Category - טורים ודעות

'לא נבחרות, לא בוחרות' – קריאת כיוון

הרב בצלאל כהן, אגודה אחת

האם נשים תדרושנה גם ללמוד תורה? אולי צריך להחזיר אותן אל מקומן הטבעי? הרב בצלאל כהן בקריאת כיוון

תכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2 ששודרה בשבוע שעבר, היוותה למעשה את אקורד הסיום של הקמפיין שהובילו קבוצת נשים חרדיות, בנוגע לזכותן של נשים חרדיות לייצוג במפלגות החרדיות. הצלחתו הגדולה של הקמפיין, באה לידי ביטוי בחשיפה הגדולה שלו בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה. מטבע הדברים, התגובות בתוך העולם החרדי לרעיון היו מעורבות, מכעס והתנגדות נחרצת מן הצד האחד, דרך תמיהה אי הבנה ואדישות במרכז, עד תמיכה ועידוד מן הקצה השני. מחוץ לעולם החרדי, זכה כמובן המהלך לתמיכה גורפת ומחבקת מכל קצות הקשת של החברה הישראלית. הצד השווה הוא, שלא ניתן היה כמעט להתעלם מהן, נציגי ציבור ואנשי תקשורת חרדים ולעתים גם רבנים וגדולי תורה, נדרשו להתייחס לעניין לחיוב או לשלילה, בנימוקים וטעמים שונים.

רבות כבר נכתב ונאמר באתרים ובפורומים החרדיים בנידון, הללו מגנים והללו משבחים, פלוני מזדהה עם מבוקשן ואלמוני איננו מבין מה הן רוצות. לא נראה לי שעמדתי לכאן או לכאן, תתרום תרומה משמעותית לנושא, אולם אני מבקש להציע פרספקטיבה להבנת ההתרחשות שבפנינו.

כן נבחרות (יצירה וצילום: אומץ לחרדים)

כן נבחרות (יצירה וצילום: אומץ לחרדים)

במשך אלפי שנים, הייתה חלוקת העבודה בין גברים לנשים בכל החברה האנושית ידועה ומוסכמת. תפקידן של הנשים היה להביא ילדים לעולם, לגדל אותם, ולדאוג לכל צרכי הבית – להכנת מזון למשפחה, להכנת בגדים וניקיונם, ולשמירה על הסדר והניקיון במקום המגורים. תפקידם של הגברים היה לצאת ולדאוג להבאת המזון הן מהצומח בשדה או מציד בעלי חיים, לנהל את המרחב הציבורי בסדרי חוק ושלטון, בשמירה ובהגנה ובמלחמה בעת הצורך. מטבע הדברים, כל תחומי הדעת והתפקידים הדתיים נפלו גם הם בחלקם של הגברים. חלוקת עבודה זו הייתה לכאורה טבעית הגיונית ובלתי ניתנת לערעור, וכך גם נתפסה חלוקה זו כמתאימה למאפיינים הפיזיים והאישיותיים של גברים ונשים. ההתפתחויות הטכנולוגיות במהלך הדורות והתרחבות תחומי הידע והדעת, אמנם הקלו גם על עבודתם של הגברים וגם על עבודתן של הנשים, אולם עדיין לא שינו את התמונה באופן מהותי. לאורך כל הדורות נמצאו נשים יוצאות דופן, כדוגמת ההיסטוריה היהודית עם מרים הנביאה, דבורה השופטת, חולדה הנביאה, אסתר המלכה, שלומציון המלכה, ברוריה החכמה ועוד, אולם כמובן שהן היו היוצאות מן הכלל שאינן מלמדות על הכלל. חלוקה זו באה לידי ביטוי בחינוך הבנים והבנות מראשית דרכם, כשהבנים מוכשרים לתפקידם בחוץ והנשים לתפקידן בפנים.

העידן המודרני חולל שינוי דרמטי בחלוקה הישנה, נשים רבות מצאו את עצמן עם השנים בכל תחומי הדעת – ברפואה, בהנדסה, במשפטים, בחינוך ועוד כהנה וכהנה, וכך גם בכל בתחומי העיסוק, כולל מקומות עבודה גבריים מובהקים כדוגמת מפעלי ייצור. הסיבות שהביאו לידי כך הן שונות, לעתים בשל זמני מלחמה שאילצו את הנשים למלא את מקומם של הגברים שיצאו לשדה הקרב ולעתים מסיבות אחרות. התוצאה הברורה של נשים משכילות ובעלות תפקידים ללא השוואה לעבר, הביאה את העולם המודרני לשאלות תמידיות ולבחינה מחודשת על טבען מעמדן ותפקידן של הנשים. בכל פעם שנפרץ תחום עיסוק או תחום דעת נוסף, עבר הדיון הציבורי לעסוק בשאלת התאמתן של נשים לתחום הבא. התנועות הפמיניסטיות שהתפתחו לאסכולות שונות, נאבקו בדעת הקהל ובממסד השלטוני בדרכים שונות וההישגים שלהן מרשימים ביותר, גם אם עדיין לא כל מבוקשן בידן.

השינוי העצום במקומן של הנשים בעולם, לא פסח גם על הממסד הדתי. הנשים – שבכל הדתות – לא נשאו תפקידים דתיים ואף זכו להתייחסות דתית שונה, החלו לדרוש שינוי במעמדן גם בהיבט זה, אם כי ברור שבעניין זה מדובר במהלך מורכב הרבה יותר. גם בעולם היהודי, המהלך שהתחיל בתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית הגיעה בדורנו גם לממסד האורתודוקסי, וניתן למצוא לו ביטוי נרחב בקרב המודרן-אורתודוקס בארה"ב ובציונות הדתית בישראל.

