Category - Uncategorized

אנחנו בדקנו!

אסתי שושן בראיון רדיופוני עם עליית הקמפיין של נבחרות קרא עוד...

אסתי שושן בראיון רדיופוני עם עליית הקמפיין של נבחרות, להעלאת המודעות לסרטן השד

בעוד העיתונות החרדית מתעלמת וחברי הכנסת החרדים שותקים, אסתי שושן התראיינה החודש ב"כאן מורשת" והציפה את סוגיית המודעות הנמוכה של נשים חרדיות לסרטן השד.

אסתי אמרה בראיון כי בעוד שבמדיה הכללית ניתן להיתקל בקמפיינים ובאייטמים רבים שמטרתם להעלות את המודעות לסרטן השד. הרי שצמד המילים "סרטן השד" לא מוזכר בעיתונות החרדית מטעמי צניעות, והוא מכונה "סרטן נשים".

"אנו, החודש הזה מצטרפים לעוד גופים וארגונים ומזכירים כי אפשר למנוע את זה ע"י בדיקה מוקדמת, וזה מה שצריך לעשות, ללכת להיבדק" אמרה אסתי.

בראיון נשאלה האם ראוי לכרוך את סוגיית אי הייצוג של נשים חרדיות יחד עם מודעות לסרטן השד, ועל כך היא השיבה:
"נבחרות זה ארגון עם אג'נדה שלרוב לא מתנצלת אלא אומרת במפורש: אנחנו רוצות ופועלות לכך שיום אחד תהיינה נשים בכנסת במפלגות החרדיות. אנחנו תמיד רוצות להזכיר למה אנחנו כאן ומה חשוב שיקרה, ואם אפשר באותה נשימה לעשות מודעות לסרטן השד, אז זו הדרך!"

אסתי שושן הצביעה על העובדה כי בוועדה שהתקיימה לפני מספר שנים בכנסת בנושא בריאותן של נשים חרדיות, לא טרחו להגיע החכים החרדים. לדבריה: "הנושא הזה לא נמצא על סדר יומם".

לשמיעת הראיון המלא, לחצו על play.

אסון מירון הבא- כאן מעבר לפינה!

בואו נדבר רגע על מוסדות חינוך חרדיים. כן, כן על תלמודי קרא עוד...

בואו נדבר רגע על מוסדות חינוך חרדיים.
כן, כן על תלמודי התורה ובתי יעקב לבנות.
חשבתם פעם על האם הם עומדים בתקני הבטיחות?
הרשו לי לגלות לכם שהתשובה היא שלילית.

לעיתים קרובות אני עומדת משתאה מול ה"חפריות" האיומה שבה מתנהלים העניינים, במוסדות חינוך חרדיים בכלל, ובתלמודי התורה בפרט.

חשבתם לרגע על הצפיפות האיומה השוררת באותם מוסדות חינוך?

איילת ג', אימא לארבעה, שבתה לומדת בבית יעקב יסודי בבני ברק, שיתפה אותי באירוע שארע ביום שישי האחרון, כשביקרה בבית הספר בו לומדת ילדתה. בעת שהצלצול המסמן את סיומו של יום הלימודים נשמע, נחשול אדיר של תלמידות נדחק החוצה במורד המדרגות. התלמידות סיימו את לימודיהן בעת ובעונה אחת כך שכל הילדות מהצוציקית הלומדת בכיתה א' ועד הבוגרת בכיתה ח' נדחקו אל גרם המדרגות, וזאת כאשר בכל שכבה יש עשר כיתות לימוד!
אם חברתי התקשתה להתמודד עם נחשול התלמידות והדחיפות מכל עבר, מה תעשה רבקהל'ה תלמידת כיתה א'?

ואם לא די בכך, גם אני הייתי עדה למקרה מצמרר. בתלמוד תורה שבו התחנך בני, עד לפתיחת שנה הלימודים הנוכחית, גן השעשועים הבני ברקי שימש כחצר משחקים לתלמוד התורה, וזאת כאשר גן השעשועים עצמו סמוך לכביש. למעשה, באופן שערורייתי, ניתן "אמון" בילדי הגנים הומדים בתלמוד תורה שהם לא ירדו אל הכביש, זאת כאשר הגננות עצמן יושבות על ספסל עם עין צופיה על הילדים בעודן ומשוחחות בינו לבין עצמן על ענייני דיומא.
אממה, בשעת הלימודים האחרונה של סיום הצהרון בעוד הילדים משחקים להנאתם בגן השעשועים, רץ אחד מן הילדים לכביש בזמן שראה את אחותו הצעירה שהגיעה לאסוף אותו מהגן.
האם אתם חושבים שהלקח נלמד?
שוב, לצערי, התשובה היא שלילית. גם כיום, בזמן אלול, הילדים משחקים בגן השעשועים המשמש כחצר משחקים, בעוד חצר התלמוד תורה קטנה מלהכיל את כמות תלמידיה.החצר עצמה דלה,ריקה ממתקנים המתאימים לילדי המכינה (ילדי גן חובה), ללא זכר לנדנדה או מגלשה, והיא משמשת בדוחק את תלמידי התלמוד תורה למשחק כדורגל.
לא רק בריכוזים החרדיים בעיות מעין אלו קיימות, לאחרונה גם הורים בבית יעקב בחיפה יצאו במאבק כנגד העירייה אשר מתעלמת ממצוקת המבנים והמקום, בעוד תלמידות בנות יעקב בחיפה סובלת מצפיפות קשה.

