תצביעו בבחירות הקרובות לאף אחד?

שושן: "בטח שנצביע".

שוקרון: "אני מעריכה את העובדה שיש לי זכות הצבעה. בקום המדינה גם זה היה בסימן שאלה, ואני לא מוכנה לוותר על זה".

חסן־לפקוביץ': "כל הבעיות נובעות מכך שאנחנו חיות במדינה דמוקרטית אבל לא מקבלות הזכויות הדמוקרטיות שלנו. המדינה צריכה להתערב ולא לתת לדבר כזה לקרות".

אלימלך: "צריך לקבוע בחוק שכל מפלגה תחויב להציג מספר מינימלי של נשים ברשימה".

חסן־לפקוביץ': "היינו בכנסת ביום שבו ש"ס ויהדות התורה הגישו את הרשימות שלהן. יושבת ועדת הבחירות, מקבלת רשימה של 120 גברים, ואף אחד לא ממצמץ. זה בדיוק כמו שתתייצב מפלגה שתגיד 'אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן שייכנסו לכנסת אנשים שחורים. אנחנו נגד האתיופים', ותחרוט את זה על התקנון שלה והוועדה תגיד 'סבבה. ברוכים הבאים'. זה לא דמוקרטי. אני לא מוכנה שישללו ממני את זכות הייצוג. כרגע אין מישהי כמוני שתייצג 51% מהאוכלוסייה החרדית".

שוקרון: "בשלב ראשון צריך לומר: 'אתם רוצים להגיש רשימה בלי נשים? אין בעיה, אבל תקבלו רק 50% ממימון הבחירות'".

חסן־לפקוביץ': "אם יש מפלגה שעושה לי דה־לגיטימציה כשאני פותחת את הפה, אני מצפה מהמבוגר האחראי — שזאת המדינה — להתערב".

אז למה שלא תקימו מפלגה חרדית נשית? למה להתעקש להיכנס למפלגה שלא רוצה אתכן?

חסן: "אם מפלגה כלשהי תסרב להכניס שחורים, תמליץ להם להקים מפלגת שחורים?".

שוקרון: "אם אקים מפלגה לנשים, איך אגיע לבוחרים בלי רדיו ועיתונים? מגיע לנו מקום בבית שלנו".

בלוך: "הרי אין באמת בעיה הלכתית להכניס אישה למפלגה. נשים חרדיות עובדות בהרבה תפקידים בכנסת. אין הצדקה להקים מפלגה בשביל זה".

אבל אם תקימו מפלגות, יהדות התורה וש"ס לא ירגישו מאוימות שתיקחו להן קולות, ויכניסו אתכן אליהן כדי למנוע זאת?

אלימלך: "הם יגידו שזה לא לגיטימי ולא חרדי".

בלוך: "הרי היסטורית, הרב קוק גם אסר על נשים להצביע בבחירות. הוא טען שזאת לא דרכה של אישה. אבל משום מה החרדים דוגלים באחוז הצבעה גבוה, כולל הצבעה של נשים מתות".

שושן: "הם כותבי החוקים והם מפילי החוקים. כשרוצים — משנים".

 

קישור לכתבה

גזענות לא מפתיעה אותנו

למה לא הזדעזענו מאמירתו של יועז הנדל? מה קורה עם שר הבריאות קרא עוד...

למה לא הזדעזענו מאמירתו של יועז הנדל? מה קורה עם שר הבריאות שפתאום מתעורר? ואיך זה שעדיין אין נשים חרדיות במוקדי קבלת ההחלטות?

הילה חסן לפקוביץ, מנהלת הפרוייקטים בנבחרות, בפאנל אצל הני זובידה בערוץ הכנסת.

לצפיה, לחצו על התמונה.

כנס "בוחרות להשפיע" – כבר לא קול אוטומטי.

כנס "בוחרות להשפיע" כנס ראשון מסוגו, התקיים ערב קרא עוד...

כנס "בוחרות להשפיע"

כנס ראשון מסוגו, התקיים ערב הבחירות.

כנס שבו לראשונה, נשים חרדיות וגם גברים חרדים, נפגשו פנים מול פנים עם הנציגות והנציגים של הכנסת הבאה.

היה ערב מרגש שבו נשאלו שאלות קשות. שהנציגות והנציגים שהגיעו, הודו שהרגישו את הצמא לשמוע, את הרצון להשמיע ולהשפיע.

הכנס ביוזמת בנות "הנבחרת 2019" הפעילות והדוחפות.

הערב התקיים בהנחייתה של נעמה עידן, הבעלים של עיתון "יום ליום".

 

אם את או אתה מעוניינים להשתתף באירועים הבאים, מוזמנים ליצור קשר דרך הקישור בסוף העמוד.

