Layout B1 (with infinite scroll)

אלימות במשפחה בחברה החרדית בתקופת משבר וירוס הקורונה

נושא: אלימות במשפחה בחברה החרדית בתקופת משבר וירוס הקורונה

הוגש לוועדה המיוחדת בכנסת לעבודה ורווחה 30.3.20

תמצית הדברים:

בשבועות האחרונים ישנה עלייה בולטת בדיווח על מקרי אלימות במשפחה ואלימות מינית בקווים החמים המיועדים למגזר החרדי. מטבע הדברים אין עדיין נתונים מספריים אולם ישנה תמימות דעים כי תתרחש עלייה גדולה עוד יותר בפניות לאחר המשבר או בהמשכו.

האתגרים הגדולים בחברה החרדית הם א) העלאת המודעות לקיומם של מרכזי טיפול. ב) חציית מחסום הטאבו החברתי לדיווח על אלימות ופנייה לטיפול.

בימי משבר אלו קיים צורך דחוף להנגיש מידע על מרכזי הטיפול והקווים החמים הקיימים לאוכלוסייה החרדית באמצעים הקיימים בקהילה. אנו ממליצות על כתיבת עלון מידע ייעודי והפצתו בריכוזים החרדיים בשיתוף פעולה ככל הניתן עם מנהיגי הקהילות החרדיות

הרחבה:

אלימות במשפחה קיימת מאז ומעולם גם בחברה החרדית. אחוזי האלימות בחברה החרדית דומים לאחוזים בחברה היהודית הכללית. כך על פי דו"ח משרד הרווחה (10.19). ידוע כי קיים תת דיווח עקב מרקם החברה החרדית. מתוך 114 מקלטים לנשים וילדים מוכים שבעה בלבד מיועדים למשפחות חרדיות. בשנת 2018 ההערכה הייתה כי קיימות 200,000 נשים מוכות בישראל. יש לשער כי מתוכן כ 20,000 נשים בקירוב משתייכות לחברה החרדית. יש מעט ארגונים המטפלים באוכלוסייה ייעודית זו. ביניהם המרכז לטיפול באלימות במשפחה של יד שרה, מרכז תהל המפעיל קו חם לנשים דתיות וחרדיות, וארגון בת מלך המפעיל מקלטים המיועדים לנשים וילדים חרדים. כל הארגונים מסכימים כי האתגר העיקרי במתן מענה לסובלות מאלימות הוא הנגשת המידע לנשים החרדיות והפחד הקיים משבירת הטאבו החברתי בפניה לעזרה. בפני האישה החרדית יש מספר חסמים קריטיים לפניה לעזרה:

  • העדר גישה למדיה למעט עיתונות חרדית ומודעות רחוב או כאלו המחולקות בדואר הביתי.
  • העדר מודעות לקיומם של ארגונים המטפלים באלימות במשפחה
  • טאבו מוחלט על פניה לעזרה מחוץ לחברה הקרובה במקרי אלימות
  • לחץ משפחתי וחברתי המונע מהאישה לפנות לגורמים מחוץ לקהילה.

בימים אלו של משבר הקורונה וההסגר בבתים עולה מפלס האלימות על פי הגורמים המטפלים. לדברי מנהלת המרכז למניעת אלימות ביד שרה בבתים בהם קיימת אלימות משמעותית רף האלימות עולה מדרגה בימים אלו. לדברי מנהלת הקו החם של מרכז תהל ישנה עלייה משמעותית בפניות לקו החם, בעיקר בנושאי אלימות מינית ואלימות במשפחה. בארגון בת מלך מוסרים כי הייתה עליה של עשרות אחוזים בתחילת משבר הקורונה אולם עם החמרת ההסגר יש ירידה בפניות לקו החירום, ככל הנראה עקב חוסר יכולת של הנשים לפנות בתנאים אלו. אין כל דרך לכמת את המקרים שאינם מגיעים לטיפול בארגונים אולם ניתן לשער שקיימת עליה ברמת האלימות בדומה לעלייה הנצפית בשאר האוכלוסיות.

תקופת ערב פסח היא תקופה רגישה במרקם הבית החרדי, עקב ההכנות לחג הפסח והחומרות ההלכתיות הנהוגות בבתים רבים. אלו מהוות כר פורה לאלימות על רקע דתי, תופעה המכונה כיום אלימות רוחנית. נשים עלולות להיות חשופות לאלימות בנוסף לעול המוטל עליהן בניקוי הבתים על פי המנהג הדורש ניקוי מחמיר, הכנות לחג ומטלות הבישול. בימים אלו של סגר, השילוב של משפחות מרובות ילדים, ניקיון הפסח, חוסר יכולת לצאת או לשלוח את הילדים למרחב הציבורי וחברה שאינה בנויה לחיים אך ורק בבית הפרטי צפוי לגרום להתפרצויות בבתים בהם קיימת אלימות בעצימות זו או אחרת.

