Category - מהתקשורת

כך נראית מהפכה: מנהיגות המאבקים שמטלטלים את סדר היום החרדי

אלי ביתאן, שיחה מקומית

מהתארגנויות עובדות, דרך ועדי הורים ועד הבנות המזרחיות בסמינרים – החברה החרדית חווה שינויים פנימיים עצומים, וכולם בהנהגה נשית. בכנס של תנועת "נבחרות" השבוע הן דיברו על המחירים האישיים ועל הסיכוי שנראה אותן בכנסת. ביום רביעי האחרון התקיים במשכנות שאננים בירושלים כנס "מגדר-מגזר" של נשות ארגון "נבחרות". לכנס הגיעו פעילות ופעילים חרדים, שיצאו לקראת הבחירות למאבק על זכותן של נשים חרדיות להיבחר במסגרת המפלגות החרדיות, תחת הססמה "לא נבחרות – לא בוחרות", ובקיצור שהפך לכינוי: "לונילובו".

כבר בחודשים שקדמו לכנס, שיועד בעיקר לפעילות ולפעילים הבולטים במאבקים חברתיים בחברה החרדית, אפשר היה לראות בבירור את פריצת הדרך שעשה המאבק, שמאז מערכת הבחירות האחרונה הוכרז שוב ושוב כחסר סיכוי, על ידי הגברים החרדים השולטים במפלגות החרדיות. מה שהחל כמאבק אזוטרי, שלא לומר קוריוז, הפך להיות אחד הדיונים הלוהטים במגזר החרדי.

מימין: אסתי רידר, אסתי ביטון-שושן, מיכל צ'רנוביצקי וטלי פרקש. הסופרג'סטיות החרדיות (נעם פיינר)

מימין: אסתי רידר, אסתי ביטון-שושן, מיכל צ'רנוביצקי וטלי פרקש. הסופרג'סטיות החרדיות (נעם פיינר)

במהלך השנתיים הללו הוקם ארגון "נבחרות", שבחר לו לסמל את שרה שנירר, מקימת רשת החינוך החרדית לבנות "בית יעקב", ומי שנחשבת למחנכת חרדית דגולה. שנירר גם מזוהה כאישה פורצת דרך לנשים חרדיות, חרף ההתנגדות אליה מצד עסקנים ורבנים, שהפכה רק בהמשך לתמיכה נלהבת. המיתוס החרדי בעניינה של שנירר זונח את השנים הראשונות, בהן נאבקה שנירר כמעט לבדה בממסד הרבני הגברי שלא ראה איתה עין בעין את הצורך בחינוך לנשים. במקום העבר הזה, נהוג להעלות על נס רק את התמיכה מקיר לקיר לה זכתה בהמשך. הבחירה בה כסמל המאבק של "נבחרות" מנסה להחזיר את אותן שנים ראשונות של מאבק לקדמת השיח: ככה גם שנירר התחילה, השאר יצטרפו בהמשך.

עתירה שהוגשה על ידי ארגוני נשים (בתמיכת "נבחרות", אך לא על ידן) נגד תקנון "אגודת ישראל" עדיין מתנהלת בבג"ץ. בית המשפט דרש תשובות מאגודת ישראל על סעיף התקנון האוסר על בחירת נשים למרכז המפלגה. אגודת ישראל היא רק מפלגה אחת מבין שלוש, לצד דגל התורה (שרצה עם אגודת ישראל תחת "יהדות התורה"), וש"ס – שהקימה לקראת הבחירות האחרונות את "מועצת הנשים" בראשות הרבנית עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף. בר שלום הייתה הנואמת המרכזית בכנס השבוע, ובו הצהירה כי היא תתמודד לכנסת הבאה, מן הסתם לא בשורותיה של ש"ס.

שביתת פייסבוק

לצד העתירה לבג"ץ אפשר לשים לב למאבקים פנים חרדיים נוספים שקשורים בנשים וצוברים תאוצה: נגד הלנת שכר ובעד שיפור תנאי השכר למורות וגננות (ולעובדים חרדים בכלל), מלחמה בתוקפים מינית בחברה החרדית והקמת ארגונים חרדיים לשם כך, ארגוני נשים גרושות וגרושות שבדרך, מאבק נגד אפליית בנות מזרחיות בקבלה למוסדות לימוד, דרישה גוברת לחינוך ממלכתי חרדי ולמוסדות המלמדים ליבה (וישיבת "חכמי לב"), הקמת ועדי הורים בבתי ספר חרדים, הצפת האינטרסים של הסטודנט החרדי והקמת קהילות לחרדים "עובדים" (ואפילו מסגרות תורניות).

בחלק לא מבוטל מהמאבקים הללו המנהיגות הן נשים חרדיות, ובכולם הן שותפות שוות ומלאות. זה כבר לא קוריוז, זה סדר יום חברתי ונשי, שמציף את המגזר החרדי כולו מהרחוב ועד הרבנים. כבר לא ניתן להתעלם או לבטל אותו. בחודש האחרון אף הוקם התא החרדי במפלגת העבודה אליו מתפקדים מאות חרדים וחרדיות, והוא מונהג על ידי נשים חרדיות, השואפות להגיע לכנסת ולמועצות האזוריות (עמיר פרץ כבר התחייב לכך בפני כותב השורות).

מנהיגות ומנהיגי כל המאבקים הללו נכחו בכנס ביום רביעי, ומתחו קו ברור בין המאבקים הללו לדרישה לראות נשים במפלגות החרדיות המייצגות אותן. בדקתי, לא היה אחד שנעדר משם, גברים ונשים – כולם פעילים חברתיים ששילמו מחיר אישי משמעותי על בחירתם לצאת ולהיאבק. החיבור המוחלט בין המאבקים החרדיים שנצפה בערב הזה, בקהל ועל דוכן הנואמות והפאנל היה מרגש, והתחושה הייתה של היסטוריה בהתהוות.