לדעתי, בעיית הבטיחות מורכבת משני היבטים:
ההיבט הראשון שממנו אוהבים להתעלם הוא שהתלמיד החרדי הינו לקוח שבוי. כן,לא נעים אבל זו האמת. ההנהלה לא צריכה להתאמץ על מנת לשווק את המוסד החינוכי להורים, משכך אין אפילו נלקחה מן ההורים היכולת לבוא בדרישות בסיסיות של בטיחות ותקינות.
הגורם השני,הינה ההזנחה מצד משרד החינוך,כביכול במקומות שבהם אין לימודי ליבה מלאה, אין גם, לכאורה, עילה לדאוג לרווחת התלמידים ולצרכים הבסיסיים.
בימים כתיקונם איני מתיימרת להיות נביאת זעם, אך במקרה זה אני נדרשת להשמיע קול שפוי. לא נעים, קצת צורם, אבל מתבקש.
התעוררו, לפני שיהיה מאוחר מדי!
צפוף אצלינו זה בטוח, אבל גם מסוכן!!

הכותבת: רעיה מרי,מנהלת אדמניסטרטיבית באירגון נבחרות,אמא לתמר שלמה ואברהם.

שירת אישה

"לעיתים במסתרים, במחשכים, בחדרי הלב היא מצויה. ופעמים קרא עוד...

"לעיתים במסתרים, במחשכים,
בחדרי הלב היא מצויה.
ופעמים כמו לבה רותחת היא פורצת ועולה.
שירת אישה."

בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות התופעה של כתיבת שירה ע"י נשים.יש בה כישוף עדין וקנטרני במילה הכתובה.
משהו המאפשר גילוי והסתרה, במעין משחק תופסת פתלתל של אור וצל, של יגון ונחמה של תשוקה מול מועקה.

השירה, מזכירה לי בעיקר, את האישה החרדית במאה ה-21, מגלה טפח ומכסה טפחיים,
שואפת להישאר נאמנה לדרך, לחזון אך בו זמנית גם דעתנית ועומדת על שלה.
דווקא בתקופה בה יותר מתמיד קולה של האישה החרדית מושתק, תמונתה נמחקת ופניה מטושטשות, אזי הנשים החרדיות מוצאות את הדרך להשמיע את קולן,
אם לא במישרין אזי בעקיפין.
באמצעות שירה הניתנת לפרשנות אישית של הקורא, הכותבת נותנת דרור לרחשי ליבה. היוצרת החרדית מעלה על הדף את כל מה שאסור לו שייאמר בגלוי. את אותם דברים שהשתיקה יפה להם, כי כך הורגלנו.

אסתי שושן, אמנית ויוצרת חרדית מנכ"לית נבחרות, תשיק בקרוב את ספר ביכורים שלה: "זימרת קרני אור המתנפצות" בהוצאת טנג'יר, המאגד בתוכו את מיטב שיריה. מעניין לציין כי הספר הוצא באמצעות הדסטרט, מימון המונים באמצעות הרתמות של רבות ורבים מהמגזר החרדי  וגם רבים מהמגזר הכללי.

גם אם נרצה להתעלם, לטששט, לכסות, להסתיר, היא תמיד תהיה שם, למעננו.

קישור לשיר קדיש של האמנית אסתי שושן:

 

התמונה בראש בכתבה באדיבות: pixabay

נבחרות או לא להיות

מנהיגות חרדית נשית,יש חיה כזו?! -חשבתם פעם איפה המנהיגות קרא עוד...

מנהיגות חרדית נשית,יש חיה כזו?!

-חשבתם פעם איפה המנהיגות הנשית של הציבור החרדי ולמה אנחנו לא רואים אותן?

לחברה שלי יש חיידק שלא מוכן להרפות ממנה כבר כמה שנים,מה היא לא עשתה, למי היא לא הלכה והוא עדיין איתה. קוראים לו חיידק העשייה הפוליטית, והבעיה היא שהיא לא היחידה.

נשים רבות במגזר החרדי שואפות לחולל את השינוי, להיות בשורת מקבלי ההחלטות, לייצג את כלל הנשים  החרדיות במועצות המקומיות ובכנסת ישראל.