החברה החרדית נמצאת בתהליך המתואר כאן במצב מעניין מאוד. מצד אחד, כל קיומו של הציבור החרדי התאפשר רק הודות למהפכה במקומן של הנשים. הקמת בתי הספר "בית יעקב" לבנות ע"י שרה שנירר היא תוצאה ישירה של התהליך הזה, ובוודאי שהעמדת עיקר פרנסת הבית – בפרט בציבור הליטאי – על כתפי הנשים החרדיות, לא הייתה אפשרית ללא אותו שינוי. מבחינה זו, הציבור החרדי הוא תוצר מובהק ביותר של העידן המודרני. מאידך, המאפיין המרכזי של החרדיות הנו השמרנות, ובנקודה זו מקומן המסורתי של הנשים מעוגן באינספור מקורות תורניים והיסטוריים, ושינויו עומד בסתירה להנחות יסוד חרדיות.

חלוקת העבודה בין נשים לגברים בעולם החרדי היא כזו, הנשים ממשיכות באחריות למשק הבית במובן המסורתי ובנוסף נוטלות חלק בכלכלת הבית, באמצעות השתלבות בכל תחומי העיסוק – כשבנידון זה ישנם הבדלים גדולים בין הקבוצות ותתי הקבוצות בקהילה החרדית – כשכמובן שההעדפה הגדולה היא על עבודה בתחום החינוך וההוראה. הגברים מצידם אחראים כבעבר על פרנסת הבית – וכאמור ישנו הבדל בנידון בין הקבוצות החרדיות השונות. בהסדר זה נשארו שני תחומים בבלעדיות של הגברים: התחום הדתי והספירה הציבורית. לימוד תורה ופסיקת הלכה ועיצוב השקפת עולם תורנית נשארו בחלקם של הגברים בלבד, וכך גם כל העשייה הציבורית הפוליטית וככל הנראה גם מרבית העשייה הציבורית בתחום ההתנדבותי.

המהלך האחרון הנו קריאת תיגר על ההסדר הנוכחי, ובשלב זה הוא עוסק רק בערעור על בלעדיותם של הגברים החרדים על הספירה הציבורית הפוליטית. הנושא כאן איננו הלכתי-השקפתי מובהק, שכן הטענה של מובילות המהלך על כך שאין הבדל אמיתי בין עבודת נשים בכל תחומי העיסוק כמנהלת בית ספר, ראש צוות תכנות, אחות ראשית, רופאה או עורכת דין, לבין נציגת ציבור ברשות מקומית או בכנסת, קשה מאוד להפרכה.

בכל פעם שסוגיית מעמד האישה החרדית עולה לדיון ציבורי, נראה שהציבור החרדי מתקשה מאוד להציג טיעונים משכנעים כלפי חוץ ובמידה מסוימת גם כלפי פנים. כך היה לפני מספר שנים כשהפולמוס על "הדרת נשים" הוצף בבית שמש ושטף את התקשורת בישראל, וכך קרה גם כעת עם הקמפיין המבריק של "לא נבחרות, לא בוחרות".

לאן ילכו הדברים? האם המצב הנוכחי יישמר לאורך זמן? האם התביעה לייצוג בספירה הציבורית יתפוס תאוצה? האם נראה הסתגרות ונסיגה במקומן של נשים חרדיות בקבוצות חרדיות שונות? אני משער שהתשובה לשלושת השאלות היא חיובית, כלומר בזרם המרכזי אני מאמין שלא יהיה שינוי ניכר בטווח הנראה לעין, בקרב הציבור החרדי המתחדש כדוגמת "החרדים העובדים" נראה שהדרישה לייצוג נשי תתפוס תאוצה, ובקרב קבוצות חרדיות שמרניות יתכן בהחלט שנראה הסתגרות נוספת.

האם השלב הבא יהיה פניה של נשים חרדיות ללימוד תורה ולחיפוש מקומם במנהיגות הדתית? כרגע זה נראה בלתי אפשרי, אולם כך גם חשבנו לא מזמן על הספירה הציבורית-פוליטית, גם בציונות הדתית לא נראה ששיערו לפני כעשור איזו תאוצה יתפוס הפמיניזם הדתי.

לקריאת הכתבה במקור

נשים הן לא אצבע אוטומטית בקלפי

אסתי שושן, כיכר השבת

המצב בו הנשים החרדיות נאלמות ונעלמות הוא אבסורדי ופוגע בנשים וגברים כאחד. אישה חרדית תשב יום אחד בכנסת, אולי זה לא יקרה עכשיו, אבל כשזה יקרה, תעדיפו אותה לצידכם

‏לפני כמה שנים טוקבקיסט אנונימי שלח אותי לעשות חביתה בעקבות מאמר דעה שכתבתי. כמה שנים קודם פרסמתי מאמרי דעה בעיתונות החרדית תוך הסתרת העובדה שאני, מה לעשות, אישה.

מאז הספקתי לטגן חביתות רבות ואף להביע את דעתי בעניינים שונים ואיכשהו נראה שהאווירה מתחילה להשתנות.  אופטימיות זהירה מסתמנת כשאני מביטה לעתיד. נראה שאנו על קיצו של עידן השתקת הנשים החרדיות.

אך עם כל הכבוד לפרץ האופטימיות הבלתי מוסבר שתקף אותי, אני טיפוס מעשי שמאמין בתהליכים ארוכים. וכעת אנו נמצאים בתחילתו של שינוי מבורך. לפני כשנתיים, בתחילת מערכת הבחירות של 2013 קראתי לנשים חרדיות לא לתת את קולן למפלגות שלא מכירות בקיומן. התגובות היו מעורבות, החל מאלה שהתלהבו ואמרו שהגיע הזמן וכלה באלה שפחות התחברו ושלחו אותי בחזרה, ניחשתם נכון…למטבח…

מאז התהליכים בחברה החרדית העמיקו ואני מוצאת שיותר ויותר נשים מבינות שהן לא אצבע אוטומטית בקלפי אלא ראויות לייצוג ולהכרה כקבוצה ייחודית. בשנתיים שעברו פגשתי נשים, דיברנו, כאבנו, וצחקנו. יחד השתתפנו בוועדות בכנסת למדנו על מצבנו ומצב הנשים החרדיות בישראל. רבות מאיתנו מבינות שהמצב בו אנו נאלמות ונעלמות הוא אבסורדי ופוגע בכולנו נשים וגברים כאחד.