לדברי מנהלת המרכז ביד שרה יש לקחת בחשבון גם הצפה של חרדות וטראומות קודמות אצל נשים שטופלו בעבר עקב אירועי אלימות. לדברי  העוסי"ת האחראית בארגון בת מלך ייתכן מאוד כי דווקא הנשים הסובלות מאלימות קשה הן אלו שאינן יכולות לפנות לעזרה עקב חוסר הנגישות למדיה והעדר מרחב פרטי בתנאי הסגר.

ארגון נבחרות מקבל בימים אלו פניות לעזרה בטלפון או במייל, אף כי אין לנו כיום זרוע המטפלת במקרי אלימות במשפחה. אלו פניות מנשים שנחשפו לפעילות שלנו ואינן מכירות כתובת אחרת לעזרה. המצוקה מניעה אותן לפעולה ואנחנו מפנות אותן לארגונים הרלוונטיים.

גם מנהלת מרכז תהל וגם מנהלת המרכז ביד שרה מסכימות כי העלייה הגדולה במקרים המצריכים התערבות וטיפול עוד לפנינו, ותתרחש לאחר תקופת המשבר או אם הוא יהיה ארוך טווח, בהמשכו.

גם כיום סובלים המרכזים הללו מהעדר תקציבים כרוני ובשנת הכספים האחרונה קוצצו התקציבים אף יותר. יש להקצות משאבים להסברה בתקופה מועדת לפורענות זו, לפני הכל.

המלצות:

  • העלאת המודעות לכתובות לעזרה במקרי אלימות במשפחה. יש לפרסם את מספרי הקוים החמים בעיתונות החרדית, בתחנות רדיו חרדיות, במקומונים חרדיים ולשקול חלוקת פלאיירים בריכוזים החרדיים. לנשים החרדיות אין כל דרך אחרת להיחשף למידע הזה. התקשורת החרדית אינה ששה לפרסם את המידע הזה ויש לשקול אמצעים לוודא כי הוא יפורסם.
  • ארגון נבחרות מעוניין לקחת על עצמו ערבי הסברה בנושא מניעת אלימות במשפחה וטיפול בה. כעת בתקופת המשבר נוכל להתחיל באמצעים הדיגיטליים הקיימים ברשותנו, בפלטפורמה ברשתות החברתיות ובמגזין הדיגיטלי שלנו. אולם אלו מגיעים רק לאחוז מסוים מהאוכלוסייה החרדית.
  • פרסום עלון מידע רלוונטי שיופק במיוחד לתקופה הזו ויחולק בכל הריכוזים החרדיים בתיאום עם רבני השכונות ככל הניתן. העלון יכלול כתבה קצרה המסבירה כי אלימות במשפחה הינה תופעה קיימת וחוצת מגזרים ותרבויות, מידע על הארגונים המותאמים לנשים חרדיות, סדנאות וקבוצות תמיכה וטיפול משפחתי בלשכות הרווחה ובארגונים החרדיים. יש לכלול מידע על מקלטי חירום וקוים חמים. על עלון זה להיכתב בצורה מותאמת לקהל החרדי ולעמוד בקודים המתאימים לחברה השומרת על שפה עדינה ומגנה על ילדיה מתוכן בוטה/אלים/גרפי.
  • חלוקת עלון מידע זה לרבני השכונות, מטפלים בקהילה ומשפיעי דעת קהל. יש לעודד גורמים אלו להפנות נשים למרכזי הטיפול ולהילחם בהשתקה ובטיוח מקרי אלימות במשפחה.

כתיבה: תרצה בלוך אסתרזון, פעילה בתנועת נבחרות.

ש"ס החלום ושברו

את השבוע הקודם פתחנו בידיעה מרוממת נפש "ש"ס מביאה קרא עוד...