אז היכן הן אותן נשים? אם גם אתם תוהים על כך, אז התשובה היא שאתם לא לבד. לנשים מהמגזר החרדי יש חסמים רבים בדרכן אל העשייה הפוליטית. בנוסף להיותן נשים, הן גם חרדיות, ומוצבים בפניהן חסמים תרבותיים פנים מגזריים. בדיוק מסיבה זו, אסתי שושן, מנכ"לית נבחרות, הקימה לפני 4 שנים  את הנבחרת-עתודת מנהיגות חרדית.

הנבחרת הינה תוכנית המנהיגות היחידה עבור נשים חרדיות בישראל, ומטרתה להכשיר נשים מתוך המגזר החרדי לעשייה פוליטית וחברתית. הנשים המתקבלות לתוכנית הינן נשים מוכשרת בעלות פוטנציאל אדיר לחולל את המהפכה במצב הנשים החרדיות בפרט, ובחברה החרדית בכללותה. בתוכנית המשתתפות נפגשות עם ח"כיות, עיתונאיות ודמויות בולטות בציבוריות הישראלית והן רוכשות כלים מעשיים להשתלבות בעשייה הפוליטית בישראל.

במשך תקופת ההכשרה בתוכנית המנהיגות שאורכה ארבעה חודשים  אנו מקיימות מפגשים שבועיים וסדנאות הכוללים דיונים בנושאים חברתיים-מגדריים מהותיים. אנחנו דנות על אלימות במשפחה,על פגיעות מיניות, על מצב החינוך והתעסוקה במגזר החרדי,מעלות יוזמות מהשטח  וחותרות  בכל הכוח לשינוי.

הנשים המשתתפות בתוכנית המנהיגות, רוצות להיות שם,

למענך האישה החרדית שהזכויות שלך נרמסות במקום העבודה בו את עובדת כגננת או מורה.

בשבילך האימא החרדית עם הילד בעל הצרכים המיוחדים.

עבורך, תלמידה המתקשה להתקבל לסמינר. 

על מנת לסייע  לך המתמודדת עם  אלימות פיסית, מינית, כלכלית ורגשית

לצערנו, כיום אין אפילו אישה חרדית אחת בכנסת ישראל.אין נשים חרדיות בצמרת ההנהגה הציבורית ובשורת מקבלי ההחלטות. אין די נשים חרדיות במועצות המקומיות. הנשים החרדיות וצרכיהן נותרים שקופים בעוד קולן מושתק. אנו בנבחרות, דורשות ייצוג שוויוני לנשים חרדיות וקוראות לשילובן בכל הזירות הציבוריות ובמוקדי הכוח  הפוליטיים.

חשוב לציין שעל אף שהממחטות טרם יבשו מטקס הפרידה החגיגי של מחזור תשפ"א של הנבחרת שנערך בסוף חודש יוני האחרון, כבר הבוגרות מפתיעות אותנו ביוזמות ושיתופי  פעולה שהנצו מתוך התוכנית עצמה. (ספוילר: שיתוף פעולה בנושא מענה לנפגעי תקיפה מינית בחברה החרדית).

כי כמובן כל סיום הוא התחלה חדשה,

 אז לחיי התחלות חדשות…

מומחים ופעילים חרדים נגד הקיצוץ במעונות היום: "פוגע בתמריץ של הנשים לצאת לעבוד"

צילום: מארק ניומן לע"מ ד"ר איתן רגב, המכון החרדי קרא עוד...

צילום: מארק ניומן לע"מ

ד"ר איתן רגב, המכון החרדי למחקרי מדיניות: "לא סביר שהאבות ימצאו עבודה בטווח כל כך קצר" | אסתי שושן, פעילה חברתית: "במקום לקצץ, עדיף לפתוח בתי ספר ממלכתיים חרדים"

"מדובר באימהות שיוצאות לעבוד כדי שהאבות יקיימו אורח חיים תורני", מסביר רגב. "האם המציאות הזו תוביל לכך שהאבות יעזבו את הכולל ויישארו עם הילדים בבית? קשה להעריך". לדבריו, החשש שלו הוא שרבות מהנשים הללו יפלטו משוק העבודה, או יחפשו פתרונות בלתי מפוקחים לילדים, שעשויים להיות פחות בטוחים ובלתי מקצועיים.

"ההצעה הזו בעייתית גם לטווח הארוך, גם אם יחליטו ליישם אותה רק בעוד שנתיים", מבהיר רגב. "אם המטרה הייתה לעודד יציאה לתעסוקה, יכול היה ליצור מודל שיוצר תמריצים לגברים, אך איננו פוגע בתמריץ הקיים לנשים לצאת לעבודה. למשל לבצע סבסוד מדורג – 50% אם האישה עובדת, ו-50% נוספים אם הבעל עובד. ההצעה הנוכחית פוגעת למעשה בתמריץ הקיים שדוחף נשים חרדיות היום לשוק העבודה".

