דניאל גורדיס אירח את אסתי שושן, מייסדת ומנכ"לית נבחרות קרא עוד...
דניאל גורדיס אירח את אסתי שושן, מייסדת ומנכ"לית נבחרות בפודקאסט Israel From the Inside. בשיחה, אסתי שושן תיארה את מאבקן של נשים חרדיות בישראל לצד אתגרים ומתחים בתוך החברה הישראלית המלווים בחוסר יציבות ביטחונית ושלטונית. להאזנה לפודקאסט בשפה האנגלית, לחצו כאן
אסתי שושן, מנכ"ל נבחרות, כותבת על התחושות לאחר הכנס: קרא עוד...
אסתי שושן מייסדת ומנכ"ל נבחרות בדברים היוצאים מן הלב קרא עוד...
מוזמנים לצפות ולהאזין.
בכתבה שפורסמה ב YNET על מצב האבטלה בישראל, הנתונים על הנשים קרא עוד...
בכתבה שפורסמה ב YNET על מצב האבטלה בישראל, הנתונים על הנשים החרדיות הדאיגו מאד.
אפרת שוקרון, פעילה וחברה בנבחרות, כותבת:
כשביקשנו ייצוג הם הבטיחו לנו שהם כבר מייצגים אותנו!
כמה מפתיע לגלות הבוקר שהתופעה ההזויה הזו שנקראת 'פיטורי קיץ' (מכירים?) פוגעת בעיקר בנשים, ובנשים חרדיות בהיקפים הגדולים ביותר!
כן, נשים חרדיות הן הסובלות העיקריות, אבל להן? להן אין שום ייצוג!
אני בטח לא מפתיעה אף אחד כשאני אומרת שלרוב הנשים האלו אין פייסבוק ואין וואצאפ, (אינטרנט מסונן לצורך קבלת מיילים במקרה הטוב) ודי ברור להן ש'שלוחי דרבנן' עושים לטובת המגזר את כל מה שהם יכולים ויותר…
-הן באמת לא נחשפות לביקורת הפנימית שקיימת במגזר (בעיקר ברשת) והדרישה של פמיניסטיות חרדיות לייצוג במפלגות החרדיות לא מצליחה להגיע לאוזניהן. (ואם כן באופן מעוות ביותר עיין ערך הרב נויגרשל: נשים הסובלות מסיכזופרניה)
בכלל, כרגע התחושה היא שיש כאן מלחמת דת!
איך אמר דרעי? 'ישראל הולכת למשאל עם האם תהיה פה מדינה יהודית/חילונית'.
המסר הישיר שעובר כשנשים דורשות ייצוג הוא אנחנו כבר מייצגים אתכן, אבל כשפורטים לפרוטות ובודקים היכן היו נציגנו בסוגיות שחשובות לנו, היכן היו בוועדות רלוונטיות בנושאים שנוגעים ישירות לנשים חרדיות (בריאות, תעסוקה, אלימות וכו')? השדר שעובר הוא: 'תפסיקו לבלבל לנו את המוח עם זוטות, כל בר דעת מבין שהשבת, הגיוס והגיור חשובים יותר…'
והכי נאצל זה: 'העבודה בכנסת היא התעסקות ברפש, אנחנו באמת מונעים ממכן את כל הגועל הזה, תפסיקו לבקש מה שאתן לא מבינות שלא טוב לכן'.
האמת, זה נשמע כל כך גרוע שאני לא מאמינה לנתונים האלו, בטח בשירות התעסוקה סתם אנטישמיים ורוצים להוציא אותנו רע כמו תמיד.
לקריאת הכתבה, ניתן ללחוץ על התמונה.
שרה ינץ, עובדת סוציאלית קלינית. מתמחה בטיפול בטראומה מינית קרא עוד...
שרה ינץ, עובדת סוציאלית קלינית. מתמחה בטיפול בטראומה מינית ומורכבת וכותבת קבועה במגזין "נשים, דעתן!" כותבת בחודש אלול:
בחלק הזה של השנה- יצא לי לחשוב לראשונה-
על האבולוציה שלנו,
מגיל הילדות ועד היום,
בכל הנוגע לחזרה בתשובה.
נזכרתי, איך בגילאים מוקדמים יותר, בשלהי אב בואכה אלול, פניתי למלאכת איסוף הראיות 'בכתב האישום' השנתי שלי,
איך תמיד הסקתי את הדרך בה עליי לצעוד אל השם, ביחס למה שהכתיבו לי מסגרות החינוך דאז.