אכן, מרכז השיח מתנהל בעיקר בקרב מה שמכונה "החרדים החדשים" (או הצעירים, "המודרנים" או "הישראלים"), כינוי שהודבק לפני שנים על ידי דוברי החרדיות הקלאסית לתאר את הקבוצה ההולכת ומתבססת, מגזרית ופוליטית, של חרדים וחרדיות בגרסה "רכה" יותר: כאלה שבודקים את גבולות המגזר, יוצאים לעבוד וללמוד באקדמיה, פעילים ברשתות החברתיות ושסדר יומם החברתי מורכב מסוגיות פוליטיות אחרות מזו של הדור הקודם. אך למרות זאת, אי אפשר שלא להבחין כיצד השיח מחלחל לכל כיוון.

 

הרבנית עדינה בר שלום בכנס "נבחרות" (נעם פיינר)

הרבנית עדינה בר שלום בכנס "נבחרות" (נעם פיינר)

בקבוצות הפייסבוק החרדיות, המונות אלפי חרדים, הדיונים סביב מקומן של נשים בפוליטיקה ובהנהגה הם הסוערים ביותר. באחת מהן, לאחר הודעה של אחד ממנהלי הקבוצה שפקפק בדרישת הנשים החרדיות, החליטו מאות הנשים על פעולת מחאה שקטה – והחרימו את הדיונים בקבוצה למשך יממה. האפקט היה מיידי, אותו מנהל חזר בו ובקבוצה הוכרזו גבולות דיון חדשים ושוויוניים יותר. לצד זה התחזק השיח בתחנות הרדיו ובאתרים החרדים, שהושפע רבות ממועמדותה של הילרי קלינטון, זאת להבדיל מהעיתונים, הנחשבים ממסדיים יותר, שעדיין שומרים על שתיקה רועמת, כמו הפוליטיקאים עצמם.

תודה למתקיפים

אסתי רידר ואסתי שושן, שתיים מתוך "הסופרג'סטיות החרדיות" (יחד עם טלי פרקש ומיכל צ'רנוביצקי), מספרות לשיחה מקומית על המקום בו נמצא המאבק כעת, ועל המטרות לטווח הקצר והארוך.

רידר: "הכנס נועד כדי להפגיש בין האקטיביסטים החרדים ולייצר רשת של שיתופי פעולה ביניהם. קודם כל כי אנחנו מאמינות בסולידריות של מאבקים – כל אקטיביסט ואקטיביסטית חרדית חטף וחוטף. אנחנו מקוות שנשים תבנה את זה ותקבלנה כוח כשהן יראו שבסך הכל זו השיטה, וזה לא נגדן דווקא. אנחנו גם רוצות לחזק את הנוכחות של נשים חרדיות בשיח על פוליטיקה ובצמתי קבלת החלטות בקרב החברה החרדית המתחדשת. אם תקום תנועה פוליטית חדשה, אנחנו רוצות שבתנועה הזו לא יעלה על הדעת לא לשלב נשים".

שושן: "רצינו גם להראות איך אמור להיראות כנס-שוויוני ומכבד. בפאנל חברים מספר שווה של גברים ונשים, יש ייצוג שווה למזרחים, יש קול גם לימין וגם לשמאל ויש גם דוברים לא חרדים ולא דתיים כדי לחזק את הטענה שלנו שלא מדובר במשהו שקורה בקהילה קטנה, סגורה ולא משפיעה. ההדרה מתרחשת במדינת ישראל, וההשפעה של שילוב נשים במוקדי קבלת ההלטות תהיה לא רק על נשים חרדיות אלא על החברה בישראל כולה".

מה הוביל לבחירה בשרה שנירר ללוגו של נבחרות?

רידר: "הבחירות האחרונות היו ביום השנה ה-80 לפטירתה. וככה ככל שהתקרב יום הבחירות ויום היארצייט שלה התחדדה לנו יותר הקרבה בינינו, וכשהפכנו לתנועה מסודרת זה כבר היה מובן מאיליו. אנחנו בנות בית יעקב, הלכנו ל'בתיה', תנועת הנוער של בית יעקב, שיננו בעל פה את הפסוקים שהיו שגורים בפיה של שרה שנירר.

"אמנם רק אחרי שיצאנו מגבולות בית יעקב למדנו שקצת ייפו את הביוגרפיה שלה כשלא סיפרו לנו שהיא הייתה גרושה, שכשאמרו לנו שהיא קבלה את תמיכת הרבנים זה היה בדיעבד ולא מלכתחילה. זה אך טבעי שנשתמש בדמותה. אשה אחת לבד כנגד כל הממסד עושה מעשה. 'מהאבנים שזורקים עלינו נבנה את בית יעקב' היא נהגה לומר לתלמידותיה – היום זה שיימינג ברשת ולא אבנים ממש, אבל גם אותו אנחנו מתעלות".

אתן מרגישות שינוי בקרב הנשים החרדיות?

שושן: "שינוי גדול. נשים שהתנגדו לנו נחרצות אומרות לנו היום 'אולי אנחנו לא מסכימות עם כל מה שאתן אומרות, אבל יש בזה משהו'. הייתי רוצה לזקוף לזכותי את כל הקרדיט אבל האמת שאת הפרחים צריך לשלוח לדב הלברטל, מרדכי בלוי (דוברי הממסד החרדי שתקפו את נבחרות בתקשורת, א"ב) ודומיהם. לאחר כל פעם שהלברטל מפרסם עוד מאמר שטנה נגד נשים – אנחנו מרגישות שגם הגדולות שבמתנגדות זעות בחוסר נוחות בכיסאן. כל פעם שאיזה מישהו מציע להושיב אותנו בכלוב או מסנן לעברינו 'שבי בלול' – גם כאלו שאולי לא ראו איתנו עין בעין מלכתחילה, פתאום זורקות איזו מילת עידוד".

רידר: "זו גם עבודה קשה שלנו. אנחנו מאמינות שאין הסברה שבה ריקם. אנחנו עושות חוגי בית. מנהלות שעות ויכוחים בווטסאפ ובפייסבוק ומרגישות תזוזה בשיח. צבא ענק מאחורינו לעולם לא יהיה. המחירים האישיים גבוהים מדי. אבל יש לנו נבחרת מובחרת ואיכותית – וזה כל מה שצריך כדי לחולל היסטוריה".

