Tag - טור דעה

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי נכון לכתיבת קרא עוד...

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי

נכון לכתיבת שורות אלה, הרב ברלנד עבריין מין מורשע שישב בכלא ואף הודה בחטאיו ובניצול נשים שהיו נתונות לסמכותו מתכוון להדליק מדורה בטקס המסורתי בהר מירון, טקס אליו מוזמנים רבני קהילות נכבדים.

שוב עבריין מין מקבל לגיטימציה, הכרה, כבוד. שוב זעקת קרבנותיו נרמסת, שוב עבריינים אחרים מרגישים נוח לפעול.
האם מהלך זה מייצג את עמדת הרוב החרדי? וודאי שלא. ברוב המקומות יש בוז ורתיעה למעשים אלה. איפה הכל מתאדה? בפוליטיקה החרדית ובתקשורת החרדית שהיא חלק בלתי נפרד ממנה, שנותנת יד, אם בשתיקה רועמת ואם בהשתקה אגרסיבית.

רק לאחרונה נתוודענו לכך שח"כ יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות בתואר, שר הבריאות בפועל, השתמש במנגנוני הכוח שלו על מנת לסייע לעברייני מין שונים רובם מהמגזר החסידי חרדי, על מנת לתת להם הקלות שונות בתנאים. חודשים ספורים קודם חשף יאיר שרקי דיל פוליטי בין חסידי הרב ברלנד למפלגת יהדות התורה. בדיל הזה ברלנד יקבל תעודת כשרות ויחזור לקונצנזוס החרדי בתמורה לתמיכתו במפלגה בבחירות בירושלים.
וזה הסיפור. זה הכיעור.

עברייני מין יש בכל מקום. גם בציבור החרדי המודעות קיימת ומתעוררת למרות הטאבו הנוקשה בנושאים האלה ובעיסוק בהם. אך כשזה מגיע למעלה אל מוקדי הכוח המגזריים, סולם הערכים החרדי במהותו האמון על קדושה וצניעות מתעוות עד ללא הכר. עבריינים שחטאו גם בהיבט המוסרי ערכי והרסו חיים של נשים וילדים, וחטאו גם כלפי שמיים בעבירה שנמצאת בקטגוריה הדתית החמורה ביותר "יהרג ואל יעבור" נאמר על מעשים שכאלה, פתאום כשמדובר במישהו עם פוטנציאל אלקטורלי, עם מספיק כוח וכסף לקנות שתיקה, המעשים נמחלים.

שלא יהיו לכם אי הבנות. עברייני מין ממעמדות נמוכים בקהילה החרדית לא זוכים למחילה, ויש לא מעט דרכים בהם הקהילות החרדיות יודעות לסגור איתם חשבון. איש לא יחשוב לעזור להם או להקל בעונשם. המצב משתנה כשמדובר באנשים מהמעמדות הנכונים עם הקשרים בצמרת ההנהגה הפוליטית עסקנית שיכולים לתת להם מענה.

הרב ברלנד הוא לא הסיפור. עברייני מין יש בכל מקום וזו כנראה רעה חולה שכל חברה נאלצת ותיאלץ להתמודד איתה. הסיפור הוא הניוון המנהיגותי, השחתת הכוח והשררה וקניית השתיקה של לבלרי התקשורת החרדית שיודעים היטב לצאת חוצץ נגד מה שמשתלם להם, ובכך מתעלמים אפילו נגד מהלכה מפורשת "במקום בו יש חילול שם שמיים, אין חולקין כבוד לרב".

ימי העומר הם ימים של אבל וחשבון נפש על עבירות שבין אדם לחברו, עבירות עליהם אין כפרה, עד שלא ירצה את חברו. בימים האלה זעקת קרבנות העבירה המושתקים, המנודים נשמעת ומהדהדת, נשים בעיקר, אך גם ילדים וגברים שמצאו עצמם מנוצלים ומותקפים על ידי בעלי כוח שהסביבה האדירה את כוחם יותר בשל שיקולים הרחוקים מכל ערך יהודי, מוסרי ואוניברסלי.

תעלה המדורה.

אסתי שושן

 

לכתבה המלאה מעיתון הארץ – כאן

תהיו גזענים בשקט // אסתי שושן – דעה

כמזרחית מודעת שגדלה והתחנכה במוסדות חינוך אשכנזים אני בהחלט קרא עוד...

כמזרחית מודעת שגדלה והתחנכה במוסדות חינוך אשכנזים אני בהחלט ערה לסט הסטריאוטיפים הבלתי נגמר הזה שעל ברכיו גדלו דורות של מעמדות שחייהם הוסללו לפיו (דעות)|

י"ב באדר ב' תשעט   17:04  19.03.19

הרבה דיו נשפך בשאלת הגבולות של ה"פוליטיקלי קורקט". גבולות השיח הראוי במרחב הציבורי. האם במסגרת חופש הביטוי ניתן לומר הכל ללא מעצורים, או שיש לייצר גבולות ואיזונים בנושאים מסויימים כדי לא להעמיק פערים ולשמר סטריאוטיפים.