יבוא החכם התורן ויטען 'כל כבודה בת מלך פנימה'. מעבר לעיוות המובנה של הפרשנות בפסוק, חברים הייתם צריכים לחשוב על זה קצת לפני ששלחתם אותנו לעבוד בחוץ במגוון תחומים ולהחזיק על כתפינו הדלות את עולם התורה. המציאות היא ששרה כבר מזמן לא באוהל, וכך גם רבקי וחיה ודינה ותהילה ורוחמה שהן לא מורות וגננות בחממות החינוכיות, הן במסדרונות בתי המשפט, בתקשורת, בכלכלה, במנהל, בהייטק ואיפה לא.

חכם אחר יטען בתוקף כי נשים חרדיות מטבען אינן חפצות בתפקיד ציבורי. אז תנו לי לחדש לכם. יש יותר מידי נשים מוכשרות מכיסאות פנויים. יותר מידי נשות מעש ראויות הרוצות בכל מאודן לעסוק בצרכי ציבור באמונה. תקרת הזכוכית המוצבת בפניהן גורמת לכם הציבור להפסיד, כי הן מצליחות כבר בתחומים משלהן.

אני פונה בזאת בשם חברותיי ואחיותיי לדרך, למפלגות החרדיות המעגנות בתקנון שלהן את העלמתינו מהזירה הציבורית, יש המון נשים חרדיות במאגר הבוחרים הפוטנציאלי שלכם שמאסו בזלזול המתמשך בקיומם. זה הזמן להתחיל להקשיב לשטח ולבוחרים שלכם שחצי מהם בוחרות.

אישה חרדית תשב יום אחד בכנסת, אולי זה לא יקרה עכשיו, אבל כשזה יקרה נראה לי שתעדיפו אותה לצידכם.

פורסם: 5/12/14

לקריאת הטור במקור

ריד מיי ליפס: תהיה אישה חרדית בכנסת

טלי פרקש, Ynet

לפני כשבועיים יצאתי עם חברותיי הקרובות למאבק: מאבק על זכותם של תשעה מנדטים שקופים לנראות. זה החל באמירה מהססת משהו, שהנה הבחירות בפתח, ושוב הנשים החרדיות שטובות כל כך בשביל הצעטלה בקלפי, לא חשובות מספיק כדי שצרכיהן יטופלו ברמה הציבורית; וזה התפתח לקמפיין ענק וסוחף. כזה שירים את המדינה על הרגליים, ואם ירצו או לא – את המפלגות החרדיות עצמן.

בדרך שמענו שאנחנו בכייניות, נודנדיקיות, כופרות שדינן נידוי והוקעה. טרחו להציב מולנו רשימה של נשים, שסיפרו לכולם כמה נפלא להן לא להיות בכנסת. כמה נפלא לא לקחת חלק באחד מצמתי ההכרעה החשובים והמשפיעים ביותר על כל אזרח ישראלי. ובכלל, כמה הכל ורוד-סוכר ונפלא ואין שום בעיות.

ועם כל הגיחוך שבעניין, מצאתי את עצמי שוב ושוב, מצטדקת מחדש על המובן מאליו לכל אדם במדינה דמוקרטית: שזכותם של כלל האזרחים, ובהם גם הנשים החרדיות, להיות מיוצגות בכנסת.

אך הקושי הכי גדול שבו נתקלתי היה דווקא אצל הנשים החרדיות עצמן: מצד אחד הן תמכו בנו וחיבקו באומץ. אך מצד שני הן איבדו אמון שמשהו יכול להזיז את המערכת השמרנית והנוקשה של המפלגות החרדיות. מכל האמירות הפוגעניות והקשות שספגנו בשבועיים האחרונים מכל כך הרבה נשמות טובות וצדקניות, זו המובסת של "עזבי, מיידלע, אין לנו סיכוי" – הייתה הקשה והנוראה מכולן.

אין לנו כונות לוותר

כוח גדול ממני הוכיח לי ולחברותיי כי אין דבר העומד בפני הרצון. הקריאות שלנו לשינוי, ולהצבת מערכת מפלגתית שיוויונית שמשקפת באמת ובתמים את ציבור בוחריה, לא נפלו על אוזניים ערלות לחלוטין. משהו בחומה נסדק בכל זאת. אמש (יום א') כינס יו"ר ש"ס, אריה דרעי, מסיבת עיתונאים עם הרבנית עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף. לכשעצמו, אירוע היסטורי. השניים הכריזו על הקמתה של "מועצת נשים" בש"ס, צעד שהוכיח קבל עם ועדה כי גם חומות מבוצרות של שמרנות רבת עשורים, עשויות להיסדק. זה היה צעד חשוב ופורץ דרך. מסיבת עיתונאים של מפלגה חרדית שבה, לראשונה, נאמרו הביטויים השומו-שמיים מודרניים: "מעמד האישה" ו"העצמת נשים".

על אף שאני מכבדת מאוד את הרבנית עדינה בר-שלום, ורואה בה השראה – אני סבורה כי רבות מחברותיי חשות צער על כך שוויתרה על החלום, ונשארה מחוץ לכנסת. במיוחד נוכח העובדה שיציבותו או תוקפו של ההסדר החדש, נמצאים תחת מעטה ערפל כבד. לא ברור איזו השפעה תהיה לאותה "מועצה" בזירת הנשים החרדיות-מזרחיות. בכל מקרה, את אלפי הנשים שמזדהות עם מסר ה"לא נבחרת, לא בוחרת" זה בוודאי אינו מספק.

וגם אם היוזמה רחוקה עדיין מהמטרה הסופית – אישה חרדית שתכהן מטעם הסיעות החרדיות בכנסת ישראל –

היא מוכיחה שזה אפשרי. אפשרי הרבה יותר ממה שחושבות אותן נשים שמפחדות אפילו לקוות לשינוי. זוהי עבורנו רוח גבית להמשיך הלאה, קדימה, עד להשגת המטרה במלואה.