דאגו לפאנלים משותפים של גברים ונשים, ולא רק חרדים. כנס נבחרות (נעם פיינר)

דאגו לפאנלים משותפים של גברים ונשים, ולא רק חרדים. כנס נבחרות (נעם פיינר)

הסנקציות בחברה הצפופה

מיכל צ'רנוביצקי, יו"ר התא החרדי במפלגת העבודה ופעילה מזה שנים בכוח לעובדים, שסיפרה בכנס על המאבק שניהלה באלעד להקמת ועד הורים בבית הספר של ילדיה, הוסיפה היבט נוסף: "התכנסנו גם כדי לדבר על איך הפעילות החברתית משתלבת עם המשפחה והחברה. מחירים, רווחים, וכולי. אני חושבת שזה הנושא הכי משמעותי בפעילות פוליטית וציבורית. אי אפשר לעשות את זה בלי תמיכה והסכמה זוגית ומשפחתית.

"כמובן שמי שמשלם את המחיר הרבה פעמים זה דווקא בן הזוג – שיכול להיות שבכלל היה מעדיף להיות נחבא אל הכלים. ברור שהכל מתנקז הביתה. כמובן שגם הבחירה להימנע מעשיה, אם יש כזאת – בעקבות בקשה או וטו של בן הזוג, יכולה לאתגר את הנישואים.

"האם יש פה משהו מיוחד דווקא לחברה החרדית או שזה עניין חוצה תרבויות? לדעתי זה נושא שחוצה מגזרים. ברגע שמישהו משתתף במאבק, בן הזוג והילדים שם איתו לטוב ולמוטב. מה שכן ספציפי לחברה החרדית זה שאם את רוב המאבקים בעולם מובילים מה שנקרא 'הרווקים הצעירים' – אצלנו כמעט כולם קודם הקימו משפחה ורק אחר כך נכנסו לפעילות. כמובן שבציבור החרדי השאלה 'מה יגידו' מטרידה יותר מבמקומות אחרים, ולממסד יש דרכים להפעיל סנקציות יותר מבחברה החילונית. מעבר לזה, הפמיניזם החרדי הוא די חדש, וגם פה – זה מטיל את הבעלים שלנו לחזית המערכה".

מה יהיה בבחירות הקרובות?

שושן: "הבחירות הקרובות יהיו בחירות לרשויות מקומיות. אנחנו מקוות שתהיינה כמה וכמה נשים חרדיות שתרצינה להתמודד. אגב, בכל בחירות יש נשים – והן בסופו של דבר מתקפלות בשל איומים כאלה או אחרים. יש לנו תכנית מנהיגות שהשקנו בכנס, שנועדה לתת כלים מעשיים ותמיכה לנשים שתבחרנה לנסות להתמודד".

בכנסת הבאה נראה חברת כנסת חרדית?

רידר: "בכנסת הבאה נראה כנראה את מיכל צ'רנוביצקי חברה במפלגת העבודה, אולי את  הרבנית עדינה בר שלום שמחוזרת מאד על ידי כמה מפלגות ואולי חרדית נוספת – זה יהיה הישג יפה, הישג משמעותי ש'נבחרות' תזקוף גם לזכותה, אבל זה ממש לא יגרום לנו לקפל את הדגלים.

"נשים חרדיות מוסללות להצבעה למפלגות החרדיות. הן קוראות את הפשקווילים (מודעות רחוב, א"ב) שגדולי הדור חתומים עליהם המורים להצביע למפלגות החרדיות, הן רוצות להרגיש חלק מהקהילה והן בסך הכל רוצות שהמפלגה איתה הן מזדהות תייצג גם אותן. עד שלא תהיה שם אישה חרדית – כששם זה לא רק בכנסת, אלא בכל מוקדי קבלת ההחלטות: במנהלים הקהילתיים, במועצות המקומיות, וגם במפלגות החרדיות – אנחנו נמשיך להיאבק".

לקריאת הכתבה במקור

ימי התנועה הראשונים: שמות את הקלפי על השולחן

עקיבא נוביק, ידיעות אחרונות

יוזמה חדשה של חרדיות קוראת לנשים להימנע מהצבעה למפלגות שאוסרות על אישה לרוץ לכנסת. "אם מישהו חושב שאנחנו לא ראויות להיבחר, נישאר בבית להכין שניצלים ולא נצביע". בקרוב מהפכה? לא בטוח

אסתי שושן . "אין איסור הלכתי לאישה לכהן כחברת כנסת. זו הטעיה של הציבור"

אסתי שושן, עיתונאית חרדית, כמעט ירדה אתמול למחתרת. מפלס הלייקים בעמוד הפייסבוק שפתחה, המעודד נשים חרדיות שלא להצביע, זינק בבת אחת. הסיבה: המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, נדרשו להסביר למה אין נשים ברשימותיהן, והודיעו לוועדת הבחירות המרכזית כי "אין בחלוקת תפקידים זאת כדי הדרת נשים, כדי הפליית נשים, או כדי לטעון כי נשים פחותות מגברים". מי שהגישה הזו אינה מקובלת עליו, הבהירו, "יתכבד ולא יצביע למשיבות". בתגובה החליטו לא מעט גולשות וגולשים, שכנראה לא אהבו את התשובה, להתכבד ולא להצביע.

מספר המצטרפים לדף אמנם אינו גדול במונחים אלקטורליים — פחות מאלף נכון לאתמול בערב — אך הוא בהחלט מעיד על מגמה. לראשונה קוראות נשים חרדיות שלא להצביע למפלגות החרדיות הקלאסיות, כאקט של מחאה על אי שילוב נשים ברשימות.

שושן, אם לארבעה שקוראת בעצם תיגר על התפיסה שרואה בה קודם כל אם לארבעה, מכירה היטב את החברה החרדית ואת הציות המוחלט לרבנים המוגדרים "גדולי הדור" ולעסקניהם. ובכל זאת היא אופטימית. "אני שומעת המון נשים עם טענות מאוד רציניות על השיטה הקיימת, לצד הפחד ליזום", היא אומרת. "אני מקווה שהיוזמה תעודד אותן לעשות עם זה משהו, גם אם זה אומר לא לשים פתק מפלה בקלפי. גם על זכות ההצבעה לנשים היו בעבר לא מעט פשקווילים וחרמות, והיום דואגים לבייביסיטר כדי שהן יצביעו. הנשים החרדיות היום הן אקדמאיות, נשות עסקים עם קריירות מפוארות ורקורד של עשייה. ואם מישהו חושב שאנחנו לא ראויות להיבחר — אז נישאר בבית להכין שניצלים ולא נצביע, או שנצביע למי שחושב אחרת".

