הלכה
בחירת נשים למשרות ציבוריות: סקירה הלכתית
שני חיבורים הלכתיים, שנכתבו במרחק כעשור זה מזה ובידי שני כותבים שונים, דנים בשאלה האם קיים איסור הלכתי במינוי או בבחירת אישה למשרה ציבורית, ומגיעים למסקנה דומה במידה ניכרת.
השאלה ההלכתית העומדת ביסוד שני החיבורים היא אחת: האם קיים איסור הלכתי במינוי או בבחירת אישה למשרה ציבורית, כגון חברת כנסת, דירקטורית בחברה ציבורית, מנהלת מוסד וכיוצא באלה. שני החיבורים דנים בשאלה כל אחד בדרכו, אך מגיעים למסקנה דומה במידה ניכרת: אין איסור הלכתי גורף במינוי נשים למשרות מהסוג הזה, ובמקרים רבים אף יש לעודד זאת.
"קונטרס בירור הלכתי בעניין בחירת נשים למשרות ציבוריות" (טבת תשע"ה) נכתב בידי רב שביקש לשמור על עילום שמו, ודן בשאלה באופן רחב; לצדו מצורף קטע נפרד של תשובות שקיבל המחבר בעל פה ובכתב ממרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל. תשובתו של הרב רפאל קרויזר (י"ח תמוז תשפ"ה), "בדין בחירת נשים לכהן כחברות כנסת", ממוקדת יותר בשאלת חברות הכנסת, ובנויה כתשובה הלכתית מסודרת בשמונה סימנים.
א.מקור האיסור ומידת קבלתו להלכה
שני החיבורים פותחים מאותה נקודת מוצא: פסיקת הרמב"ם (הלכות מלכים פ"א ה"ה): "אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר: עליך מלך ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". מקורה בספרי (דברים פרשת שופטים). שני הכותבים תוהים מהו מקורו של הרמב"ם להרחיב את האיסור מ"מלכות" בלבד אל "כל משימות שבישראל", ומציינים שהדבר אינו מוסכם על כלל הראשונים.
רבים תמהו מהו מקור הרמב"ם להלכה זו, ואף מגדולי הראשונים חלקו על הרמב"ם (רש"י, תוס', הרא"ש, הר"ן, הרמב"ן ולדעת הגאון ר' משה פיינשטיין גם הרשב"א, עיין שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מה).
וביותר נראה להוכיח שדין זה אינו מוסכם להלכה שהרי הטור ושולחן ערוך ורמ"א השמיטו דין זה, ואם הוא נוהג בכל השררות הרי הוא נוהג בזמן הזה ונראה מהשמטתם שסבירי להו שאין זה אלא דין במלך ולא בשאר שררות.
ב."מינוי" מול "קבלה": האם לבחירה דמוקרטית יש דין שררה
זהו ציר המחלוקת המרכזי שבו שני החיבורים נפגשים ומחזקים זה את זה, אף שכל אחד מגיע אליו מכיוון מקורות שונה במקצת. הקונטרס נשען בעיקר על חילוקו של הרב מאיר עוזיאל בין מינוי (הטלת סמכות מלמעלה) לבין קבלה (הסכמת הציבור הבוחר). הרב קרויזר מגיע לאותה תוצאה דרך תוספות במסכת יבמות, המגדירים "שררה" כתלויה בכוח כפייה.
קבלה, שעל ידי הבחירות מכריע רוב הקהל את דעתו הסכמתו ואמונו לאותם הנבחרים, שהם יהיו באי כחו לפקח על כל עניניהם הצבוריים, ועל זה אפילו הרמב"ם מודה שאין כאן שום שמץ של אסור.
חבר הכנסת איננו מביע את דעתו האישית, אלא את דעת גדולי הדור ומוריו ואת רצונם... תפקיד חברות בכנסת הוא למלאות את רצון הציבור ולא להפעיל את סמכותן. שאלה של שררה אין במינוי הפסיבי.
דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה... ולפי זה יש לדון כיוון שחבר כנסת אין לו כוח כפייה שכוח הכפייה אינו אלא לבית הדין ולמלך... אבל חבר כנסת כיוון שאינו בכלל כפייה אינו בכלל כל משימות שאתה משים... והוא הדין למינוי אשה.
אף להרמב"ם הסובר שאין למנות אשה לשאר שררות, הרי גדר שררה הוא שיכול לצוות על אחרים לעשות רצונו ואינו כפוף להם, ולפי זה חברת כנסת כיוון שכפופה לרצון הבוחרים וצריכה לפעול לפי הסמכות שנתנו לה הבוחרים ואין לה כח שררה לצוות על אחרים הרי אין זה בכלל שררות.