התשובה לסוגיה הזו כמו כמעט כל סוגיה, מצויה אי שם בתחומים האפורים וקשה לנסח באופן חד משמעי מה נכון להכניס לגבולות השיח ומה אמור להשאיר מחוצה לו ויהי מה.

סוגיה זו היא גם נגזרת תרבותית ישירה. אצלנו בציבור החרדי למשל ברור ומקובל שאין לעסוק בנושאים מסוימים. זה יכול להיות מעשי פשע לסוגיהם בעיקר אלה שהשתיקה יפה להם, כשהצידוק לכך הוא המשפט "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" בהנחה שעיסוק בנושא מסויים נותן לו למעשה לגיטימציה.

בשבועות האחרונים התפרסם בכתב העת החרדי צריך עיון מאמר תחת הכותרת "גזענות חרדית האמנם?" בו מנסה הכותב אדם בשם ישראל פרקש להסביר לציבור הקוראים מדוע גזענות בציבור החרדי אמנם אולי קיימת אבל יש לה טיעונים כבדי משקל אותם הוא פרש בארכנות ובטרחנות רבה יש לומר, ברמת טיעונים ילדותית, תוך חשיפת הפתולוגיה הגזענית ללא ביקורת, ללא גבולות ומחשבה.

הוא למשל מסביר שהאינטלקט המזרחי פחות מהאינטלקט האשכנזי, לוקח דוגמא מזוכי פרס נובל האשכנזים היהודים כשהוא מתעלם מתרומתם של יוצאי צפון אפריקה למאזן זה ומהעובדה שבקרב הישיבות החרדיות או הסמינרים בהם הגזענות מקובלת, החלום הוא להיות גדול בישראל ולא מדען רב שם הזוכה בפרס נובל על המצאותיו.

הוא מסביר שהמזרחים חמי מזג, אינם צנועים בהווייתם כמו אחיהם האשכנזים, אוהבים לנקר עיניים במכוניות פאר ואם שרדתם את שלל הטיעונים שלו עד כה הוא מקנח בכך שהבדלי המנטליות הם הסיבה לאפליה בקבלה במוסדות.

בקיצור, אחי המזרחים ואחיותי המזרחיות, אם טרם הפנמתם את נחיתותכם התרבותית שלא לומר גנטית, התכבדו לקבל על עצמם את הגזרה כי טיעון נוסף שמביא הכותב הנכבד בגנותכם הוא "נטיה לבכיינות". ואתם ממש לא רוצים להיות כאלה.

ובכן, שום דבר לא מפתיע עד כה. כמזרחית מודעת שגדלה והתחנכה במוסדות חינוך אשכנזים אני בהחלט ערה לסט הסטריאוטיפים הבלתי נגמר הזה שעל ברכיו גדלו דורות של קאסטות ומעמדות שחייהם הוסללו לפיו.

אכן לא הופתעתי. מה שכן מפתיע זה הצורך הפתאומי בהצפת כל הסחי הגזעני הזה הכתוב ללא מבט ביקורתי, כאילו חזרנו לימי המעברות. הרי כבר התרגלנו למעטפת הצלופן הגזענית והמחוכמת של "הבדלי מנטליות" ו"חלילה, אנו אוהבים את כל עם ישראל" ו"לכל שבט התפקיד שלו" שלל טיעונים יפים עמם הסבירו לנו תמיד את התופעות הבלתי נסבלות הללו כשכולנו תמיד יודעים את האמת המרה.

היתה בי ציפיה כלשהי שגבולות חדשים של שיח משורטטים סביבנו, בו יש גבול לאמירות חסרות ביסוס, גזעניות במהותן המייצרות כל כך הרבה דיכוי, השפלה וכאב.

האם באמת נכון להתיר כל רסן לטובת חופש הביטוי? הרי במוצא פינו אנו יוצרים מציאות, או משמרים אותה ונותנים לה תוקף. האם יתכן שמישהו יתיר היום שיח פתוח ואפילו אקדמי מחקרי בשאלת נחיתות הגנטיקה או התרבות היהודית כגורם הרסני לכלכלה העולמית? תוך שימוש במחקרים שנערכו בשנות השלושים בגרמניה?

האם הזעקות נגד הדיכוי ב"פוליטיקלי קורקט" נשמעות רק כשמישהו פוגע בך ישירות או בקבוצה אליה אתה משתייך אך מתיר לך לעשות זאת לאחרים?

דיו רב, דמעות ודם נשפכו סביב בסוגיית הגזענות ותוצאותיה המביישות בעיקר את אלה הנגועים בה, אך יוצרים נזקים רבים אצל קרבנותיה. לעיתים השמרנות בה אנו מחזיקים כערך מתורגמת מיידית לאנטי שוויון בין קבוצות ולתופעות פוגעניות.

אבל עזבו את הערך המערבי המושמץ "שוויון" אני למשל תרגמתי מזמן לפסוק אותו הגדיר הילל הזקן כזה שעליו עומדת כל התורה כולה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", בבקשה מכם גזענים יקרים, תמשיכו להיות גזענים בשקט, אנחנו יודעים היטב מה עובר לכם בראש והחשיפה של מחשבות מכוערות אלה רק נותנת להן לגיטימציה חברתית.