בראש העמוד שפתחה שושן, "לא נבחרות, לא בוחרות", מתנוסס ציור של קלפי ועליה איקס אדום גדול, יחד עם הסיסמה: "להצביע לכם? לא תודה, אני במטבח". וגם אם היקף הגולשים שסימן לייק לא מתקרב למנדט, זהו בהחלט הבהוב תיגר לא שגרתי בציבור החרדי. החברה החרדית עוברת אמנם מיני־מהפכה פמיניסטית, והמילים "מנכ"לית חרדית" או "עיתונאית חרדית" הן כבר לא אוקסימורונים, אבל הייצוג בכנסת נותר עדיין טאבו כבד. כבד כל כך, שגם הנשים החרדיות שפנינו אליהן — דמויות בולטות, שאם וכאשר ייפתחו שערי הפוליטיקה החרדית יהיו כנראה המועמדות הטבעיות להשתלב בה — לא ממש מתלהבות מהרעיון לרוץ. למעשה, כולן מביעות תמיכה בציות מוחלט לצו הרבנים.

עדינה בר שלום למשל, בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף ואחת ממחוללי המהפכה האקדמית בעולם החרדי, מגיבה בצחקוק לשאלה אם תיאות לרוץ לפוליטיקה. "אני נמנעת מלהגיב בכל עניין פוליטי", היא אומרת. "זו שאלה תורנית וצריך לשאול רבנים. מי אני שאענה במקומם? אותי לא הייתם רואים בכנסת, מפני שאני עוסקת בדבר שהוא מאה פעמים יותר חשוב מאשר להיות חבר כנסת".

גם יהודית יוסף, כלתו של הרב עובדיה והאישה החזקה בש"ס, המנהלת את בית הרב, הגיבה בגיחוך והסכימה רק לומר שהציבור החרדי מנוהל על ידי רבניו, "וטוב שכך", כדבריה.

"ההלכה פוסלת את זה, אין חוכמות", אומרת גם שלהבת חסדיאל, אשת עסקים ותקשורת חרדית. "אם וכשהרבנים יאשרו, אני אחשוב אם אני באמת יכולה לשנות שם משהו. אבל זה מאוד היפותטי ואני שלמה עם המצב".

אבל מנכ"לית ארגון "מאיר פנים" רחלי איבנבוים, 27, חסידת גור ואמא לשניים, מודה שהנושא מעניין אותה. "זו שאלה שעסקתי בה בעבר, אבל כיום אין לי חשק בגלל שאני מכירה את המערכת הפוליטית", היא אומרת. "מקובל עליי שכיום ש"ס ויהדות התורה לא יכולות להריץ נשים לכנסת. עם זאת הייתי מצפה מהן ליצור ועדה פנימית שתהיה מורכבת מנשים ותייצג את כולם, ובהצבעות הפנימיות הן בעצם תהיינה קול נשי שישפיע ויגיד את דבריו".

אז למה לא בפרונט?

"כי אם המפלגות רוצות שאנשים יראי שמיים יצביעו להן — זה לא יקרה. אבל כן ישנן דרכים ראויות ומכובדות לא פחות לשלב נשים במעגל קבלת ההחלטות. אין לי בעיה להיות בכזו ועדה. אם יציעו לי לרוץ לכנסת, אשקול את זה".

ובכל זאת, לאלף הלייקים ההם יש חשיבות בשל המצב הרגיש שבו נמצאת כיום הפוליטיקה החרדית. כי מאחורי הפרגוד בבחירות הקרבות יעמדו לרשות הבוחר החרדי לא פחות משישה פתקים: בנוסף למפלגות הקלאסיות, ש"ס ויהדות התורה, מתמודדות גם נצח (אשכנזים שפרשו מיהדות התורה), נ־נח (ברסלבים, חסרי סיכוי ריאלי), כוח להשפיע (אנשי אמנון יצחק) ועם שלם (של הרב אמסלם המתחרה בש"ס, שיעבור כנראה את אחוז החסימה). הריבוי הזה עשוי לגרוע מהמפלגות הוותיקות שניים ואפילו שלושה מנדטים שילכו לפח, ועל כן יוזמה כמו "לא בוחרות, לא נבחרות" מטרידה את העסקנים.

אבל לפי הפרשן החרדי הבכיר יוסי אליטוב, אין למפלגות סיבה ממשית לדאגה. "לנשים בחברה החרדית יש את התפקיד החשוב ביותר, וכך גם רובן המוחלט רואה את זה", הוא טוען. "האישה החרדית עוסקת לרוב בחינוך ובבניית המסגרת המשפחתית. מושג של קריירה לאישה החרדית אינו נפוץ, הקריירה שלה זה להיות מי שמגדלת את הדור הבא ומשמשת כדמות המרכזית של המשפחה. מאחר וזו התפיסה החרדית, לא סביר שהרבנים ישנו את זה".

שושן, מצידה, רחוקה מלוותר. אתמול, בעקבות תגובת המפלגות החרדיות, העלתה לעמוד הפייסבוק פוסט חריף. "המפלגות טוענות שמטעמי צניעות לא יאה שאישה תיבחר לכנסת", כתבה. "וכי יאה לה לעסוק בעריכת דין (כמו שהתפאר השבוע אחד הש"סניקים באשתו)? האם יאה לה לנהל בתי ספר, להיות עיתונאית, עורכת, פרסומאית, מנכ"לית? …כל אלה תפקידים שמחייבים את האישה לצאת ממטבחה, לעמוד בקשר עם הציבור, לתת לו שירות, לדבר, להתנסח. "יש למפלגות ולראשיהן אינטרס ברור להסתיר זאת מהנשים וגם מהגברים: אין שום איסור הלכתי לאישה לשמש כחברת כנסת. זו הטעיה של הציבור".