אז רק שתדעו, אין לנו כוונה לוותר. הכנסנו את הרגל בדלת, ולא נפסיק עד להשלמת המשימה. הצעד החשוב (אם כי לא מספק בעליל) של "מועצת הנשים", נותן לנו כוח להמשיך ולא להרפות, מתוך מטרה נחושה להראות לכל אותן נשים שבטוחות שכלום לא יקרה בחברה החרדית, שיש גם חומות של תקווה. ח"כית חרדית עוד תכהן בכנסת, תרשמו את זה.

 

(צילום: מוטי קמחי)

 

לקריאת הכתבה במקור

 

בחסות המדינה: מפלגות לגברים בלבד

טל שניידר, הפלוג

תארו לכם מדינה דמוקרטית שמפלגותיה אינן מתירות לנשים להתמודד לבית המחוקקים. תארו לכם מפלגה, שבתקנון הרשמי שלה, נאסר על נשים להתמודד בשורותיה. תארו לכם שמפלגות אלה, המפלות נשים שחור על גבי לבן, מקבלות מימון ציבורי לפעילותיהן ושאף חמור מכך, ציבור הבוחרים שלהם מורכב גם מנשים.

כמובן שאין מדובר בחזיון תעתועים. שתיים מן המפלגות הותיקות ביותר בישראל, יהדות התורה (5 מנדטים בכנסת היוצאת) וש"ס (11 מנדטים) אינן מתירות לנשים להתמודד לכנסת, ולמרות שבמקרה של האחרונה, הוראת התקנון אינה גורפת, הפרקטיקה מוחלת בפועל ולראיה מאז יום היווסדן של יהדות התורה וש"ס לא כיהנו מטעמן נשים בכנסת.

היום, באורח תקדימי, פנתה אשת מפלגת מרצ, חברת מועצת עירית ירושלים, ד"ר לורה ורטון, ליו"ר ועדת הבחירות השופט אליקים רובינשטיין בבקשה לפסול את יהדות התורה ואת ש"ס כיוון שאינן מתירות לנשים להתמודד. בבקשה, המוגשת מטעמה של ורטון בליווי מספר ארגונים (ישראל חופשית, מתפקדות, לא מצונזרות, כ"ן-כוח נשים, קולך פורום נשים דתיות, השדולה הפלורליסטית, והתנועה הירושלמית למען ירושלים פלורליסטית) כותבת ורטון ששלילת הזכות להעמיד מועמדות לכנסת פוגעת באופי הדמוקרטי של הכנסת. "היא חוסמת בפני מחצית האוכלוסיה כל אפשרות ליטול חלק בגופים המייצגים במוסד המרכזי של השלטון. זאת, באופן מכוון, עם השלכות קשות הפוגעות במדינה ובאופיה הדמוקרטי. נוצר כיום מצב אבסורדי בו המדינה מממנת גופים המפלים נשים."

בשיחת טלפון אמרה ורטון שבדקה בקרב משפטנים ואישי ציבור ונודע לה, שעד היום לא הוגשה בקשת פסילת מפלגות על בסיס התקנונים המפלים. כמו כן, אין פסיקה תקדימית בנושא הזה, כי לא הוגשה עתירה נגד שתי המפלגות.

תקנון יהדות התורה כפי שנרשם ברשם המפלגות ב 1993 קובע: שחבר במפלגה יכול שיהיה "כל איש יהודי מבן שמונה עשרה ומעלה, שומר תורה ומצוות, הנמנה על החרדים לדבר ה' ומזדהה עם אגודת ישראל…", בהמשך אותו סעיף (6ד) מוחרגות הנשים ומצוין: "אשה תהיה זכאית להצטרף לתנועת 'נשי אגודת ישראל', אשר תהווה גוף נפרד- כמצוות ההלכה – הקשור ארגונית ורוחנית לאגודת ישראל."

סעיף 6 ד לעיל מזמין לכאורה נשים לפעילות פוליטית בתנועת 'נשי אגודת ישראל' בגוף נפרד, והמשמעות ברורה: נשים לא יכולות להיכלל בסעיף א' הפונה ל"איש יהודי" ובטח לא להיבחר לכנסת.

במפלגת ש"ס הדברים מעט שונים. מקורבים לראשי המפלגה אומרים שהתקנון שלהם אינו מפלה בשפתו. אני ביקשתי מן המפלגה לקבל לידי עותק של התקנון, אך עד לרגע פרסום הפוסט לא שלחו (במידה ואקבל אעלה את הסעיף הרלבנטי בהתאם). ורטון, שעיינה במסמך אומרת שמצוין שם כי תנועת ש"ס הקימה ארגון נשים, 'מרגלית אם בישראל', שתפקידו לקדם את ענייני הנשים בחברה הישראלית בתחומי השכלה, עבודה, רווחה, חינוך ומשפחה. "מיותר לציין שאין אף אישה במועצת החכמים שלהם, אף אישה בכנסת מטעמם בעשרים שנות קיומה של ש"ס ואף אישה בתפקיד ארגוני כלשהו במפלגה" אומרת ורטון. ורטון אף מספרת על אישה, מכרה שלה, שלפני מספר שבועות פנתה לש"ס בטלפון וביקשה להצטרף למפלגה. "הם לא ידעו מה לענות לה ובסוף לקחו מספר טלפון שלה ואמרו שיחזרו אליה. היא לא שמעה מהם מאז."

בש"ס נשים כן מעורבות מאחורי הקלעים. אחת הנשים המשפיעות והמעורכות ביותר היא עדינה בר שלום, בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף. היא חברת הנהלת אוניברסיטת בר אילן, מקימת המכללה החרדית ויש לה גם קול בנושא המדיני: באפריל האחרון נסעה לרמאללה להיפגש עם אבו מאזן, ושבה לירושלים עם בקשת אבו מאזן לפגוש את הרב עובדיה יוסף. מדוע במפלגה זו לא יכולה אישה, כבר-שלום ליטול חלק בהנהגה הפוליטית בתוך הכנסת?