ג.שררה כמעמד העובר בירושה: תוספת מיוחדת בתשובת הרב קרויזר
הרב קרויזר מוסיף יסוד עצמאי, המבוסס על שיטת הגר"ש ישראלי (שו"ת חוות בנימין סימן יב), ולפיו "שררה" במובנה ההלכתי הקלאסי היא מעמד העובר בירושה דווקא, ומסיק מכך במפורש לגבי חברות כנסת.
מלכות – פירושה הקניית מעמד של זרע המלוכה למשפחה זו. שמשום כך כשמת המלך, ממלא מקומו אחר מבני המשפחה הזאת, ולא זולתה... רק זו שעוברת בירושה תורת שררה עליה... מינוי שאינו בירושה, מכל שכן שאינו אלא לזמן מוגבל, וניתן גם לסילוק ברצון הציבור, אינו בכלל זה.
הוא הדין במינוי נשים לחברות כנסת שאינו דומה כלל לשררה, הן מחמת שאין זה עובר בירושה ואם כן אינו דומה לשררות ולמינויים שבהם אין למנות נשים. ועוד שכל גדר נבחרי ציבור כחברי כנסת שאינם בעלי שררה ויכולת אלא משועבדים לרצון הציבור.
לכך מצרף הרב קרויזר גם את דברי הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות א, סימן תתלח; ג, סימן שה), שתפקיד שאינו עובר בירושה ואינו "מינוי של כבוד" (כגון ניהול מוסד) אינו בכלל שררה, ולכן מותר למנות לו גם אשה או גר.
ד.מודל הגבאי: קבלת הציבור וצירוף עם אחרים
שני החיבורים נעזרים באותו מקבץ מקורות: הירושלמי (קידושין פ"ד ה"ה), המאירי, הכנסת הגדולה והתומים, הדנים בכשרות מינוי גר לגבאי צדקה חרף הדרישה "מקרב אחיך", ומיישמים את ההיתר גם לענייננו.
גם חבר כנסת אינו פועל יחידי אלא הוא חלק מן הרוב בכנסת שיכולים לפעול בכוח הציבור ואין לכל אחד ואחד מהם זכות לפעול לבדו אלא רק מכוח הרוב, ואם כן יש לצרף גם שיטת המאירי הנ"ל וכפי שהביא מרן הגר"ע יוסף.
כן היה מנהג קהילות ישראל למנות נשים כגבאיות צדקה, כמו שמסופר המעשה על אשת רבינו הגר"א שהייתה גבאית צדקה, והביא מעשה זה הגראמ"ש שך במכתבים ומאמרים... וכן במצבות עתיקות נמצא כינוי שבח לאשה שהייתה גבאית צדקה.
ה."הזמן יבוא ויכריע": מהרב וינברג ועד ימינו
הקונטרס פותח בהצגת תשובתו הידועה של הגרי"י וינברג (שרידי אש) מחנוכה תשי"א, שנמנע מהכרעה בשאלת בחירת נשים ולהיבחרותן, והציג שלוש שיטות: יש האוסרים, יש שהתיר לבחור ולהיבחר (הרב מאיר עוזיאל), ויש מי שהתיר לבחור ואסר להיבחר (הגרד"צ הופמן), וכך נהגו.
השואל רצה לדעת אם מותר לנשים לבחור ולהיבחר. הרב וינברג ענה לו תשובה קצרה שאין הכרעה בצידה... שלוש שיטות בדבר... אלא שהגרי"י וינברג לא חפץ להכריע והותיר את הדבר שיוכרע ביום מן הימים.
השאלה היא אם לא הגיע הזמן לשוב ולדון אם נוכל להתיר לנשים אף להיבחר.
תשובת הרב קרויזר אינה עוסקת בפולמוס וינברג–עוזיאל במישרין, אך מגיעה למעשה לאותה עמדה מהצד ההלכתי-עקרוני.
ו.שיקול הצניעות
הקונטרס מקדיש לכך פרק שלם, ומביא את קביעתו העקרונית של הרב עוזיאל שדיני צניעות תלויים בזמן ובמקום, ושאין בעצם המפגש הענייני בין המינים משום פריצות. הרב קרויזר, המתמקד יותר בשאלת השררה, נוגע בשיקול הצניעות רק לקראת הסיום, אך דווקא כטיעון מסייע.