לקריאת הכתבה במקור

 

חרדיות נגד מוסכמות: לא נבחרות – לא בוחרות

קובי נחשוני, YNET

גברים, ח"כית חרדית זה גם האינטרס שלכם

אליעזר היון- Ynet

אליעזר היון- Ynet

קמפיין החרדיות "מנעי קולך ממפלגות ללא נשים", הולך וצובר תאוצה – וזה הזמן שלנו, הגברים החרדים, להכריז: ייצוג נשים חרדיות בתפקידים ציבוריים, הוא אינטרס שלנו. שלנו ממש, ולא (רק) של הנשים האמיצות שמבקשות לחולל את המהפכה.

ההיסטוריה של מאבקי הנשים הדתיות לזכות השפעה ציבורית חוזרת על עצמה, רק שכעת אין לחברה החרדית די אומץ לקבל את השינויים כבעבר. וזה מה שחסר: אומץ, שכן עם הסוגיה ההלכתית וההיסטוריה התרבותית עוד היינו מסתדרים.

רוב הצעירים החרדים שעמם שוחחתי בימים האחרונים, כלל לא ידעו כי עד לפני פחות ממאה שנים, לנשים חרדיות ולא-חרדיות גם לא ניתנה הזכות להצביע. בדיוק כמו התנועה הסופרג'יסטית, נאבקו הנשים הדתיות על זכותן בשנות העשרים של המאה הקודמת, אך היהדות החרדית בראשות "גדולי הדור" פתחה במאבק חריף שלא לאפשר את אותו "איסור חמור" הפוגע בצניעותה של האישה.

הגברים החרדים באותם הימים הציפו את ירושלים בכרזות האוסרות על נשים לבחור, ניסו לחבל פיזית בהליך הבחירות, והמאבק היה כל כך חריף, עד שהבחירות הכלליות למועצה הארץ-ישראלית נדחו שש פעמים דווקא ביוזמתה של תנועת "המזרחי", שקיבלה "רגליים קרות" מהחזית החרדית האימתנית. רק בשנת 1925 בוטל באופן סופי איסור ההצבעה לנשים בקרב בני היישוב החדש.

הזמן בא והכריע

נשמע מדומיין? סוריאליסטי? על פי הלמ"ס חיות בישראל יותר נשים מגברים, כך שלא קשה לדמיין את הירידה החדה במספר המנדטים החרדיים ללא הצבעתן. בתרחיש האופטימי ביותר, מדובר ביותר ממחצית – ובמילים אחרות, כשמונה מנדטים בסך הכל לש"ס ו"יהדות התורה" גם יחד. אז מה קרה? כיצד נוהרות היום הנשים החרדיות בהמוניהן לקיים את ציווי הרבנים להצביע למפלגה חרדית? ניזכר בדבריו של השופט מנחם אלון: "בא וראה כמה גדולים היו דבריו של הרב וינברג בעל 'שרידי אש' בכותבו שבחילוקי הדעות בנושא סוגייתינו (בחירת נשים) 'נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע'. והזמן אכן בא והכריע. הנה כי כן שלושה אבירי רועים שבדור הקודם סברו ופסקו שאין לאישה אף זכות בחירה אקטיבית… אך הזמן בא והכריע שלא כדעתם. בכל ציבור שומרי התורה והמצוות, ללא יוצא מן הכלל, חסידים כמתנגדים, חרדים כדתיים-לאומיים, על מחנותיהם ופלגיהם, משתתפות נשים… זהו המנהג ושוב אין איש מערער עליו".

בהמשך ישיר לדברי הרב וינברג, ניתן לקבוע: הזמן בא והכריע. הגיע העת לשילובן של נשים בפוליטיקה, ולייצוגן על ידי בנות מינן. האמירות כי "אין דרכן של נשים", או "אין כבודה של אישה" אינן רלוונטיות עוד כאשר נשים, גם חרדיות, ממלאות תפקידים ציבוריים כבדי משקל: מנהלות לשכות, רופאות וראשות מחלקות, סוחרות, ואפילו טוענות רבניות.

התפיסה החרדית הממאנת להתעמת עם הנושא, איננה אלא גישה פחדנית המציעה לטמון את הראש בחול אל מול השינויים הסוציאליים המתחוללים גם בה עצמה.

במספר המנדטים החרדיים ללא הצבעתן. בתרחיש האופטימי ביותר, מדובר ביותר ממחצית – ובמילים אחרות, כשמונה מנדטים בסך הכל לש"ס ו"יהדות התורה" גם יחד.

אז מה קרה? כיצד נוהרות היום הנשים החרדיות בהמוניהן לקיים את ציווי הרבנים להצביע למפלגה חרדית? ניזכר בדבריו של השופט מנחם אלון: "בא וראה כמה גדולים היו דבריו של הרב וינברג בעל 'שרידי אש' בכותבו שבחילוקי הדעות בנושא סוגייתינו (בחירת נשים) 'נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע'. והזמן אכן בא והכריע. הנה כי כן שלושה אבירי רועים שבדור הקודם סברו ופסקו שאין לאישה אף זכות בחירה אקטיבית… אך הזמן בא והכריע שלא כדעתם. בכל ציבור שומרי התורה והמצוות, ללא יוצא מן הכלל, חסידים כמתנגדים, חרדים כדתיים-לאומיים, על מחנותיהם ופלגיהם, משתתפות נשים… זהו המנהג ושוב אין איש מערער עליו".

בהמשך ישיר לדברי הרב וינברג, ניתן לקבוע: הזמן בא והכריע. הגיע העת לשילובן של נשים בפוליטיקה, ולייצוגן על ידי בנות מינן. האמירות כי "אין דרכן של נשים", או "אין כבודה של אישה" אינן רלוונטיות עוד כאשר נשים, גם חרדיות, ממלאות תפקידים ציבוריים כבדי משקל: מנהלות לשכות, רופאות וראשות מחלקות, סוחרות, ואפילו טוענות רבניות.

