שירת אישה

"לעיתים במסתרים, במחשכים,
בחדרי הלב היא מצויה.
ופעמים כמו לבה רותחת היא פורצת ועולה.
שירת אישה."

בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות התופעה של כתיבת שירה ע"י נשים.יש בה כישוף עדין וקנטרני במילה הכתובה.
משהו המאפשר גילוי והסתרה, במעין משחק תופסת פתלתל של אור וצל, של יגון ונחמה של תשוקה מול מועקה.

השירה, מזכירה לי בעיקר, את האישה החרדית במאה ה-21, מגלה טפח ומכסה טפחיים,
שואפת להישאר נאמנה לדרך, לחזון אך בו זמנית גם דעתנית ועומדת על שלה.
דווקא בתקופה בה יותר מתמיד קולה של האישה החרדית מושתק, תמונתה נמחקת ופניה מטושטשות, אזי הנשים החרדיות מוצאות את הדרך להשמיע את קולן,
אם לא במישרין אזי בעקיפין.
באמצעות שירה הניתנת לפרשנות אישית של הקורא, הכותבת נותנת דרור לרחשי ליבה. היוצרת החרדית מעלה על הדף את כל מה שאסור לו שייאמר בגלוי. את אותם דברים שהשתיקה יפה להם, כי כך הורגלנו.

אסתי שושן, אמנית ויוצרת חרדית מנכ"לית נבחרות, תשיק בקרוב את ספר ביכורים שלה: "זימרת קרני אור המתנפצות" בהוצאת טנג'יר, המאגד בתוכו את מיטב שיריה. מעניין לציין כי הספר הוצא באמצעות הדסטרט, מימון המונים באמצעות הרתמות של רבות ורבים מהמגזר החרדי  וגם רבים מהמגזר הכללי.

גם אם נרצה להתעלם, לטששט, לכסות, להסתיר, היא תמיד תהיה שם, למעננו.

קישור לשיר קדיש של האמנית אסתי שושן:

התמונה בראש בכתבה באדיבות: pixabay