"זה יוצר נסיגה, גם גורמים שרוצים לשנות לא יכולים לתמוך"

"לגופו של עניין אני חושב שהצעד הזה יש בו אלמנטים של צדק" אמר לדבר הרב בצלאל כהן, איש חינוך ויזם חברתי חרדי הפעיל מזה שנים ארוכות בתחום השתלבות החרדים בשוק העבודה ובלימודים האקדמיים. "אני בהחלט חושב שהסבסוד הנדיב למעונות במשפחות שהאבא בהן הוא אברך זה דבר לא פשוט. בעיקר כשיש טענה שזה מעודד אי תעסוקה משום שהסבסוד תלוי הכנסה למשפחה וזה יוצר לאברך תמריץ שלילי לעבודה, כי אם יעבוד ההנחה שהמשפחה מקבלת במעונות תקטן. מהבחינה הזו, אני בהחלט מבין את הביקורת על שיטת

"במקום לקצץ אפשר להקים בתי ספר ממלכתיים חרדים"

"ליברמן נותן להנהגה הפוליטית החרדית בדיוק את מה שהיא רצתה", אמרה לדבר הפעילה החרדית הפמיניסטית אסתי שושן, ממקימות תנועת 'נבחרות' לקידום השתלבותן של נשים ברשימות המפלגות החרדיות בכנסת. "הם רצו להציג את הממשלה הזו כרעה ומרעיבה – והנה. יש להם הוכחה, והפוליטיקאים החרדים יצטיירו כמי שבאמת דואג לאברכים ולמשפחותיהם, מה שבעיני הוא לא נכון היום".

הדרך לשילוב חרדים בתעסוקה לדבריה, עוברת קודם כל בפתיחת האופציות להשכלה ולחינוך, הן לחרדים בוגרים, אך בדגש על הדור הצעיר של החברה החרדית הלומד בבתי הספר. "הרבה מהאברכים החרדים יתקשו לעבוד גם במידה וירצו בכך – הם חסרים את הכלים והלימודים המתאימים לשוק העבודה".

"במקום לקצץ את מטה לחמן של משפחות שזקוקות לכסף הזה לאוכל, אפשר היה להקים עוד בתי ספר ממלכתיים חרדיים שמלמדים בהם לימודי ליבה" היא מדגישה. "יש לזה ביקוש בציבור החרדי. אנשים רוצים שהילדים שלהם ילמדו וירכשו כלים תעסוקתיים. אבל אין מספיק מסגרות חינוך כאלה. צריך לדאוג שלדור הבא יהיו יותר אפשרויות להשתלב בשוק התעסוקה, ממקום שמכיר בכישורים שלהם ובאורך החיים הייחודי שלהם, וזה קודם כל עובר דרך מערכת חינוך חרדי איכותית וטובה יותר שיש לה היום צורך וביקוש".

"זה באמת מצער אותי שהלכו על צעדים פופוליסטיים כאלו", מסכמת שושן. "להפוך אנשים לעניים יותר לא יעזור לשפר את הכלכלה בישראל, כי גם את המעט שיכלו להרשות לעצמם כבר לא יוכלו. זה רק מחזק את המצב הקיים ועשוי גם להחמיר אותו בעתיד עוד יותר".

המשך קריאה, כתבה באתר YNET

המשך קריאה, כתבה באתר "דבר"

אלימות במשפחה בחברה החרדית בתקופת משבר וירוס הקורונה

נושא: אלימות במשפחה בחברה החרדית בתקופת משבר וירוס הקורונה

הוגש לוועדה המיוחדת בכנסת לעבודה ורווחה 30.3.20

תמצית הדברים:

בשבועות האחרונים ישנה עלייה בולטת בדיווח על מקרי אלימות במשפחה ואלימות מינית בקווים החמים המיועדים למגזר החרדי. מטבע הדברים אין עדיין נתונים מספריים אולם ישנה תמימות דעים כי תתרחש עלייה גדולה עוד יותר בפניות לאחר המשבר או בהמשכו.

האתגרים הגדולים בחברה החרדית הם א) העלאת המודעות לקיומם של מרכזי טיפול. ב) חציית מחסום הטאבו החברתי לדיווח על אלימות ופנייה לטיפול.