 

ומה שאפרת גהסי כתבה:

כמה מילים שנכתבו ערב הכנס, מאת אפרת גהסי, חברת הנבחרת 2019

 

ערב טוב לכולם. תודה שבאתם.
בעוד פחות משבוע, נשים חרדיות מכל רחבי הארץ, תתעוררנה לעוד יום בחירות. רובן כבר יהיו עם ידיעה ברורה, ללא התלבטויות וספקות מה הפתק שהן יכניסו לקלפי. הן תדלגנה על נציגי המפלגות האחרות שבפתחי הקלפיות, שגם בדקה ה99 ינסו לשכנע אותן אחרת, הן יחלפו על פניהם מבלי לעצור. מבלי להתבלבל או להתלבט. הן תמיד ידעו ועדיין יודעות למי הן הולכות לתת את הקול.
הפתק יידחף בתנועה אוטומטית למעטפה,המעטפה תישמט ברישול לתיבת הקלפי.וזהו.
אפילו את שמות הנבחרים הן לא מכירות. אין שאלות.
הערב הזה, הפאנל הזה, הוקם על ידי משתתפות ארגון נבחרות. נשים חרדיות שדורשות קול וייצוג בשולחן של מקבלי ההחלטות.
זו קבוצה של נשים שמייצגת חלק שהולך וגדל בתוך החברה החרדית.
נשים שרוצות וחייבות לוודא שיהיה מי שידאג להן שם. שיהיה מי שיאיר זרקור על הקשיים של כל אישה חרדית במגזר.על אתגרים היחודיים רק לנו. בעיקר לנו.
אנחנו כבר לא קול מובטח וידוע מראש. אנחנו צמאות לדעת.אנחנו תוהות. אנחנו מתלבטות. אנחנו בודקות.
אנחנו מבינות שהקול שלנו יקר, ונפעיל שיקול דעת לפני שנבחר להשתמש בו.
יש לנו שאלות לנבחרי הציבור. מה הם יעשו בשבילנו? מה הם יבטיחו שיעשו כדי לשפר את מעמד הנשים החרדיות בארבע השנים הבאות, בתמורה לקולות שלנו?
הפעם הזאת,
במערכת הבחירות הזאת,
בערב הזה
אנחנו בוחרות להשפיע!

 

 

אש אש מדורה

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי – אסתי קרא עוד...

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי – אסתי שושן, הארץ 22.5.19

 

נכון לכתיבת שורות אלה, הרב ברלנד עבריין מין מורשע שישב בכלא ואף הודה בחטאיו ובניצול נשים שהיו נתונות לסמכותו מתכוון להדליק מדורה בטקס המסורתי בהר מירון, טקס אליו מוזמנים רבני קהילות נכבדים.

שוב עבריין מין מקבל לגיטימציה, הכרה, כבוד. שוב זעקת קרבנותיו נרמסת, שוב עבריינים אחרים מרגישים נוח לפעול.

 

האם מהלך זה מייצג את עמדת הרוב החרדי? וודאי שלא. ברוב המקומות יש בוז ורתיעה למעשים אלה. איפה הכל מתאדה? בפוליטיקה החרדית ובתקשורת החרדית שהיא חלק בלתי נפרד ממנה, שנותנת יד, אם בשתיקה רועמת ואם בהשתקה אגרסיבית.

 

רק לאחרונה נתוודענו לכך שח"כ יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות בתואר, שר הבריאות בפועל, השתמש במנגנוני הכוח שלו על מנת לסייע לעברייני מין שונים רובם מהמגזר החסידי חרדי, על מנת לתת להם הקלות שונות בתנאים. חודשים ספורים קודם חשף יאיר שרקי דיל פוליטי בין חסידי הרב ברלנד למפלגת יהדות התורה. בדיל הזה ברלנד יקבל תעודת כשרות ויחזור לקונצנזוס החרדי בתמורה לתמיכתו במפלגה בבחירות בירושלים.

וזה הסיפור. זה הכיעור.

 

עברייני מין יש בכל מקום. גם בציבור החרדי המודעות קיימת ומתעוררת למרות הטאבו הנוקשה בנושאים האלה ובעיסוק בהם. אך כשזה מגיע למעלה אל מוקדי הכוח המגזריים, סולם הערכים החרדי במהותו האמון על קדושה וצניעות מתעוות עד ללא הכר. עבריינים שחטאו גם בהיבט המוסרי ערכי והרסו חיים של נשים וילדים, וחטאו גם כלפי שמיים בעבירה שנמצאת בקטגוריה הדתית החמורה ביותר "יהרג ואל יעבור" נאמר על מעשים שכאלה, פתאום כשמדובר במישהו עם פוטנציאל אלקטורלי, עם מספיק כוח וכסף לקנות שתיקה, המעשים נמחלים.