איילת שקד, ממפלגת הבית היהודי (לשעבר מפד"ל) אישה חילונית, גברה על התקנונים ועל ההסתייגויות והתמודדה בפריימריס של מפלגה דתית תוך שהיא מדלגת בקלילות מעל לשריון לאישה ותופסת את המקום השני בדירוג הכללי (מספר שלוש ברשימה, בהתחשב בבחירתו של נפתלי בנט ליו"ר התנועה). שקד אמרה היום בשיחת טלפון: "כמי שעקפה את השריון ולא נזקקה לו אני יכולה להעיד שלא חשתי בפריימריס אפליה כלשהי, אלא ההפך. אני חושבת שאולי אין נשים בש"ס וביהדות התורה כי הן לא רוצות להתמודד. אני הייתי בעשרות חוגי בית, ופעם אחת לא הסתייגו ממני בשל היותי אישה. בנוגע למפלגות האחרות, חבל מאוד שאין שם נשים, כי יש נשים חרדיות מרשימות ומדהימות. אני מקווה שציבור הבוחרים לא יצביע למפלגות שאין בהן נשים. אני אמנם לא חסידת התערבות בג"צ או החלטות שיפוטיות בכל דבר ועניין וחושבת שהציבור צריך למחות על כך ולא להצביע להם."  שקד, אגב, משמיטה מתשובתה את העימות הפוליטי הראשון במהלך הפריימריס, ממנו הודרה.

תגובות:

ביהדות התורה, שלחו אותי בטלפונים מאחד לשני (לא פחות מחמישה אנשים). בסופו של דבר, נחתתי אצל חיים, עוזרו של חבר הכנסת ישראל אייכלר והוא טרם השיב לי.

בש"ס מסרו: "בשלב זה איננו מגיבים".

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: עמוס בן גרשום, לע"מ

שלי, הפקרת אותנו

אסתי שושן, הארץ

את יודעת שלי, אסתי זה אחד השמות החרדים הנפוצים במגזר החרדי, אם תגידי אותו בקול במרכז בני ברק או מאה שערים, לפחות כמה ראשים יוסבו לכיוונך. אני לא מתיימרת לדבר בשמן של כל האסתי, הרבקי,הנחמי והפייגי, קשה לי למעשה לדעת מה כולן חושבות באמת על מצבן שלהן ועל מצב הנשים החרדיות בכלל, חלקן אולי לא מסכים איתי, חלקן האחר מפוחד מהסנקציות הקהילתיות ומעדיף להתכנס בשתיקה, אבל חלק לא קטן מהן שרק הולך וגדל, מתחיל להבין שמשהו בשיטה הזו שהדירה אותן בשיטתיות מכל מוקדי קבלת ההחלטות במדינת ישראל דורש תיקון דחוף.

פרסמת השבוע פוסט נרגש ובו סיפרת לנו לעם ישראל על שיתוף הפעולה שלך עם ש"ס בריצתך להסתדרות, הבעת התרגשות מכך שזו פעם ראשונה שש"ס או מפלגה חרדית כלשהי תומכת במועמדת אישה.

ראשית למען הצדק ההיסטורי קיימים כבר לא מעט מקרים של תמיכה חרדית במועמדות נשים חילוניות. קיימת רשת של שיתוף פעולה בין קודקודיות חשופות שיער לקודקודים עטויי כיפה כשאינטרסים שונים נפגשים.

בה בעת שאת אותו הכבוד אותו מקבלות נשים חילוניות, לא ש"ס ולא יהדות התורה חושבות להעניק לנשים שלהן. איך אומר דרעי: "יפה לא רוצה" אבל לא שואלים את כל השאר, לא מעמידים את זה כלל כאופציה ומנהלים מסע שיסוי כלפי מי שמנסה, או רק אפילו אומרת בקול כמוני, שיש בעיה במצב הקיים. שערי המפלגות החרדיות נעולים בפני נשים חרדיות על ידי תקנונים שמצהירים ללא בושה שרק גברים יכולים לעמוד בשורותיהם ואת לא פוצה פה, אין לך אמירה מוסרית פמיניסטית נגד המצב הבלתי אפשרי הזה בו אין לי ולשכמותי אף ייצוג לא בכנסת ולא בעיריה אפילו לא במנהל קהילתי עירוני. שלאישה חרדית, מזרחית או אשכנזיה אין מילה במוקדים בהם את מסתובבת ובהם אתם סוגרים דילים פוליטיים מעל לראשינו המכוסים, מול פרצופינו השקופים.

הפוסט שפרסמה יחימוביץ לאחר סגירת הדיל

סיסמת הקמפיין שלנו בתנועת "נבחרות" היא "לא נבחרות, לא בוחרות" איננה פונה רק לנשים חרדיות, אלא הינה בקשה לסולידריות נשית מכל קצווי הקשת החברתית מתוך הבנה שהמצב הזה הוא פוגעני כלפי כל אישה בישראל וממש לא משנה מהיכן היא מגיעה. לא משתפים פעולה עם הדרת הנשים הזו מהמרחב הציבורי הייצוגי של מדינת ישראל.
מניחה שתנודי בראשך ותאמרי "כן, אתן בהחלט צודקות זה לא בסדר, אבל את צריכה שכל הקהילה תתמוך ברעיון, את צריכה לפעול בנחישות מבפנים ולשנות" כך ענית לי לא מזמן. אם הקהילה החרדית כולה היתה תומכת ברעיון, באמת שלא הייתי זקוקה לעזרה מבחוץ, אבל בינתיים הרוב פוחדות לדבר בקול, כי "נשים אלה יוצאות בלי כתובה" כך הצהיר מספר ארבעים ומשהו ביהדות התורה הרב מרדכי בלוי "צריך להוציא את ילדיהן מבית הספר" כך הוא מאיים והמעט שמרימות ראש ומדברות משלמות ביוקר.
ובכלל יש לא מעט דרכים בהם אני פועלת מבפנים, אך השתיקה הפוליטית חסרת האונים שלך ושל חברות כנסת נוספות ששברו את תקרת הזכוכית, הפקרת הזירה למאבק של נשים כמוני שמשלמות מחיר כבד על מה שהן אומרות ועושות בתחום וטפיחת השכם שבעת הרצון על תמיכה במועמדת חילונית מכאיבה כל כך וצורמת לנשים חרדיות בדמותי. כי כל עוד הדיל לא מדיר אותך, הוא מרגש והיסטורי, אם ידירו אותך בשל נשיותך, את תזעקי זעקה פמיניסטית גדולה ומרה. אך כשנשות הקהילה החרדית מודרות ממוקדי הכוח באופן סיסטמטי, את מעלימה עין ולא מביעה ולו מילת ביקורת אחת' או אפילו ייחול ותקווה שמשהו ישתנה.