בימי משבר אלו קיים צורך דחוף להנגיש מידע על מרכזי הטיפול והקווים החמים הקיימים לאוכלוסייה החרדית באמצעים הקיימים בקהילה. אנו ממליצות על כתיבת עלון מידע ייעודי והפצתו בריכוזים החרדיים בשיתוף פעולה ככל הניתן עם מנהיגי הקהילות החרדיות

הרחבה:

אלימות במשפחה קיימת מאז ומעולם גם בחברה החרדית. אחוזי האלימות בחברה החרדית דומים לאחוזים בחברה היהודית הכללית. כך על פי דו"ח משרד הרווחה (10.19). ידוע כי קיים תת דיווח עקב מרקם החברה החרדית. מתוך 114 מקלטים לנשים וילדים מוכים שבעה בלבד מיועדים למשפחות חרדיות. בשנת 2018 ההערכה הייתה כי קיימות 200,000 נשים מוכות בישראל. יש לשער כי מתוכן כ 20,000 נשים בקירוב משתייכות לחברה החרדית. יש מעט ארגונים המטפלים באוכלוסייה ייעודית זו. ביניהם המרכז לטיפול באלימות במשפחה של יד שרה, מרכז תהל המפעיל קו חם לנשים דתיות וחרדיות, וארגון בת מלך המפעיל מקלטים המיועדים לנשים וילדים חרדים. כל הארגונים מסכימים כי האתגר העיקרי במתן מענה לסובלות מאלימות הוא הנגשת המידע לנשים החרדיות והפחד הקיים משבירת הטאבו החברתי בפניה לעזרה. בפני האישה החרדית יש מספר חסמים קריטיים לפניה לעזרה:

  • העדר גישה למדיה למעט עיתונות חרדית ומודעות רחוב או כאלו המחולקות בדואר הביתי.
  • העדר מודעות לקיומם של ארגונים המטפלים באלימות במשפחה
  • טאבו מוחלט על פניה לעזרה מחוץ לחברה הקרובה במקרי אלימות
  • לחץ משפחתי וחברתי המונע מהאישה לפנות לגורמים מחוץ לקהילה.

בימים אלו של משבר הקורונה וההסגר בבתים עולה מפלס האלימות על פי הגורמים המטפלים. לדברי מנהלת המרכז למניעת אלימות ביד שרה בבתים בהם קיימת אלימות משמעותית רף האלימות עולה מדרגה בימים אלו. לדברי מנהלת הקו החם של מרכז תהל ישנה עלייה משמעותית בפניות לקו החם, בעיקר בנושאי אלימות מינית ואלימות במשפחה. בארגון בת מלך מוסרים כי הייתה עליה של עשרות אחוזים בתחילת משבר הקורונה אולם עם החמרת ההסגר יש ירידה בפניות לקו החירום, ככל הנראה עקב חוסר יכולת של הנשים לפנות בתנאים אלו. אין כל דרך לכמת את המקרים שאינם מגיעים לטיפול בארגונים אולם ניתן לשער שקיימת עליה ברמת האלימות בדומה לעלייה הנצפית בשאר האוכלוסיות.

תקופת ערב פסח היא תקופה רגישה במרקם הבית החרדי, עקב ההכנות לחג הפסח והחומרות ההלכתיות הנהוגות בבתים רבים. אלו מהוות כר פורה לאלימות על רקע דתי, תופעה המכונה כיום אלימות רוחנית. נשים עלולות להיות חשופות לאלימות בנוסף לעול המוטל עליהן בניקוי הבתים על פי המנהג הדורש ניקוי מחמיר, הכנות לחג ומטלות הבישול. בימים אלו של סגר, השילוב של משפחות מרובות ילדים, ניקיון הפסח, חוסר יכולת לצאת או לשלוח את הילדים למרחב הציבורי וחברה שאינה בנויה לחיים אך ורק בבית הפרטי צפוי לגרום להתפרצויות בבתים בהם קיימת אלימות בעצימות זו או אחרת.

לדברי מנהלת המרכז ביד שרה יש לקחת בחשבון גם הצפה של חרדות וטראומות קודמות אצל נשים שטופלו בעבר עקב אירועי אלימות. לדברי  העוסי"ת האחראית בארגון בת מלך ייתכן מאוד כי דווקא הנשים הסובלות מאלימות קשה הן אלו שאינן יכולות לפנות לעזרה עקב חוסר הנגישות למדיה והעדר מרחב פרטי בתנאי הסגר.

ארגון נבחרות מקבל בימים אלו פניות לעזרה בטלפון או במייל, אף כי אין לנו כיום זרוע המטפלת במקרי אלימות במשפחה. אלו פניות מנשים שנחשפו לפעילות שלנו ואינן מכירות כתובת אחרת לעזרה. המצוקה מניעה אותן לפעולה ואנחנו מפנות אותן לארגונים הרלוונטיים.

גם מנהלת מרכז תהל וגם מנהלת המרכז ביד שרה מסכימות כי העלייה הגדולה במקרים המצריכים התערבות וטיפול עוד לפנינו, ותתרחש לאחר תקופת המשבר או אם הוא יהיה ארוך טווח, בהמשכו.

גם כיום סובלים המרכזים הללו מהעדר תקציבים כרוני ובשנת הכספים האחרונה קוצצו התקציבים אף יותר. יש להקצות משאבים להסברה בתקופה מועדת לפורענות זו, לפני הכל.