נזכרתי בי, פועה בציפייה לכפרה, אם רק אסגור עוד כפתור, אמתח גרב נוזלת, ואתפלל ארוכות ארוכות, עד שתצא לאור – דמעה של סוררת.
האמונה שלי דאז, הכתיבה חוזה עם הבורא, שהיה קשור בעבותות, לחוזה שנדרש ממני בתקנון בית הספר.
ברוב כסילותי- אימצתי את התקנון כאמת מידה ל'צדיקות' שלי, כל מה שהמורה התורנית שלי עשתה-מותר, וכל מה שלא-אסור.
ככה. פשוט.
כשהגיע זמני לצאת אל העולם ולהיפרד מתכתיבים רוחניים שהיוו לי גבול, נאלצתי לראשונה להתעמת עם כל השדים כולם,
ולהתעקש על 'תקנות' חדשות-, אבני דרך בעבודה שלי את השם.
הופתעתי לגלות, שגם וכאשר לא היתה אף מורה שתנשוף לי בעורף, עדיין הגדרתי את 'מידת הצדיקות' שלי, בהתאם למה שנדרש ממני אי שם בספסלי 'בית יעקב'.
אמת. חסרה לי אותה התמימות והיראה שנעדרת ממני היום ומאידך, אחריי שנים של תהליך ארוך עם עצמי, אני שמחה שאותו הפחד של הילדה שהייתי, לא מגדיר את טיב היחסים שלי עם הבורא.
אני מניחה שזה קשור לדרך בה ילדים חווים את העולם, בצבעים דיכוטומים ובהכללה של טוב ורע.
כבוגרים לעומת זאת, אנו מקיימים מערכות יחסים מורכבות, המכילות לעיתים רבדים, לכאורה מנוגדים (אהבה/שנאה כאב/אושר).
כבוגרים אנו מסוגלים להכיל ולקבל את עצמינו ואת הזולת, כטובים מהיסוד, אך לא מושלמים.
כבוגרים, אנו חוזרים בתשובה גם אם לא במודע, בקשר שלנו עם הבנזוג, עם הילדים, עם ההורים, עם הזולת, וכן, גם עם הבורא.
כי על אף שלא ראוי להשוות את בורא העולם לבשר ודם, בסופו של דבר, האמונה בבורא, תלויה בקשר והקשר הזה, כמו כל קשר אחר, תלוי בדרך בה אני מקבלת את עצמי.
אני רוצה להאמין, שהדרך בה אנו פוסקים את דיננו על הזולת, היא הדרך לפיה אנו נידונים, ולכן עיקר העבודה בעיניי, היא לא (רק) הסרגל בו אני מודדת ס"מ, אלא זה בו אני מודדת ומוקירה מידות. בעיקר מידות טובות.
אני רוצה להאמין, שיש 'יותר' בנוכחות האלוקית שבי, יותר מאשר הגדרות אנושיות קטנות ומבוזבזות.
אני רוצה להאמין שאני לא 'חוטאת' רק מכיוון שיש טובים ממני, רוצה להאמין שאני אהובה, לא למרות מי שאני, אלא בזכות.
רוצה להאמין, ככה בפשטות, שלא משנה כמה תחפושות וגלגולים אאמץ ואשיל מעליי,
הנוכחות האלוקית- תישאר איתי תמיד.
שרה ינץ באינסטגרם
https://instagram.com/sarayanetz?igshid=13qffi0cyzfrn
כארגון שנמצא בשנים האחרונות בחזית המאבק בהדרת נשים בתוך קרא עוד...
כארגון שנמצא בשנים האחרונות בחזית המאבק בהדרת נשים בתוך החברה החרדית, אנו בעמדה לא פשוטה מול ביטול האירוע בעפולה. ניסינו לתמצת את עמדתנו לתוהות ולתוהים.
ביטול אירוע זניח ונישתי מאוד בעפולה, עם זמר חסידי שמיועד לכתחילה לקהל מסויים החפץ לשמוע אותו, נשים וגברים, זה צעד שיכול להכניס את הקהילה החרדית למגננה שתגביה את חומות ההדרה נגד נשים.
גם אם יש צדק במאבק, הוא כעת נעשה מבחוץ, בלי שיתוף והתייעצות עם גורמים חרדים מתונים והוא מסב נזק יותר מתועלת, שכן הראשונות לשלם את המחיר זה הנשים החרדיות.
בנבחרות מאמינות שהשינויים צריכים לצמוח מתוך הקהילה, שלבג'צ יש חשיבות רבה בכוונון השיח ובהגנה על זכויות מיעוטים, אך מקוות שהאירוע הזה כמו רבים שקדמו לו, לא ישמש כקרדום לגריפת הון פוליטי, להעמקת השסע ולהגברת תופעות הקצנה והדרה.