אני אפילו לא כועסת, לא מאוכזבת, רק מבינה יותר מתמיד שאם אנחנו לא ניאבק למרות המחירים הקשים, זה פשוט ישאר כך ואת תמשיכי להתלחשש עם ליצמן, או דרעי והם יחייכו אלייך במתק, הם יתעלמו מראשך הגלוי ואת תתעלמי מהשוביניזם המובנה שלהם, כי ככה זה.
חזרתי בשבוע שעבר ממרוקו ממסע של פעילים חברתיים של תנועת 120 לפוליטיקה של טוב משותף, מרוקו מדינה איסלאמית דתית לכל הדעות ואפילו שם יש חוק המחייב שילוב של נשים בפוליטיקה, מה שפוליטיקאיות חזקות כמוך טרם עשו, טרם סללו את הדרך לאוכלוסיות המודרות האמיתיות במדינת ישראל. בכל מקרה מאחלת לך הצלחה וחותמת במילותיו של מרדכי היהודי לאסתר המלכה "מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות".

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: אוליביה פיטוסי, הארץ

רבותיי, אתם שולחים אותי למטבח? צפו למטבחון

שיפי חריטן, Ynet

עד לאחרונה הייתי די מרוצה ממעמדי בחברה, אבל אז פתחו המפלגות החרדיות את הפה. מדוע אני וחברותיי יכולות לעבוד בכל מקום – כולל במשרדי הח"כים – אך איננו יכולות להיות חברות כנסת? ואל תדברו אתי על צניעות. התירוץ הזה כבר לא עובד

הדרך לשוויון בין המינים ארוכה, ולנשים חרדיות על אחת כמה וכמה. להזכיר, בשנותיה הראשונות של המדינה, אסרו עליהן הרבנים את זכות הצבעה בבחירות. מאז חלפו מים רבים בנהרות רבים, וכיום – נשים חרדיות המשולבות בשוק הלימודים והעבודה, הן כבר עובדה מוגמרת.

בתוך המסגרת שבה אני מנווטת את חיי, אינני יושבת בביתי וממתינה לסיום פעולת ההרתחה של מכונת הכביסה, ובאופן אישי עד לאחרונה, הייתי די מרוצה ממעמדי בחברה. תפקידים בכירים רבים נתונים בידיהן של נשים, זכות ההצבעה שלי אינה ניתנת לערעור, ונראה שהעולם צועד קדימה.

אך משנתקלתי בתגובת באי כוחן של המפלגות החרדיות, בעקבות בקשת ארגוני הנשים לפסילתן בשל הדרת נשים – נפל לי האסימון. אודה ולא אבוש – בתחילה נדמה היה לי כי מדובר בצעד דמגוגי וקטנוני: מדוע שארצה להיות חברת כנסת או שרה בממשלה? זה אולי אחד המקומות הכי פחות מכובדים לאישה באשר היא, כשהיא נאלצת לנהל מלחמות היורדות לא פעם למחוזות בלתי נעימים או מכובדים בעליל.

אולם קשה היה לי להישאר אדישה אל מול תגובת המפלגות החרדיות: "לגברים אצל המשיבה תפקיד אחד, ולנשים תפקיד אחר. אין בחלוקת תפקידים זאת כדי הדרת נשים, כדי הפליית נשים, או כדי לטעון כי נשים פחותות מגברים".

אל תבלבלו אותנו עם תירוצים של צניעות

בעצם ניסוחים כגון אלה מסיבות המפלגות החרדיות נזק לעצמן. כשם שלי נפל האסימון, אני סמוכה ובטוחה שגם לרבות אחרות – אולי אף לרבים. כיצד אפשר לקרוא שמישהו מייעד לך "תפקיד אחר", מבלי לעצור לרגע ולתהות מהו? מישהו שם רוצה להסביר לי?

מדוע אני יכולה לצאת לעבוד במשרות רמות מעלה בכל מקום – ודווקא בכנסת אינני יכולה לעבוד? מדוע נשים יכולות לאייש תפקידים במשרדים של חברי כנסת, אך אינן יכולות להיות חברות כנסת בעצמן? האין מדובר כאן בשתלטנות גברית במסווה של הלכה?

האם באמת יש הבדל בין אישה חרדית העובדת קשה לפרנסתה ומפתחת קריירה בכל משרד אחר – לבין היותה ח"כית? אולי תפקידי הוא לצאת ולפעול למען טובת הכלל? אולי יש בי את הכישורים והיכולות הנדרשות להילחם את המלחמה עבור בני ובנות העם אשר בתוכו אני גרה?

דוברי המפלגות החרדיות הגדילו והוסיפו כי ציבור הנשים החרדיות ברובו לא יצביע למפלגות החרדיות אם אלו יצרפו נשים, משום שהדבר עומד בניגוד להלכה. מסתבר שאינני בקיאה מספיק בהלכות, ואולי כמוני עוד רבות וטובות – אך ייתכן שכל כך הרבה נשים טועות? בשיחות ערות עם נשים מכל שכבות האוכלוסייה, גיליתי שבעקבות השיטה החרדית מפסידות המפלגות הללו לא מעט בוחרות, ואף בוחרים!

טעמי צניעות? זה לא מתקבל על הדעת. בטוחני כי ניתן להתנהל בתפקיד של נבחרת ציבור במרב הצניעות שעליה חונכתי כאישה חרדית, מתוך כבוד עצמי, לבוש מכובד ושפה נקייה. כוחן של נשים ידוע ומוכח, וחבל להפסיד אותו. במבט בהיר, בלתי הגיוני שאישה תצליח לנתב כיום את דרכה לעבר מפלגה חרדית, אך די ברור כי הכיוון מושך לשם.