המלצות:

  • העלאת המודעות לכתובות לעזרה במקרי אלימות במשפחה. יש לפרסם את מספרי הקוים החמים בעיתונות החרדית, בתחנות רדיו חרדיות, במקומונים חרדיים ולשקול חלוקת פלאיירים בריכוזים החרדיים. לנשים החרדיות אין כל דרך אחרת להיחשף למידע הזה. התקשורת החרדית אינה ששה לפרסם את המידע הזה ויש לשקול אמצעים לוודא כי הוא יפורסם.
  • ארגון נבחרות מעוניין לקחת על עצמו ערבי הסברה בנושא מניעת אלימות במשפחה וטיפול בה. כעת בתקופת המשבר נוכל להתחיל באמצעים הדיגיטליים הקיימים ברשותנו, בפלטפורמה ברשתות החברתיות ובמגזין הדיגיטלי שלנו. אולם אלו מגיעים רק לאחוז מסוים מהאוכלוסייה החרדית.
  • פרסום עלון מידע רלוונטי שיופק במיוחד לתקופה הזו ויחולק בכל הריכוזים החרדיים בתיאום עם רבני השכונות ככל הניתן. העלון יכלול כתבה קצרה המסבירה כי אלימות במשפחה הינה תופעה קיימת וחוצת מגזרים ותרבויות, מידע על הארגונים המותאמים לנשים חרדיות, סדנאות וקבוצות תמיכה וטיפול משפחתי בלשכות הרווחה ובארגונים החרדיים. יש לכלול מידע על מקלטי חירום וקוים חמים. על עלון זה להיכתב בצורה מותאמת לקהל החרדי ולעמוד בקודים המתאימים לחברה השומרת על שפה עדינה ומגנה על ילדיה מתוכן בוטה/אלים/גרפי.
  • חלוקת עלון מידע זה לרבני השכונות, מטפלים בקהילה ומשפיעי דעת קהל. יש לעודד גורמים אלו להפנות נשים למרכזי הטיפול ולהילחם בהשתקה ובטיוח מקרי אלימות במשפחה.

כתיבה: תרצה בלוך אסתרזון, פעילה בתנועת נבחרות.

אתם אולי לא שמים לב, אבל הנשים החרדיות כועסות

כאישה חרדית נולדתי למציאות של מחיצות הפרדה. וכאישה חרדית קרא עוד...

כאישה חרדית נולדתי למציאות של מחיצות הפרדה. וכאישה חרדית, אני יכולה להעיד שפתאום המחיצה נמצאת בכל מקום, במקומות שבהם היא לא היתה בעבר. למעשה, המחיצה הפכה למחיקה

עיתון "הארץ"

אסתי רידר אינדורסקי 
29.01.2020

נולדתי אל מאחורי המחיצה. חרדית, אתן יודעות, מלידה. המחיצה תמיד היתה שם, בדיוק איפה שהיא צריכה להיות. ראשית — בבית הכנסת. אבי, זיכרונו לברכה, התפלל בישיבת "היישוב החדש" בתל אביב. עד כיתה ג', גיל 8 בערך, התפללתי לידו. לקראת הימים הנוראים של כיתה ד', ראש הישיבה המיתולוגי, הרב יהודה יידל קולודצקי, אמר לאבא שאולי זה כבר פאסט נישט, ושהגיע הזמן שאעבור לעזרת הנשים. אבי נתן את הכבוד לרביידל להעמיד אותי על מקומי (ובמקומי) החדש, וזה מכר לי את הרעיון כשדרוג רציני. "את עוברת לשורה הראשונה בנשים", הסביר. כנראה לא הייתי מספיק נלהבת, אז הוא זרק צ'ופר נוסף: "זו שורה ראשונה, ליד הרבניות". האיש, שהיה אימת הבחורים, הלך איתי למחסן לבחור "סטנדר" בדיוק בגובה המתאים לילדה בת 9. הוא גם נתן לי "לבחור" איזה מקום שאני רוצה בשורה הראשונה. בחרתי לשבת ליד אמא שלי, והתיידדתי עם המחיצה.

עזרת הנשים ב"יישוב" היתה בתוך אולם התפילה הגדול. המחיצה היתה מעץ בגובה מטר וחצי בערך, ומעליו וילון מחורר בדיוק במידה הנכונה. שמעתי מצוין, ראיתי את כל ההתרחשויות, יכולתי להישען על המחיצה ולשים את היד ואת הראש ולבכות — פריבילגיה של שורה ראשונה. אהבתי את התפילה ואת הנוסח הישיבתי, העוצמתי, של 300 בחורים שרים וצועקים יחד עם בעל התפילה. המעבר אל מאחורי המחיצה היה חלק.