התפיסה החרדית הממאנת להתעמת עם הנושא, איננה אלא גישה פחדנית המציעה לטמון את הראש בחול אל מול השינויים הסוציאליים המתחוללים גם בה עצמה.

מסע עימותים משפיל ומיותר

וכאן מופיעים אנחנו, הגברים. שכן אם חפצי חיים חברתיים חרדים אנו, מאבק הנשים החרדיות שייך גם לנו. "הזמן בא והכריע",

ולנו נותר לבחור – לנוע אתו, או להיוותר מאחור כחברה מנוונת, מדולדלת, חסרת חיים, בדיוק כמו בני היישוב הישן שסירבו לשינויים הסוציאליים והתרבותיים של המאה הקודמת. הם, להזכירכם, מצאו עצמם בשולי החברה החרדית, עם הכינוי המוכר והלא מחמיא "העדה החרדית ממאה שערים".

ברור לכל כי בעתיד הלא רחוק, יכהנו נשים חרדיות כחברות כנסת, ואיש לא יוכל למנוע זאת מהן. מדוע איפוא להמתין ולחוות את מסע העימותים המשפיל והמיותר הזה?

ומה יהיה עם ההלכה? אתם שואלים. האם מותר להטמיע את המציאות החדשה בהלכה, גם כאשר היא נוגדת את פסקי הרבנים האוסרים את בחירתן של נשים? היזכרו נא בסוגיית הזכות לבחור, שבה גילתה היהדות החרדית גמישות מפתיעה, ואיפשרה למיליוני נשים חרדיות לפקוד את הקלפי, על אף האיסור הגורף של גדולי הדור הקודם. גם כיום ניתן לייצר אלסטיות הלכתית שתתיר לנשים זכות הצבעה פאסיבית (הזכות להיבחר). נדרש רק מעט רצון טוב, וגם אומץ.

פורסם באתר ynet

18.12.14

 

בג"ץ הורה לאגודת ישראל להסביר את הסעיף המפלה נשים בתקנון המפלגה

ירדן סקופ- הארץ

הסעיף לא מאפשר לנשים להיות חברות במפלגה. השופט עוזי פוגלמן: ברור שלאשה חרדית יהיה קשה לעמוד מול המפלגה ולהיחשף, העובדה שנשים חרדיות אינן משתתפות בעתירה לא פוסלת את הדיון 

את העתירה הגישה עו"ד תמר בן פורת נגד רשם המפלגות והסתדרות אגודת ישראל, לקראת בחירות 2015. בנוסף, שופטי בג"ץ אישרו אתמול לעשרה ארגוני נשים להצטרף לעתירה, בהם איתך מעכי, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן, עמותת קולך, ויצו, נעמת ושדולת הנשים.

במהלך הדיון ציינה ראש ההרכב, השופטת אסתר חיות, כי "הדרת נשים היא במהות של ערך השוויון בחברה". היא שאלה את עורך הדין המייצג את אגודת ישראל כמה נשים היו במפלגה מיום הקמתה, ומכיוון שהתשובה היתה אפס, ציינה השופטת כי המספר רק מוכיח שהשאלה שמעלה העתירה היא "מהותית וכבדת משקל". השופטת ענת ברון הדגישה כי יש לזכור ש"אגודת ישראל איננה מפלגה של חרדים אלא של חרדים וחרדיות". השופט עוזי פוגלמן, בהתייחסו לשאלה מדוע נשים חרדיות לא הגישו את העתירה, אמר כי בנסיבות הקיימות ברור שלאשה חרדית יהיה קשה לעמוד מול המפלגה ולהיחשף, ולכן העובדה שאין נשים חרדיות עותרות איננה פוסלת את הדיון בעתירה.

פרופ' נטע זיו, שייצגה את ארגוני הנשים, אמרה במהלך הדיון כי "העתירה מהותה באפליה המחייבת התערבות. לא היינו מגיעות לבג"ץ מבלי שנדע שמאחורינו קבוצה של נשים חרדיות שתומכות בעתירה". עו"ד בן פורת הדגישה בפני בג"ץ כי מדובר במאבק של נשים בכלל, לא רק של נשים חרדיות. יש לציין כי במסגרת הדיון בעתירה הגישה למשרד המשפטים עמותת "נבחרות", המייצגת נשים חרדיות, נייר עמדה התומך בעתירה בנושא ומסביר מדוע לנשים חרדיות יש קושי להצטרף להליך משפטי מסוג זה.

בחוות דעת שהוגשה מטעם היועמ"ש בנוגע לעתירה לפני כחודשיים כתב עו"ד יונתן ברמן מהפרקליטות כי "קשה לחלוק על כך שהוראת התקנון פוגעת בשוויון. כלל הפוסל אנשים באופן גורף בשל השתייכותם הקבוצתית מעורר קושי. חמור הדבר במיוחד כשהכלל מופנה לקבוצת מיעוט. נשים בחברה החרדית היא קבוצת מיעוט שבתוך מיעוט. לא הוצג כל טעם ענייני או שוני רלוונטי שיש בו להסביר את ההבחנה הטבועה במינו של אדם, ומסביר מדוע אשה מנועה כליל מלהיות חברה במפלגה".

ואולם, בהמשך קובעת חוות הדעת כי אל לה למדינה להתערב ולפסול את הסעיף. לפי חוות הדעת, "אין בכך כמובן כדי להביע תמיכה או לתת גושפנקה לכלל המונע את חברותן של נשים במפלגת אגודת ישראל או במפלגה כלשהי, או כדי לומר כי מפלגות רשאיות לקבוע בתקנונן כל הוראה שיראו לנכון. עמדה זו מתבססת בעיקר על התפיסה בדבר הריסון הראוי להתערבות שיפוטית במרחב הפעילות המפלגתית, בשל האופי המיוחד של המרחב המפלגתי המחייב גמישות מרבית בקבלה של רעיונות ותפישות עולם, גם כאלה שאינם הולמים את עקרונות היסוד של השיטה, ואשר מאתגרים את תפישותיו של הציבור הכללי".