שלא יהיו לכם אי הבנות. עברייני מין ממעמדות נמוכים בקהילה החרדית לא זוכים למחילה, ויש לא מעט דרכים בהם הקהילות החרדיות יודעות לסגור איתם חשבון. איש לא יחשוב לעזור להם או להקל בעונשם. המצב משתנה כשמדובר באנשים מהמעמדות הנכונים עם הקשרים בצמרת ההנהגה הפוליטית עסקנית שיכולים לתת להם מענה.

 

הרב ברלנד הוא לא הסיפור. עברייני מין יש בכל מקום וזו כנראה רעה חולה שכל חברה נאלצת ותיאלץ להתמודד איתה. הסיפור הוא הניוון המנהיגותי, השחתת הכוח והשררה וקניית השתיקה של לבלרי התקשורת החרדית שיודעים היטב לצאת חוצץ נגד מה שמשתלם להם, ובכך מתעלמים אפילו נגד מהלכה מפורשת "במקום בו יש חילול שם שמיים, אין חולקין כבוד לרב".

 

ימי העומר הם ימים של אבל וחשבון נפש על עבירות שבין אדם לחברו, עבירות עליהם אין כפרה, עד שלא ירצה את חברו. בימים האלה זעקת קרבנות העבירה המושתקים, המנודים נשמעת ומהדהדת, נשים בעיקר, אך גם ילדים וגברים שמצאו עצמם מנוצלים ומותקפים על ידי בעלי כוח שהסביבה האדירה את כוחם יותר בשל שיקולים הרחוקים מכל ערך יהודי, מוסרי ואוניברסלי.

 

תעלה המדורה.

 

לקריאת הכתבה – כאן

מהדרת נשים להאדרת נשים – אסתי שושן כותבת

אסתי שושן כותבת: 24 לאוקטבר 2012, מעל שש שנים עברו מאז קרא עוד...

אסתי שושן כותבת:

24 לאוקטבר 2012, מעל שש שנים עברו מאז פרסמתי את המאמר הזה באתר החרדי כיכר השבת.

עבדתי אז כמנהלת קריאטיב במשרד פרסום מגזרי, ייצרתי קמפיינים לקפוטות חסידיות, לצד מודעות שמכרו ממרחים למהדרין ומקררים שומרי שבת בתקשורת החרדית המודפסת.

החיים שלי די השתנו מאז, דעתי בנושא לא השתנתה, והאמת שלא ממש אכפת לי אם אהיה בעמדת מיעוט שמחזיקה בה ומעזה לומר אותה.

לא כתבתי שם על חרפת העדרת הייצוג לנשים במפלגות החרדיות. כתבתי על שאר העוולות שהפוליטיקה המגזרית הזו מייצרת שהנפגעים ממנה הם בעיקר ציבור המצביעים והמצביעות הנאמן.

טרם העזתי להעלות על דל מקלדתי ולמצוא מילים שימשיגו ויגדירו את הבעיה שקיומה הטריף את מנוחתי, וודאי לא העזתי לעמוד מאחורי מילותי, גם לעצמי לא הצלחתי להסביר עד הסוף, אבל כשבוע אחר כך שלחתי את בלון הניסוי הראשון לאוויר.

ב 29 לאוקטובר 2012 אני פותחת דף בפייסבוק וקוראת לו לא נבחרות, לא בוחרות, שלימים הפך לארגון הפועל לתודעה בדבר זכויות לנשים ולהכשרת מנהיגות חרדיות.

אי הנוחות הופכת להגדרה שלעיתים תוטח בפני בבוז, אך במקרים אחרים תהפוך למטבע לשון ולשאלה מהותית, למחקרים אקדמיים, למאמרים, לספרים, לכתבות בארץ ובחו"ל ואפילו לבגצ אחד מתוקשר שבסיומו תקנון קדוש משתנה.

אי הנוחות הפרטית שלי, מתחילה להפוך לנחלת הכלל.

לא היו מאחורי מעשי תיאוריות שינוי מסודרות, לא פילנטרופ שאומר לי גדל, לא כסף ולא ידע על העולם החברתי. היה כאב, תחושת מחנק שידעתי בידיעה גמורה שאינה רק נחלתי, שהיא נחלתם של רבים ורבות.

המאמר המלא ההוא בקישור בתגובה הראשונה.

וכעת כשמערכת בחירות שלישית לשנה זו לפנינו, השאלה עדיין קיימת.

אם אתן לא נבחרות, במי אתן בוחרות?

והשאלה הגדולה יותר, ככל שממשיכה להתקיים הלגיטימציה הדמוקרטית למפלגות נעדרות נשים, ותיאורטית אפשר לדמיין את משכנה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כמועדון סגור לגברים. האם עדיין שלילת זכות הייצוג היא בעיה של נשים חרדיות? או שאפשר כבר להכריז עליה כתקלה לאומית?

 

לכתבה ההיסטורית – לחצו כאן

0