המחיצה תמיד היתה שם, גם באולמי השמחות או אצל קרובי המשפחה החסידיים באירועים מצומצמים. היינו הולכים כמשפחה — נכנסים יחד לאולם, ואז מתפצלים ונפגשים שוב משני עברי המחיצה. גם שם המחיצה היתה ידידותית. מתרחבת כשאפשר, מצטמצמת כשצריך.

קשה לי להיזכר בדיוק מתי זה קרה, אבל פתאום המחיצה נמצאת בכל מקום. זו המחיצה השנייה, זו שכבר אינה ידידותית. היא אטומה. לפעמים היא דיקט, ולפעמים זה כבר קיר. פתאום נשים לא רק מופרדות על ידי מחיצה; הן נמחקות. תמונותיהן לא מופיעות, שמותיהן מקוצרים לאות אחת. פתאום כבר לא נכנסים יחד לאולם, אלא יש כניסה מיוחדת לנשים, בדרך כלל מאחור. יש הפרדה גם באוטובוסים. פנים של נשים נעלמות, ממנהיגות בעיתונים ועד מדבקות על גבי השמפו.

המשת"פים בשירות ההפרדה
"הבעיה שלכן היא שאתן מעט נשים"
כיוון שנולדתי לצד המחיצה, אני יודעת שהמחיצה החדשה — המוחקת, המפלה והמבזה — היא לא הלכתית. גם פתרונות הצניעות המוחקים, הדוחקים, המשמיטים, החונקים והמשתיקים אינם כאלה. ולמרות הידיעה הברורה הזאת, מהרגע שהמחיצה הגיעה, אין באמת בחירה. בחברה סגורה, שמחנכת ומסלילה לצייתנות, שמקדשת ערכים של "בת טובה" ו"אחיזה בפלך השתיקה" ומפעילה מנגנוני סנקציות לאכיפה — אין באמת בחירה אלא לשבת מאחורי המחיצה.

כחלק מעבודות המחקר שלי, אני מראיינת בשנים האחרונות נשים חרדיות. הן מתארות מגוון תחושות: מהתכווצות באוטובוס מהדרין ועד כעס כששמן נמחק ממודעה המפרסמת את העובדה שסיימו תואר, אבל גם הסכמה. זו הסכמה שבשתיקה.

אישה אחת סיפרה לי סיפור מקומם במיוחד. היא עובדת בעיריית בני ברק. ראש העיר הקודם נמנה עם חסידות גור. לדבריה, אחת היוזמות שקידם ראש העיר היתה מחיצה שתוקם בישיבות של עובדי העירייה. התגובה שלה ליוזמה היתה פשוטה: "לא דחוף לי לראות גברים, והוא לא יכול לראות נשים — אז מה אכפת לי להתחשב בו?"

אני מודה שהתנהגתי לא לפי כללי האתיקה המחייבים, ופשוט התפוצצתי: "מה פירוש 'מה אכפת לי להתחשב בו'?" שאלתי. הרי אם המחיצה היתה מוקמת, בעוד כמה שנים איש כבר לא היה זוכר שהיא נועדה רק כדי להתחשב בראש עיר חסיד גור — והיא היתה הופכת למציאות. לנורמה, להלכה. היא גם היתה משוכפלת. מתרחבת, מועתקת. למרבה המזל היוזמה נגדעה באיבה, רק בזכות העובדה שבעיריית בני ברק עדיין עובדות מעט נשים שאינן חרדיות. אלה דתיות לאומיות, מפעם, שהטילו וטו נחרץ.

המחיצות האלה לא מוכרות כבעיה של החברה הישראלית. מתייחסים אליהן כאל בעיה של נשים חרדיות בלבד, שהן נדרשות לפתור בכוחות עצמן.

המחיצה השלישית והלא־הלכתית מוצבת בכנסת, אצל המפלגות שמדירות נשים. אלה אותן מפלגות שהן גם חלק מהממשלה, כי "אם לא ניתן לחרדים מה שהם רוצים הם לא יבואו". בבחירות לאסיפת הנבחרים ב–1920 היו מי שרצו להקים קלפיות נפרדות, בהן כל קול של גבר ייספר פעמיים. למרבה המזל זה לא תפס. מאה שנים אמנם חלפו מאז, אך נדמה שהמצב לא השתנה בהרבה. אין כיום אף אישה במפלגה חרדית בכנסת או ברשות מוניציפלית כלשהי. יש אפס נשים חרדיות במוקדי קבלת החלטות. עתירה לבג"ץ אמנם הובילה לתיקון הסעיף המדיר בתקנון אגודת ישראל, אך במפלגה הבהירו שהמצב בשטח לא עומד להשתנות: לא יהיו אצלן נשים. אם נשים ירצו להצטרף למפלגה, יהיה עליהן לקבל אישור ממועצת גדולי התורה. בינתיים נשים לא עומדות בתור כדי לעבור את ההליך המלבב הזה.