עד כאן עמדתנו בנושא.
קיבלנו תגובות רבות חלקן כועסות, על עמדה זו.
אנו סוברות שיש כאן נושא שצריך התייחסות אחרת מהטעמים הבאים.
* אי אפשר ואסור לשים את כל תופעות ההפרדה, הדרה בסל אחד ולהלחם בהם בלי הכרה.
*הרחבת* המגמות הנפרדות באקדמיה היא תופעה מדאיגה ושונה מהותית מאירוע זמר מקומי, מהסיבה הפשוטה שזו זליגה מיותרת למרחבים מעורבים, אפליית מרצות, וקביעת קוד הקצנה חדש ששוב ישאיר את החרדים בגטו תעסוקתי ולא יאפשר אינטגרציה אמיתית.
*כך גם רחובות נפרדים ואוטובוסי מהדרין שהינם תופעות הקצנה חדשות במרחב הציבורי וגם אין באמת אפשרות לאישה ברחוב או באוטובוס לבחור אחרת, אלו תופעות פסולות שיש להילחם בהן.
*במקרה הזה מדובר באירוע נפרד של זמר שעד לא מזמן הופיע רק מול גברים, הוא שייך לחסידות מחמירה ועם כל הביקורת עליו הוא איש פרטי. נשים מגיעות להופעתו מרצונן, משלמות כרטיס ומשתתפות, אין ספק שהאופן בו הן משתתפות נגוע בהדרה מקוממת, אבל שום אישה חילונית לא מגיעה מרצונה לאירוע כזה וגם לא שמעה עד לאחרונה על זמר שנקרא מוטי שטיינמץ.
*את המלחמה הזו לא נעשה על גב של אוכלוסיה מוחלשת בעפולה, על גב של ילד או ילדה, אישה או גבר שזה עבורם האירוע היחיד בקיץ בו הם יכולים ליהנות ולשמוח בדרכם.
*צריך לזכור איפה מתקיימת הדרה ואפליה מקוממת ושיטתית. בכנסת ישראל, פניה של הדמוקרטיה הישראלית, כך גם ברשויות המקומיות, במועצות הדתיות. הנציגים החרדים לא עובדים בהפרדה בכנסת. ומשתפים פעולה ועובדים היטב עם נשים מכל המגזרים, רק לא עם נשים חרדיות.
בתמונה. מוטי שטיינמץ, שמאוד הפתיע אותנו שהסכים להופיע בפני נשים בהפרדה. זו התקדמות גדולה עבור זמר שנהג לשיר רק לגברים.
התכנסנו בעיצומם של תשעת הימים המקדימים את יום תשעה באב, יום קרא עוד...
התכנסנו בעיצומם של תשעת הימים המקדימים את יום תשעה באב, יום האבל על חורבן בית המקדש.
החורבן האחרון הגיע בעקבות שנאת חינם ושסע חברתי עמוק שהתפתח בין היתר על רקע שחיתות שלטונית ופערי מעמדות.
נבחרות, שנולדה מתוך השתיקה, שמה לה למטרה לתת קול לנשים חרדיות, לתופעות מוסתרות ולהארת פינות אפלות. מצאנו לנכון דווקא בעת הזו להתכנס סביב נושא זה של השתקת אלימות מינית ומחיריה, צפינו בסרט המטלטל "מויסרים" על שתי נשים אמיצות שיוצאות למלחמה בעברייני מין בקהילתן ופגשנו את אורנית, גיבורת הסרט לשיחה.
כותבת שרה ינץ, אחת ממשתתפות האירוע, עובדת סוציאלית קלינית. מתמחה בטיפול בטראומה מינית ומורכבת.
ישנן שאלות נבזיות, נוראיות, אסורות- כאלו שמהדהדות רק בנינו לבין עצמינו- במחשכים.
תהיות, שאין להן המענה ההולם- ולעולם לא תהיה להן התשובה הנכונה.
אחת מהן נוגעת למידת ההקרבה אליה תהיה מסוגל- על מנת להציל את ילדך שלך.
האם תהיה מוכן- לפגוע באחר- על מנת להבטיח את שלום ילדך? ואם כן- אז כמה לפגוע? בכמה לפגוע? עד כמה רחוק תלך בשביל פעימות החיים של היקר לך מכל.