הסברא נותנת לומר דבכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צוחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם.
אפשר שיש בבחירת נשים לתפקידים אלו השפעה על עזרה לנשים וצרכיהן... ומדרכי הצניעות יהיה להן אוזן קשבת אצל חברות כנסת ולא יצטרכו לבוא בקשר עם ממונים גברים ויכול להיות בזה תועלת מרובה.
ז.תשובות הגר"ח קניבסקי (מצורפות לקונטרס)
בצד הקונטרס מביא מחברו תשובות שקיבל בעל פה ובכתב ממרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, בעניין מינוי נשים לדירקטוריון ומינויים ציבוריים דומים:
לשאלה כיצד ממנים נשים למנהלות בתי ספר וכדומה, השיב: "מה ששייך לנשים מותר". לשאלה בדבר מינוי אשה לחברת דירקטוריון, השיב: "כנ"ל". לשאלה מדוע השולחן ערוך מזכיר את איסור מינוי גרים לשררות ומשימות ואינו מזכיר איסור מקביל לגבי נשים, השיב: "הוא פשוט".
הקונטרס מציין כי תשובות אלה, אף שניתנו בקיצור, מתיישבות היטב עם המסקנה העקרונית שהוא מפתח מתוך המקורות.
ח.סיכומי שני הכותבים
תשובת הרב קרויזר מסתיימת בסיכום מפורש, המונה חמישה טעמים מצטברים להיתר:
1. השולחן ערוך והרמ"א לא הביאו להלכה את איסור מינוי נשים למשרות ציבוריות, וכמה ראשונים סוברים שאין בזה מניעה כלל. 2. במינוי שאין בו כוח כפייה אין מניעה אף לשיטת הרמב"ם, וכן בתפקיד שאינו "מינוי של כבוד ושררה" אלא עבודה לתועלת הציבור. 3. קבלת הרבים מכשירה מינוי, כשם שהוכשר מינוי גרים. 4. מינוי שאינו עובר בירושה אינו בכלל שררה. 5. כאשר המינוי אינו לבדו אלא בצירוף עם אחרים אין מניעה.
בסיכום, נראה שהגיעה השעה להתיר את בחירת הנשים הפסיבית... שאלה של שררה אין במינוי חברת כנסת שכן תפקיד חברות בכנסת הוא למלאות את רצון הציבור ולא להפעיל את סמכותן... ואם הדבר יגרום להגברת כוח התורה בארצנו, אסור למנוע את בחירתן.
ט.נקודות ההשקה: תמונה משותפת
אף שנכתבו בידי שני מחברים שונים, בהפרש של כעשור, שני החיבורים בנויים על אותו שלד הלכתי וכמעט אותו מאגר מקורות (רמב"ם, ספרי, תוספות ביבמות, הר"ן, המאירי, אגרות משה, ותיעוד המנהג ההיסטורי של גבאיות צדקה). עיקרי ההשקה:
1. פסיקת הרמב"ם האוסרת מינוי אשה לכל "משימות שבישראל" אינה מוסכמת: הטור, השולחן ערוך והרמ"א השמיטוה, וראשונים רבים חלוקים עליה.
2. גם למאן דאמר כרמב"ם, "שררה" האסורה היא סמכות כפייה עצמאית שאינה כפופה לרצון אחרים, ותפקיד נבחר הכפוף לרצון הציבור אינו "שררה" במובן זה.
3. "שררה" במובנה הקלאסי היא מעמד העובר בירושה; תפקיד נבחר, מוגבל בזמן וניתן לביטול על ידי הציבור, אינו נכלל בגדר זה.
4. קבלת הציבור ("קבלוה עליהם") מכשירה מינוי שבלעדיה היה מוטל בספק, במיוחד כשהממונה פועל בצירוף אחרים ולא לבדו.
5. שיקולים מעשיים, כגון מניעת בחירת מועמדים בלתי ראויים במקום מועמדות כשרות, חיזוק כוח התורה, ומניעת חילול השם, נוטים אף הם לכף ההיתר.
שני הכותבים שומרים עם זאת על גוון זהיר ומודע: הקונטרס ממליץ ללכת בעניין זה "על פי הוראות רבותנו", ותשובת הרב קרויזר חותמת בהמלצה לפעול "לאחר הימלכות בגדולי ישראל והוראתם". ההיתר העקרוני מוצג לצד קריאה מפורשת להכרעה מעשית בידי גדולי הדור בכל מקרה נתון.