חייבים אישה חרדית בכנסת

האם אני מוכנה להמשיך לתת את קולי למפלגה שאיננה מאפשרת לו להישמע – או שמא הגיע הזמן להתעורר ולהכריז בקול על הרצון להיות שותפה במלאכה החשובה, ולהבהיר לכל בר-דעת, כי לפחות אחד מתוך 120 כיסאות, ראויים לתרומתה של אישה חרדית.

דווקא במקום שרבים יכנו אותו כנמוך ומלא זוהמה, ראוי וכדאי שתהיה אישה שתקום ותזעק את עלבונה של חברותיה למגזר, המנוצלות באופן אכזרי ברמת השכר שלהן בעבודה, למשל, ובתנאים המגיעים להן.

אני מניחה שאם אערוך סקר בין האנשים הנמנים על המגזר החרדי, אשמע הרבה מאוד סיבות מדוע לאישה חרדית אין מקום בכנסת – והמתנגדים אף יפרסו את כל צדדי הפן ההלכתי. אולם ההלכה איננה חדה וברורה בעניין, והיא נתונה למחלוקת בין רבנים שונים.

נכבדיי המתיימרים לייצג אותי ואת שכמותי, חשבתם כי אולי טעות בידיכם? חשבתם פעם מדוע אינכם מצליחים לגרוף עוד מנדטים משנת בחירות אחת לזו שאחריה? והרי המגזר שלנו ידוע בכוח הילודה הבלתי מועט שלו. היכן כולם?

לו הייתם יורדים אל העם ומנסים להיעזר בכוח חדש, ואפילו לאו דווקא נשי, יש סיכוי גדול שהייתם מצליחים למנף את הקיים למקומות גבוהים בהרבה. חלקים רבים במגזר החרדי, הולכים ומרגישים כי אין להם ייצוג הולם. עם כל השינויים שנעשו עד כה, ובעידן שבו נשים זוכות לבחור ולהיבחר – אין מנוס מלהחיל את הכללים הדמוקרטים ליברליים על כל המשתתפים במשחק הפוליטי.

לא חבל שבגלל גחמות כאלו ואחרות, יילך כוחן של המפלגות החרדיות וימעט? בואו ניתן לציבור את אשר לבו חפץ, כי בשיתוף פעולה נגיע להישגים הרבה יותר גדולים.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: לע"מ

אני חרדית, ומגיע לי ייצוג נשי בכנסת

עו"ד שפרה קפלן, בחדרי חרדים

עו"ד שפרה קפלן מסבירה למה דרושה כל כך אישה חרדית בכנסת, ומדוע נאלצו נשות המחאה לעורר שיח מבחוץ?

הראשון בדצמבר 1955, ארצות הברית: אישה פשוטה, תופרת בשם רוזה לואיז פארקס, במעשה קטן, מתחילה להוביל לשינוי ענק. היא מסרבת לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה: "אני אביא למעצרך", אך פארקס השיבה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". פארקס נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי, וסירובה נחשב לפעולה הראשונה והמכוננת במאבק לביטול ההפרדה הגזעית.

בימים האחרונים השיח הפנים חרדי בתוכנו הנשים וגם בקרב הגברים לא מפסיק לפעפע. אנחנו מרגישות כי דברים באמת יכולים להשתנות. אבל הכוח לשנות צריך הרבה אומץ, הרבה מאמץ, הרבה השקעה, הרבה שינוי תודעה, שינוי חקיקה, שינוי שכבר קיים בכל התחומים האחרים נכון להיום, ותקוע בנקודה אחת, בלי סיבה הגיונית ומוצדקת. איך אמר נלסון מנדלה המהפכן, כי "דברים תמיד ניראים בלתי אפשריים עד שהם נעשים". אנחנו הנשים החרדיות, שרוצות לעורר את השינוי הזה, "לא עלינו ל'אוטובוס' כדי להיות מוקעות מהציבור החרדי ולייצר "חרדיות חדשה" עלינו ל'אוטובוס' כדי להיכנס לתוך הבית ולהיות חלק פעיל ממנו".

כל אחד מהימים האחרונים היה יום סוער עבורי. הדואליות ברצון לקחת חלק פעיל ולצאת "החוצה" מול החשש המשתק להיות מוקעת חברתית כ"לא חרדית".

כמשפטנית, הנני פעילה בקבוצה העוסקת בחוק ובמשפט, ובעוד "משמרת הצניעות" ושלוחותיה יוצאים באיומים והוקעה חברתית של נשים שהעזו להביע דעתן על רצונן בהצבת אישה חרדית כח"כ, העליתי שם את ההיבט המשפטי – האם יש עבירה על החוק בהשמעת איומים אלו? ציינתי כי ככל שנשמעים יותר ויותר איומים, מתעורר בי רצון חזק להפוך לאקטיביסטית. לקום, ולעשות הכל כדי שהחוק יעצור את איומים אלו ואת אומרם. באותה נשימה ציינתי ביאוש, וכי מה עלי לעשות?! וכי מה החטא בלחלום על תיקון העולם בעוד ברקע נשמעים איומים כגון אלו?

נקודת ההשקה בין דרישה להצבת אישה חרדית ברשימה לכנסת למצב הקיים עוררה את סוגיית ה"מיהו חרדי". ובעוד היא צפה במלוא כיעורה, אנו מבינים יותר את האוקסימורון שבה. "אין נשים חרדיות שחושבות כמותכן ואם הן חושבות כך, הרי שאינן חרדיות". הרי כל אחת מאיתנו, לא משנה מה לבושה והליכותיה תעבור מסע כזה של דה לגיטימציה. ומי יודע כמה "חרדיות אמיתיות" חושבות כך בשקט, אך בוחרות לשתוק בשל הפחד מההוקעה הזו? אף אני התלבטתי רבות אם להעז להשמיע את קולי, וגם בכתיבת שורות אלו, ובשליחת מאמר זה אני תוהה ביני לביני אם עושה אני את הדבר הנכון בכך שמעזה להגיד בקול מה שמצופה מאתנו להשאיר בשקט. ואתמהה: מדוע אנחנו צריכות לפחד ולחשוש מלהביע דעתנו ולהשמיעה?! החושבות והחושבים אחרת מאיתנו – שישמיעו אף הם את דעתם, יתמודדו מול טיעוני, נתמודד אני וחברותי מול טיעוניהם. למה ישנו צד הנמצא במקום מאוים ומפוחד?