כמו כן, נכתב במסמך כי "מנקודת מבטם של חברי הקהילה אשר מזדהים עם הבסיס הערכי של אגודת ישראל, הפרדה זו נתפסת, ככל הנראה, כעניין מקובל שביסודו נימוק הלכתי. הנימוק ההלכתי, גם אם אינו מקובל על הכלל, וגם אם יהיו מי שיחלקו עליו לגופו, הוא חלק ממערכת מוכרת וידועה של ערכים תרבותיים שלפיה נוהגת קבוצה מסוימת בחברה הישראלית. ומנהג זה נוהג עשרות בשנים".

לכתבה במקור

תצלום: עמוס בן גרשום, לע"מ

לא נבחרות לא בוחרות-יש פמיניזם חרדי

יעל ברזילי, סלונה

על My stealthy freedom, נשים איראניות שמוחות בפומבי על חובת לבישת החיג׳אב כסמל לדיכוי נשי, דיווחתי כאן, מתוך סולידריות נשית.

באותו זמן, ממש קרוב לבית, מתנהל אירגון נשים לא פחות מהפכני ונועז. גם הוא יוצא חזיתית מול מוקדי הכח, גם הוא נלחם על זכות שנראית טרוויאלית, גם הוא מנוהל על ידי נשים שלוקחות על עצמן סיכונים לא פשוטים, הדורשות תיקון לסדר חברתי מדכא בחברה פטריאכלית.

בזכות ״לא נבחרות, לא בוחרות״ (ובקיצור ״לונילובו״), אלו הבחירות הראשונות שבהן לנשים חרדיות יש אלטרנטיבה. אף לפני שהוקמה מפלגת נשים חרדיות, נאספו כמה נשים אמיצות וקראו  בפומבי לייצוג נשים במפלגות החרדיות הקיימות, והחרמת מפלגות שמסרבות לייצוג כזה.

נשים יכלו לסרב להצביע גם בעבר, אך זו הפעם הראשונה שהן מתאגדות בפומבי, דורשות ומחזקות אחת את השניה.

התקשורת שלנו נוטה לדווח על ביטויים של הקצנה שמרנית, וקצת פחות על שינויים בחברה החרדית המודרנית, לכיוון הפתיחות כלפי החברה הכללית, ובפרט – פמניזם חרדי.

שוחחתי עם אסתי שושן, יזמית ״לא נבחרות לא בוחרות״:

אתן מציבות מטרה של ייצוג נשי במפלגות הקיימות. מה עמדתכן לגבי מפלגה נשית חרדית נפרדת?

אני מאחלת בכל לב הצלחה למפלגת הנשים החרדיות. אך כיוון שאני מכירה את הלכי הרוח במגזר, אני יודעת שהפוליטיקה היא רק אחד הסימפטומים לבעיה עמוקה של יחס מזלזל ומקטין לנשים. של עיוות מוחלט בתפיסה היהודית הקלאסית בה היתה חלוקה ברורה של גבר מפרנס ואישה מוקדשת לטיפול בבית. כיום הנשים החרדיות צריכות לתפקד באופן מלא בשתי הזירות הבלתי האפשריות הללו, מה שיוצר קושי ועומס רב.

ההקצנה שחלה בשנים האחרונות, מובילה למחיקת נשים מיצוג ציבורי: העלמת דמויי נשים מספרי הילדים, מעמודי הקומיקס, מהעיתונים. אם עד היום התרגלנו להעדרן של תמונות, כיום יורדים בהדרגה הציורים של הנשים, אפילו צלליות ושמות.

לטעמנו המצאות נשים במוקדי הכוח המפלגתיים יהיה צעד ראשון והכרחי לעצור את ההידרדרות וההקצנה.

לטעמי מפלגת נשים הינו רעיון שאינו פמניסטי, הוא מקבע את הפערים ואי השוויון. הוא מגדר את הנשים בתחום נפרד (שם את הנשים “בלול” כמו שקראו לעברינו החבר’ה ביהדות התורה(1)).

נשים צריכות להיות חלק מהמרחב התרבותי הציבורי שלהן ולא נישה נפרדת.

האם אתן נוטות להמנע מהצבעה, או בוחרות במפלגות אחרות?

המלצתי לפעילות ולחברות להתמקד במפלגות השלטון, מאחר ששום מפלגת נישה לא מייצגת אותנו במאה אחוז. בסופו של דבר צריך להחליט מי ינהל את המדינה ובמצב הקיים שכולנו הומלסיות פוליטיות, זו בחירה שנראית בעיני נכונה.

כמובן שיש גיוון רב בדעות. יש שבחרו לעשות כך, אחרות מצביעות למפלגות אחרות בהתאם לנטיית ליבן, ויש שנמנעות מבחירה כלל.

מה גישתך לגבי קריאה בקרב פמניסטיות מזרחיות להצביע לש״ס?

כמזרחית אומר שזה מאוד פוגע בנו. ציפיתי מפמיניסטיות מזרחיות להבין שזו ההזדמנות לתת כתף למאבק הראשון של נשים חרדיות באפלייתן ובהדרתן. פתחתי את המאבק הזה ב 2013 ואני מזדהה מאוד עם המאבק המזרחי לא פחות.

הן טועות טעות אחת קריטית. ש”ס במבנה הנוכחי שלה מייצגת אג’נדה חרדית ליטאית קלאסית. אין בינה לבין המזרחיות האותנטית דבר וחצי דבר. רק מי שגדל בציבור החרדי מבין את זה. אריה דרעי מוכר להם הרבה הבטחות, כי הוא פשוט יכול. הן לא יכולות לשאול אותו את השאלות הנוקבות האמיתיות.

מאותה סיבה הוא לא נפגש איתנו, כי הוא יודע שאין לו תשובות באמת.

 מה יחשב עבורכן הישג בבחירות הקרובות?

המפלגות החרדיות צריכות לקבל מכה בכנף כדי להבין שנגמר העידן של “שבו בלול”(1) של חלוקת שוקולד עם טיפים לניקיון בכנס בחירות של נשים. מכה שתבהיר להם שהם צריכים לתור אחר אסטרטגיות פעולה חדשות.