רוב ההורים יבחרו בהצהרות חד משמעתיות בהקשר זה. הצהרות חותכות- שתואמות שאלה היפוטתית ולא מזיקה, כי מה הסיכוי שתמצא עצמך-במצב בו עתיד ילדך – תלוי בעתידו של אחר?
אז זהו- שמצבים כאלו מתרחשים יותר ממה שאנחנו יודעים, ובעיקר- יותר ממה שאנחנו מוכנים לדעת.
כשילד חווה פגיעה מינית, כאשר התום והטוהר- מחוללים, צצות שאלות נוראיות, נדרשות בחירות- שכמעט תמיד יהיו שגויות, סדרי עדיפויות משתנים ומתעוותים- ביחס לעתיד לבוא וללא נודע, קלפים הפוכים בין מוות לחיים- ממש כך.
וכשמדובר בפגיעות בתוך המגזר החרדי- העלילה מסתבכת הרבה יותר.
בסרט הדוקומנטרי "מוייסרים" (YES דוקו) נשבר קשר השתיקה, והלוט מוסר- בידי שתי נשים חרדיות- יוצאות דופן ומלאות השראה- שמתמודדות עם אות הקין הקהילתי 'מוייסר' (מלשין), זאת במקביל להתמודדות הכאובה כקורבנות לפגיעות מיניות קשות ומתמשכות. הסרט קשה והכרחי לצפייה – באותה המידה.
החשיפה לסרט- מאתגרת את הצופים (ובייחוד אלו המשתייכים לקהילה החרדית) להתעמת עם הפחדים הכי גדולים- ובראשם השאלה הנוראית עד אימה: עד כמה רחוק תהיה מוכן ללכת, כמה תהיה מוכן להקריב- עבור אותו הילד האחד שלך?
האם תהיה מוכן לעזוב בית עבודה וקהילה? לסכן את כל מה שהשגת- את כל אשר יצרת וגידלת- כולל שאר הילדים בבית- שסביר וינזקו- בין אם במוסדות הלימודים בהווה, ובערך העתידי שלהם בשוק השידוכים.
האם תהיה מסוגל להאמין בלא יאומן, להתבונן ולשהות בזוועה, לשמש חוצץ ומגן מול רבים, מול קהילה, מול רבנים, בתהליך בירוקרטי משפטי- שמנכס כל פיסת שפיות שנותרה?
אל תענו לי . לא עכשיו, והלוואי ולעולם לא תידרשו לתשובה.
המציאות הנחבאת היטב- בין חרכים של בתים, מתחת לשטיחים, בפצעים פתוחים מדממים- דוממים, מספרת סיפור שונה מאותו 'אינסטינקט הורי' לכאורה- של הורים לקורבנות פגיעה מינית במגזר החרדי.
השינוי כבר התחיל- אבל הוא לא מספיק. זה הזמן שלנו להאמין לקטנים- לקטנים בגיל- אבל לא רק, להאמין לקטני השם, לאלו שאין בהם לא כבוד ולא ממון- אלא רק תואר בודד: הורה.
לא קידומת של 'רב', לא 'ראש' לשועלים ואפילו לא 'זנב' לאריות- סתם- אמא, אבא, ילד, ילדה, קורבן, פוגע, משפחה, קהילה.
בואו נהיה קהילה אחת גדולה- קהילה של 'מוייסרים' גאים- שמוסרים נפשם בקידוש השם ולמען תינוקות של בית רבן. והלוואי ולא תיפול שגגה תחת ידינו- ונבעיר הרע מתוככנו, ונרבה רק טוב.
תודה להילה חסן לפקוביץ' מנהלת הפרויקטים בנבחרות, על הפקת אירוע מתוקתק ומעורר.
תודה לרחלי מורגנשטרן, הפרזנטורית של החולצות האקטיביסטיות שלנו.
תודה עמוקה לליאת ישורון, מאמנת עסקית על האולם המקסים במשרדה במגדל צ'מפיון הצופה על בני ברק.
תודה למשתתפות ולמשתתפים שהגיעו ותרמו מדבריהם ומנסיונם.
ותודה לאורנית המקסימה והגיבורה שהותירה בנו השראה.
צילום: אפרת בן יוסף
מה עושה חרדית מבני ברק, חילונית מגבעתיים ודרוזית מקומית קרא עוד...
מה עושה חרדית מבני ברק, חילונית מגבעתיים ודרוזית מקומית בבית התרבות של דליית אל כרמל?
מפגש רב תרבותי מעורר תקווה בין בוגרות תוכניות מנהיגות של ויצו ובהן מככבות קבוצת הנבחרת, עתודת מנהיגות חרדיות, תוכנית הדגל שלנו בנבחרות.