את השבוע הקודם פתחנו בידיעה מרוממת נפש "ש"ס מביאה את הנשים לקדמת הבמה". ואת השבוע הזה פתחנו בסרטו משובב נפש של ש"ס הפורט על מרכיבי המסורתיות המזרחית ומכיל נשים כחלק בלתי נפרד מהחיים. אל תקפצו למסקנות נמהרות, זה לא שש"ס שמה נשים במקום כלשהו ברשימתה ולא שהיא דואגת לייצוגן במועצות מקומיות או דתיות. ש"ס מתכוונת לעשות מה שהיא יודעת, לארגן כנס נשים גדול ובו היא תגייס את חמישים האחוזים מבוחריה להצביע לה, להציג מצג שווא של מתינות ומסורתיות ביחס אליהן בסרטיה המושקעים. למרות שהיא לא חושבת שיש להן מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות שלה ולו רק בשל ההצהרה של אריה דרעי בידיעות אחרונות לפני שנה בדיוק "הציבוריות היא לא מקום מתאים לנשים".
אתחיל מזה שגדלתי עם תנועת ש"ס, לאור פסיקת ההלכה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בבית חרדי, הלכתי מחמיר הנותן כבוד לפסיקת המזרח והמערב. במשך שנים נתתי לה את קולי. כחרדית האופציות הן מועטות, או יהדות התורה שהיא בעיני התגלמות הגזענות החרדית על ידי באי כוחה העסקנות הפוליטית המשמרת את "החינוך בטהרתו" כשהטהרה היא בין היתר מכסות עדתיות אכזריות ויחס משפיל לכל מי שמוצאו, גוון עורו, או הסטטוס האישי שלו, לא מקובלים על ההגמוניה.
ש"ס הבטיחה לי הרבה הבטחות, היא התחילה מהחזרת עטרת יהדות ספרד ליושנה, מתנועת התשובה, שהיתה בסיס אלקטורלי רחב להגדלת סל המצביעים, ש"ס הבטיחה להילחם באפליה והקימה רשת מוסדות חינוך, ש"ס התחייבה לדאוג לשקופים והציגה מצע חברתי, ש"ס היתה בעיני סמל ליהדות מכילה ומגוונת, וממש לאחרונה הובא לידיעתי שבתקנון המפלגה מופיע שבני מיעוטים יכולים לשמש כחברי מפלגה, ציון לשבח. נשים אגב, לא זוכות ליחס המתקן של בני מיעוטים.
אז למה ש"ס הפכה לאכזבה אחת גדולה?
ש"ס למדה להפוך את ההתעניינות ביהדות, הרגש המסורתי, והרצון לשיבה למקורות למאגר של זהב אלקטורלי. כשהחלה תנועת התשובה הגדולה, כחלק ממהפך סוציולוגי שנבע מסיבות רבות, כמו טראומת מלחמת יום כיפור, התפכחות מהחלום הציוני ומ"כוחי ועוצם ידי" ובכלל כמגמה חוצת מגזרים של חיפוש משמעות רוחנית לחיים אחרי הנסיון הכושל של כור ההיתוך שלא צלח.
רשת החינוך של ש"ס מתגאה בכך שהיא מהווה אלטרנטיבה לכל אלה שלא מתקבלים, היא מתגאה בכך שיש אצלה לימודי ליבה, אז איפה הקאץ'?
זה מתחיל מכך שהגמוניית החינוך החרדי האשכנזי מכירה בהחלט במעמדות בתוך הציבור הספרדי. אינה דומה ביתו של אברך מזרחי פשוט וירא שמיים, חסר מעמד קשרים וכסף, לביתו של עסקן מזרחי שיושב על ברזיה כלשהי, זה יכול להיות ח"כ, שר, או אפילו איש תקשורת, או עסקן עם השפעה.
אז למרות שבסוף הסבתות של שתיהן הגיעו מהמקום הלא נכון בגלובוס, ויתכן וצבע עורן של שתיהן סובל מעודף פיגמנט, עדיין כוח, כסף וקשרים הם כרטיס כניסה למוסדות האשכנזים המפעילים מכסות שמאפשרים קבלת כמות מוגבלת של תלמידים ותלמידות מעדות המזרח.
מה קיבלנו? כל השכבה החזקה, המקושרת, בעלת הכסף (לשיעורים פרטיים למשל) נמצאת לרוב במוסדות האשכנזיים, ורשת החינוך של ש"ס שהיתה אמורה להיות אלטרנטיבה, לא קיימה את ההבטחה, כי החלוקה המעמדית בתוך עדות המזרח ייצרה קרע פנים עדתי גדול, השאירה את המוסדות האשכנזים תחת המיתוג האליטיסטי ויצרה גיטאות סוציו אקונומיים חדשים. האם העטרה חזרה ליושנה? פחות. כי האפליה הגזענית עדיין בועטת, כי היא אפילו כואבת יותר כי היא קורעת את הציבור המזרחי ומייצרת את מאבקי החזקים והחלשים ומייצרת מעמדות פנימיים.
האם ש"ס הצליחה לייצר סדר יום של מתינות יהודית הלכתית ברוח חכמי ספרד והמזרח? שוב היא נפלה גם פה למלכודת ההגמונית. כל עוד שמנה וסלתה התחנכו במוסדות האשכנזים המחמירים והקיצוניים, ש"ס הובלה לאותם מקומות בדיוק, ואפילו לעיתים למקומות קיצוניים יותר, כדי לומר "כשר אני".
ומהי הבשורה שש"ס מביאה לציבור המסורתי אותו היא גייסה בבחירות ספטמבר בסרטון מרשים העושה שימוש ציני במנהג הסליחות? וכיום בערגה על המסורתיות. התשובה היא כלום, בימי הדין הסלוגן היה, לתת תשובה בקלפי, כשהרמז הוא ברור. ימי התשובה והרחמים של אלול מנוצלים באופן ציני למטרות פוליטיות ולגריפת הון של מנדטים שיתורגם לכיסאות, כוח ותקציבים עבור מה? עבור עוד מוסדות חינוך שיהוו גיטאות עדתיים מעמדיים שם אליטת ש"ס בזה להם, עוד בתי ספר שיסלילו דורות לחיי עוני שלא יתנו כלים לחיים לבוגריהם ובהעדר רשתות ביטחון כלכליות מובנות ילכדו לנצח הם ודורותיהם במילכוד הנפשי והחברתי של נחיתות מעמדית וכלכלית.
כך יגוייסו גם הפעם בבחירות 2020 נשים אוהבות מסורת בטקסי הפרשת חלה המוניים ובהבטחות לישועות, בסרטונים סוחטי דמעות ונוסטלגיה של בית אבא, יש זלזול יותר גדול בקהל הבוחרים שלך יותר מזה?
ובראש מככב אלוקים, המסר אולי תורגם בחיוביות, תצביעו ואלוקים יהיה מרוצה, אבל המשמעות האמיתית היא, אם לא תצביעו נכון "אבא מסתכל מלמעלה" כשלא ברור אם זה הרב עובדיה זצ"ל שכבר שנים לא איתנו, או הקב"ה שצופה עליכם גם בלי מצלמות בקלפי ואוי לכם מיום הדין.
פורסם ב"יום ליום" 28.2.20