הבעיה הגדולה היא שהמחיצה הזאת לא מוכרת כבעיה של החברה הישראלית. זו בעיה של נשים חרדיות בלבד, שהן נדרשות לפתור בכוחות עצמן. "כשיהיו 500 אלף נשים חרדיות שידרשו ייצוג, הבעיה תיפתר מעצמה", אמרה לי ח"כית לשעבר ממפלגת העבודה. "אם נכפה על החרדים נשים, מחר יכפו עלינו ערבים", אמרה לי ח"כית אחרת מהבית היהודי. "לא מעוניינת להיפגש איתכן", הוסיפה ח"כית מהליכוד. דווקא עם עאידה תומא סלימאן הסתדרנו נפלא: אחיות לגורל של חברה דתית ומדירה שמנצלת את הערכים הליברליים של מדינת המעטפת כדי להרחיב את גבולות ההדרה.

למחיצות, כאמור, יש נטייה להתרחב. הקמפיין הפמיניסטי־חרדי "לא נבחרות לא בוחרות" הציג בעבר תמונות של ח"כים חרדים עובדים שכם אל שכם עם ח"כיות חילוניות. היום אפילו המחזה הזה אינו טריוויאלי. בתחילת המושב של הכנסת הקודמת ביקש ח"כ מיכאל מלכיאלי מש"ס שלא לשבת ליד אישה במליאה. הוא נענה בחיוב.

המחיצה הרביעית אמנם סמויה מהעין, אבל קיימת בהחלט וגם בה יש להילחם. היא מוצבת בכל פינה בישראל: מהפלייליסט בגלגלצ ועד לצוותי המשא ומתן להקמת הממשלה, ומהפאנלים באקדמיה ועד לכתבות המכתירות את אנשי העשור. הנשים בישראל נמצאות מאחור. קולן מושתק. הן נעדרות ממוקדי קבלת ההחלטות. ומכל מוקדי הכוח. כשהן מבקשות למחות, מופעלות נגדן סנקציות. גם אלה שנמצאות בפוליטיקה נתונות למתקפות. רק הביטו בתגובות שקיבלה ח"כ מיכל שיר, שהעזה להביע תמיכה בגדעון סער; או באלה שקיבלה אמילי מואטי, מועמדת ברשימת העבודה־גשר־מרצ.

יש פמיניסטיות שמתקשות להכיל את המורכבות של פמיניזם דתי, ובוודאי של פמיניזם חרדי. שמעתי לא פעם שאני לא פמיניסטית "אמיתית". שאין דבר כזה פמיניסטית שמקבלת בהכנעה את החובה לכסות את שער־ראשה. שאין דבר כזה פמיניזם שמקבל את המחיצה בבית הכנסת. אך אני לא מתנצלת על אורח החיים שלי. יש הבדל ברור בין המחיצה ההלכתית לבין המחיצות התרבותיות. מחיצה שמונעת מנשים חרדיות לקחת חלק בפוליטיקה או מפרידה בין זמרים לזמרות בפלייליסט ובין נשים וגברים במדרכה, היא אותה מחיצה. יש להילחם בה מלחמת חורמה.

קל להגיד שהדרת נשים היא נישט פון אונזרע — לא משלנו. זה רק אצלם, ובגללם. באשמתם. אבל המאבק בהדרת הנשים בישראל חייב מיסגור חדש. יש לפעול למיגור ההדרה שנמצאת בראש ובראשונה בכנסת. יש לפעול לייצוג שוויוני בכל המפלגות, ובכלל במפלגות החרדיות. ההבנה שהדרת הנשים במפלגות החרדיות היא מקור הבעיה היא המפתח לפתרון. התעלמות ממנה תגרום לכנסת יותר גברית ויותר קיצונית, שתעגן בחקיקה את ההפרדה וההדרה. אחרת, נתעורר להלוויה של המרחב הפלורליסטי בישראל. הלוויה בהפרדה, כמובן.

הכותבת היא פעילה פמיניסטית חרדית, דוקטורנטית בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב וחברת הנהלת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי.

לקריאה במקור

אסתי רידר ברשת ב: המפלגות החרדיות יודעות להיות פרגמטיות בעת הצורך.

מה עשתה תנועת ש"ס, כאשר רצתה לשלוח נציגות לקונגרס קרא עוד...

מה עשתה תנועת ש"ס, כאשר רצתה לשלוח נציגות לקונגרס הציוני העולמי, אשר בחוקתו נכתב שחייבות להיות נשים בסיעה החברה בו?
רגע לפני הדיון המשמעותי בבג"ץ, אסתי רידר-אינדורסקי, מנכ"לית שותפה בארגון נבחרות, שוחחה עם אריה גולן, בתוכנית "הבוקר הזה" ברשת ב, על היכולת של המפלגות החרדיות להיות פרגמטיות בעת הצורך, אפילו כשמדובר בעבודה לצד נשים.

0