בין שיתוף רעיונות לקידום נשים, חינוך, מוגנות, דיברנו על החיים עצמם, על אתגרים משותפים,
קיבלנו לראשונה ידע בסיסי לגבי עקרונות הדת הדרוזית המסתורית והבנו דרכם טוב יותר את השותפות הגורלית שקשרה העדה עם גורלו של העם היהודי.
שמענו את הכאב הגדול שהביא עמו חוק הלאום לקהילה הדרוזית שרואה את עצמה חלק מעורב ובלתי נפרד מההוויה הישראלית בטוב וברע.
האם נוכל לעשות משהו באקלים הפוליטי של ימינו כדי לשנות, לגשר?
השאלות עוד ימשיכו להדהד, אנו מקוות שבקרוב לפחות נוכל לעשות סיור משותף בבני ברק על טשולנט, קיגל וחלות ויזניץ.
"זו הבעיה שלכן, הנשים החרדיות" כך אמרו לנו לא קרא עוד...
"זו הבעיה שלכן, הנשים החרדיות" כך אמרו לנו לא פעם, בכל מיני צורות אנשים ונשים שנחשפו למסר שלנו בדבר הבעייתיות בכך ששתי מפלגות רבות השפעה ועשיה, תנועת ש"ס ו יהדות התורה לא מאפשרות לנשים להיבחר דרכן.
ואנחנו אמרנו ואומרות, הלגיטימציה שהממסד הפוליטי הישראלי על גווניו נותן לתופעה היא הבעיה, שכן אין בעיה הלכתית בכך שנשים תשמשנה כחברות כנסת, או חברות במועצות ערים, זה פשוט הרגל רע וישן שאפילו בג"צ התקשה לשנות.
שברגע שהדבר ייאכף באופן רוחבי תאלצנה גם המפלגות החרדיות לשנות את התנהלותן כמו שעשו במקרים אחרים, אם ברצונן להמשיך ולהשתתף במשחק הדמוקרטי.
אמרנו שההרגל הזה והלגיטימציה בשתיקה ובמעשה שהוא מקבל, יזלוג למפלגות ולציבורים נוספים, ולא תמיד הקשיבו לנו.
אבל התהליכים שקורים לאחרונה בציונות הדתית מהווים תמרור הזהרה לנשים דתיות ובכלל לחברה שלנו כולה. הרב אבינר, בסדרה של התבטאויות אומר את זה בקול ובלי חשש, שהפוליטיקה הדתית צריכה להוציא את הנשים משורותיה. הוא מערער על מעמדן ומקומן של נשים רבות השפעה כמו השרה לשעבר איילת שקד שזכתה לקונצנזוס רב בתוך הקהילה הציונית דתית, וכמובן על מקומן של נשים אחרות, כמו ח"כ עידית סילמן האישה היחידה כיום ב איחוד מפלגות הימין ועל אלו שקדמו לה.
הרב שלמה אבינר מחזק את טענותיו בכך שהנה המפלגות החרדיות נוהגות כך ומה רע? הנה זה עובד, למה לא להצטרף?
גם במפלגות ליברליות כמו מפלגת כחול לבן נושא ייצוג הנשים הגיע בכנסת האחרונה לשפל חסר תקדים.
אנחנו קוראות היום לאחיותינו מימין ומשמאל, להבין ולהתעורר, לדלג על הפערים האידאולוגיים ועל המחלוקות. להבין שאם לא ייעשה מהלך משמעותי ולא יישמע קול צלול ובהיר נגד התופעה של העלמת נשים ממוקדי קבלת החלטות, זה ישפיע לרעה על מצב הנשים בישראל כולה, לא משנה למי הן מצביעות.
אנחנו אולי התרגלנו להיות שקופות, אבל לכן נשות ישראל, זו תהיה חוויה חדשה ומאוד לא מעצימה בלשון המעטה.
ציבור הבוחרות הישראליות וגם ציבור הבוחרים שאכפת להם, צריך היום יותר מתמיד לומר בקול ברור.
#לא_נבחרות_לא_בוחרות
ולדרוש דרך דפוסי ההצבעה שלו לוודא שיש לנשים באשר הן #מקום_בשולחן.
אפרת ג'הסי ורחלי שניידר צווייג, חברות הנבחרת 2019 בראיון קרא עוד...
אפרת ג'הסי ורחלי שניידר צווייג, חברות הנבחרת 2019 בראיון לגלי צה"ל לפני פאנל הבחירות שקיימנו.
לראיון המלא – כאן