הגברים שולטים, השרלטנים משגשגים: כך מושתקות הנשים החרדיות

לטור המצולם "דעה בדקה" YNET אסתי שושן בכל פעם קרא עוד...

לטור המצולם "דעה בדקה"

YNET אסתי שושן

בכל פעם מחדש עולה השאלה, איך קורה שנשים חרדיות ודתיות נופלות בבורות שטומנים שרלטנים, מנהיגי כתות ומטפלים ובעלי סמכות רוחנית ודתית. בשבוע שעבר נחשפה עוד כת כזו, ואיתה עלו שוב השאלות הללו.

שיטת הלימוד אצל הגברים החרדים מעניקה משקל רב לתהייה ולהטלת ספק. החינוך הרווח לבנות ולנשים חרדיות, לעומת זאת, עוסק לרוב בשורה התחתונה, מבלי להבין את ההגיון הפנימי בהלכה.

השליטה הגברית האבסולוטית – הן במוקדי הכוח העסקניים הפוליטיים והן בארון הספרים היהודי – מייצרים יחד מצב שבו נשים יתקשו לשאול שאלות ולהטיל ספק, גם כשמול עיניהן הן תראינה מישהו שנתפס כסמכות רבנית, עובר עבירה חמורה.

בשירות הסמכותנות הדתית עומדת חובת ההצבעה למפלגות החרדיות. הפעולה הזו שמקורה בתרבות יוון, הפכה איכשהו למצווה יהודית מן המניין, שקיומה מבטיח שלל ישועות בעולם הזה ובעולם הבא.

זו רק אחת מתופעות הלוואי של היררכיה גברית נוקשה, שבה מקומן של נשים נעדר ולא קיים. ניראות של נשים במרחב הציבורי והתורני-הלכתי נראית אומנם כמאיימת על השמרנות הבסיסית. אבל ההיפך שלה, כפי שנראה היום, של שתיקה ומחיקה – הוא איום לא רק על נשים ומעמדן, אלא על היהדות וההלכה כולה.