אבל ההישג האמיתי שלנו לא מתבטא בקלפי. אלא בדיונים הסוערים שעוררנו על שולחנות השבת, בקבוצות הנייעס (חדשות) החרדיות, בקבוצות, בפורומים, בתוך המגזר ומחוצה לו, קריאה שחצתה מגזרים ואף יבשות.

ודוקא מתוך ההתנגדויות החריפות, הבנו שפגענו בעצב חשוף. מתוך הקללות, וההשמצות השוביניסטיות הבנו שהצלחנו לשבור טאבו שתחתיו הסתתרו אינספור מעשי עוולה. זו ההצלחה שלנו – כי כל שינוי מתחיל במקום בו השתיקה נשברת.

פורסם: 15/03/2015

לקריאת הכתבה במקור

בלי מועמדת חרדית, נחרים אתכם

עקיבא נוביק, ידיעות אחרונות

הן מפרנסות, מחנכות ופעילות פוליטית, ועכשיו החליטו לדרוש את הדבר האמיתי: קבוצה גדולה של חרדיות תובעות ממפלגות המגזר לכלול ברשימותיהן לכנסת נשים — לראשונה בהיסטוריה של ישראל.

המאבק הזה התחיל בדף פייסבוק. תחת הכותרת "לא נבחרות, לא בוחרות" קוראים כ־3,000 גולשים וגולשות ברשת החברתית לחרם נשים על המפלגות החרדיות במתכונתן הנוכחית. הבוקר תעלה המחאה הפמיניסטית־חרדית שלב: במכתב פומבי שתשלח לראשי ש"ס ויהדות התורה תציג קבוצת פעילות ציבור בולטות את דרישתה באופן רשמי.

"זה הזמן לצדק היסטורי, וזה בידיכם", תכריז הקבוצה במכתב. "אנו משוכנעות כי נציגות נשית תשכיל לייצג אותנו במסדרונות הכנסת באופן ראוי ונכון. ישנן נשים חרדיות רבות ומוכשרות שתשמחנה לעסוק בצורכי ציבור באמונה. הגיעה העת שנקבל את הכבוד המגיע לנו כמפרנסות עיקריות וכמחזיקות על גבנו את עולם התורה, בדמות ייצוג נשי ראוי ברשימות החרדיות. נכבד כל נציגה נשית ראויה שתיבחר על ידיכם ונרגיש כי היא שליחתנו, שליחת ציבור של 50 אחוזים מקהל הבוחרים שלכם".

בין החותמות על המכתב נמצאת שורת פוליטיקאיות בפוטנציה ששערי המפלגות החרדיות חסומים בפניהן. אחת הבולטות שבהן היא רחלי איבנבוים (29), חסידת גור מירושלים שהייתה מועמדת לאחרונה למועצת העיר מטעם הבית היהודי, אך פרשה לאחר שספגה נאצות ואיומים. "המקום שלנו בחברה החרדית הולך והופך מרכזי, ויש לנו ייצוג בהרבה תחומים — רק לא בפוליטיקה", אמרה אתמול. "יש שורת נושאים בוערים שלא מטופלים, כמו תעסוקה, שכר וגם חוסר מודעות לעניינים בריאותיים שגורם אצל נשים חרדיות לתמותה גבוהה מסרטן השד. אלו דברים שדורשים טיפול. זו לא חייבת להיות פעילה פמיניסטית — נשמח מאוד שהנציגה שלנו תהיה רבנית — העיקר שתהיה מוכשרת".

נוסח המכתב שנשלח לחברי הכנסת החרדים ופתח את קמפיין תשע"ה 2015

חותמת אחרת, מיכל צ'רנוביצקי (34) מאלעד, הריצה בעיר מפלגה חלוצית שכללה רק נשים, אך לא הצליחה להיבחר. "אני לא חושבת שהסיבה שאין פוליטיקאית חרדית היא הרבנים", אמרה אמש. "המנהיגים פשוט לא אוהבים לוותר על מוקדי כוח. אריה דרעי, למשל, מביא כל הזמן כדוגמה את אשתו יפה שאינה רוצה לרוץ לפוליטיקה. אז הנה, אנחנו אומרות שזה לא נכון. נשים חרדיות רוצות לרוץ, והגיע הזמן שזה יקרה. משה גפני אפילו צוטט בעבר אומר שאם אישה חרדית תבקש לרוץ הוא יפנה לה את מקומו. אז הנה גפני, פנה את מקומך".

הפעילה החברתית אסתי רידר־אינדורסקי (42) מרמת־גן מתחייבת לא להצביע הפעם למפלגות חרדיות נטולות נשים. "הצבעתי ליהדות התורה מאז שהייתי בת 18, וזו הפעם הראשונה שלא אלך להצביע", הצהירה. "אני לא מקבלת את האמירה שגדולי ישראל מתנגדים לכך אז אסור. גדולי ישראל קשובים לרחשי הציבור, ובעבר גם התנגדו ללימודים ולפאות נוכריות, ועם השנים הדברים הותרו. בסופו של דבר אין מניעה אמיתית לכך, ואין שום סיבה שבכנסת לא יהיה ייצוג למחצית מהציבור".

בעבר דווקא כיהנה בכנסת ח"כית חרדית, צביה גרינפלד, אך היא לא השתייכה למפלגות החרדיות, אלא למרצ. לקראת הבחירות הקרובות מחזרות כמה מפלגות אחרי עדינה בר־שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף וכלת פרס ישראל, אך גם הפעם מדובר במפלגות שאינן חרדיות. אתמול סירבה בר־שלום לומר אם כבר החליטה לרוץ לכנסת הקרובה.

במגרש הפוליטי פועלות כמה נשים חרדיות, אבל לא בתפקיד ח"כיות. לח"כ מנחם מוזס מיהדות התורה יש עוזרת חרדית, ואפילו לנשיא ראובן ריבלין יש רל"שית חרדית — רבקה רביץ, כלתו של הח"כ המנוח אברהם רביץ. האם במארס יצטרפו אליהן חברות כנסת מהמגזר? ימים יגידו. בינתיים, בש"ס וביהדות התורה סירבו להתייחסו לידיעה.

פורסם ב"ידעות אחרונות" 5.12.14