השבוע התפרסמה תמונה של סגן שר החינוך מאיר פרוש בביקור אצל עבריין המין המורשע, הרב אליעזר ברלנד. המראה של לחיצות ידיים הדדיות והחיוכים (ולא בפעם הראשונה), כאילו דבר לא נפל בישראל, ממחיש באיזו קלות מתייחסים נבחרי הציבור החרדים לעבירות מסוג זה.
כמה שעות קודם אישרה הממשלה תוספת תקציב של 50 מיליון שקל למאבק באלימות נגד נשים, כחלק מתגובתה לגל המחאה הציבורי הגואה. תקציב זה מבטא את העובדה שהסיעות השונות בכנסת היוצאת לא נותרו אדישות מול אירועי רצח הנשים ותנועת MeToo. אבל מול העובדה שכל גווני הקשת הישראלית השמיעו התייחסות לאלימות במשפחה ולתקיפות מיניות, הנציגות הפוליטית החרדית בחרה למלא את פיה מים, משל התופעות הללו פוסחות על קהילותינו.זו אינה הפעם הראשונה שחברי הכנסת והסיעות החרדיות בוחרים להתעלם מנושאים הכרוכים בציפור הנפש, בנפגעי עבירה, קרבנות התעללות שברובם נשים וילדים.
בדיקה פשוטה על אודות פעילותם בוועדות השונות מראה אף היא כי הם מדירים את רגליהם, וחשוב מכך את קולם והשפעתם, מכל ועדה הקשורה לנשים, לאלימות, ולתקיפות מיניות. אין ולו ח"כ חרדי אחד שניתן לראות במסגרת עשייתו הפרלמנטרית פעילות למען זכויות נשים, וכאמור גם אין בנמצא ולו אחד מהם שנרתם למאבק באלימות כלפי נשים בתוך המשפחה, שלא לדבר על המאבק באונס ועבירות מין.
אבל עבור הציבור החרדי, שאותו הם מתיימרים לייצג, הנושאים הללו הם מהותיים ביותר. אלימות כלפי נשים במשפחה לא פוסחת על שום מגזר, כולל החברה החרדית. לא זאת בלבד, לאלימות במשפחה יש מאפיינים ייחודים משלה בחברה החרדית, למשל אלימות רוחנית שמשמשת כלי לדיכוי ושליטה. יש נשים חרדיות שבעליהן מטיחים בהן שהן לא ראויות להדליק נרות שבת או להתפלל – אמירות שבעולם הערכים האמוני שעליו גדלו והתחנכו, מהוות פגיעה נפשית קשה ומתמשכת.
עד השנים האחרונות נהגנו בחברה החרדית לטאטא את התופעות הללו מתחת לשטיח, שהרי כל עוד לא מדברים על זה, כנראה שזה לא קיים. מציאות זו העצימה את תחושת הבדידות והכאב של הנשים החרדיות הנמצאות במעגל האלימות, שחשות שהן לא מעניינת איש.בעולם שבו הנושא לא מדובר בזירה הציבורית, לא מוזכר בספרים ובעיתונים שהן קוראות, וכאמור לא נמצא בסדר היום של נבחרי הציבור של המגזר – מעמיק קשר השתיקה ומביא להחרפה של תופעות מעין אלו, כאשר הגברים המתעללים לא מגיעים על עונשם וחלקם אפילו לא מודעים לכך שהם נוהגים באופן פסול.המאבק באלימות כלפי נשים חרדיות הוא אחד מנושאים רבים שהפוליטיקאים החרדים לא עוסקים בהם בשל היעדר ייצוג נשי בשורות מפלגותיהם. עניין זה מחדד את העובדה שתופעת הדרת הנשים החרדיות מהפוליטיקה היא לא רק סיפור של דמוקרטיה וזכויות אדם, אלא היא סיפור הכרוך בדיני נפשות ממש, וכך ראוי ונדרש שנתחיל להתייחס אליה.
- אסתי שושן היא יו"ר ומייסדת תנועת "נבחרות", הפועלת לקידום מנהיגות נשית חרדית בפוליטיקה
לקריאת הכתבה – כאן