אנחנו נשים חרדיות, ולא מחפשות להתחפש למשהו שאנחנו לא ולחפש ולקושש השמעת קולנו במקום אחר. הלוואי שהיו נותנים לנו במה בעיתונות ובבטאונים המפלגתיים ולא היינו נאלצות לעורר את השיח מבחוץ. בתוך עמנו אנו יושבות וכאלה אנחנו רוצות להישאר. גם אתם הגולשים פה באינטרנט ומטקבקים במחי מקלדת שאיננו חרדיות לטעמכם, יש מישהו שחושב עליכם את אותם דברים רק בגלל שיש לכם Wifi פרטי משלכם.

חובתנו להדגיש כי חלק עיקרי ממנו יצאה לדרך מחאת ה"לא נבחרות לא בוחרות" נובעת מאותו אידיאל מקודש אותו החלה שרה שנירר (מודל לחיקוי ולהערצה) העצמת הנשים לצורך קיומו של בית יהודי כשר, בית של תורה, ובכלל לאפשר את המשך האפשרות הזו. אנחנו הנשים החרדיות הנדרשות לאחוז בשני כובעים חשובים: 1. פרנסת הבית 2. להיות עקרת הבית ולהשקיע בגידול הילדים וחינוכם. אנחנו זקוקות לצורך כך לתנאים בהתאם. למרבה הצער, במצב העכשווי כיום, יש הרבה מה לקדם, מה לשפר, מה לייעל, מה לעזור, מה לתמוך, לצורך קידומן של הנשים החרדיות בלי להשאיר את זכויותיהן ומעמדן מאחור. לצורך קידום כל מטרותיהן של הנשים החרדיות, אין מנוס, אלא מהצבתה של אישה שתהיה להן לפה.

נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.." אי אפשר להעלים עין ולראות כי הכוח של הדור הבא תלוי בנשים. הדרך הכי טובה להשפיע היא ללכת בתוך העולם. ניקח לדוגמא את אסתר המלכה אשר העדיפה להישאר בבית מרדכי היהודי "באוהל". בצניעות שלה. ועד הרגע האחרון ניסתה להימלט מלפגוש באחשוורוש (בעולם החיצוני) הורה לה גדול הדור, לא רק שהתנגד לכך שתלך אלא: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך.." התשועה באה דווקא על ידה. רק מתוך בית המחוקקים ניתן להשפיע על חינוך אחר, ליצור שיח אחר. ההתנגדות הגדולה, הקושי לקבל את המציאות הזו, את הרצון שלנו, הנשים, להיות חלק מהותי מקיומו של העם שלנו אינם מוכיחים מאום מלבד כך שדבר גדול, גם מעשה טוב תמיד מביא איתו התנגדות של כוחות חיצוניים.

אם נקשר זאת לחנוכה, נראה ששתי הנשים אותן מזכירים בהקשר החג מדגישות במעשיהן את יכולתן של הנשים: חנה, ויהודית אשר שתיהן, גיבורות ומנהיגות סמל לדוגמא ומופת.

מי ייתן ותתאחדנה הנשים החרדיות, ותצבנה דמות משמעותית, הראויה לייצגן, והן ראויות לה.

הכותבת עו"ד, יו"ר אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו בעבר, יו"ר אירגון הבוגרים כמייצגת הנשים.

לקריאת הכתבה במקור

הרב מרדכי בלוי, אתה מייצג אותי?

אפי שטרן, חרדים 10

השבוע יצא לי להיות בחתונה חרדית, סופר אורתודוקסית,  באולמי וגשל המפוארים (למי שלא מכיר, הם לא באמת מפוארים). באולמי וגשל מתחתנים בדרך כלל בניהם של ראשי ישיבות ואצולת עולם הישיבות הבני-ברקית.

ישבתי לי באולם, מחפש בזוית העין מישהו מוכר לנהל איתו שיחה שתוציא אותי מהמבוכה של להיות לבד (כן קשה לנו להיות עם עצמנו), ומשלא נמצא מכר לשיחת נפש, האזנתי לתזמורת המצוינת שהנעימה בנעימות סלואו שקטות את מנות הפתיחה הבלתי מזוהות.

מהון להון, אני שומע צלילי סקסופון עמוקים וליווי של אורגן וגיטרה חשמלית. משהו בצלילים הזכיר לי שיר מאוד אהוב, אך מה לעשות לא מדובר בשיר חרדי קלאסי (לסקרנים: 'שאריות של החיים' של הרב ע. רייכל), הסתכלתי על האברכים החשובים שישבו שם, והתחברו למוזיקה, והרגשתי שהמיינסטרים החרדי עשה קילומטרים רבים לכיוון המודרנה.

בגילי המזדקן אין הרבה דברים שמרגשים אותי, אבל בראשי שיושב לבד בחתונה, עלתה התמונה המצורפת שתמיד גורמת לי להצפת רגשות.

אדם קשיש וצנום מצולם ב"משרדו" – משרד שמכיל מיטת "פאר, קיר עם שפכטל "חדשני" וספרים מהודרים ועבי כרס. אדם שכל עולמו ב-100 השנים האחרונות נע בין סוגיות התלמוד לסוגיות ציבוריות כבדות משקל.

אדם שמזון גשמי לא מעניין אותו כלל (הוא אוכל שלוש פעמים ביום, ולא שותה בין הארוחות. התפריט שלו מורכב מדייסות, תפוחי אדמה מרוסקים).

אדם שיודע לשלב בין תקיפות, ולא תוקפנות, לדוגמא: בנושא אי ההתפשרות לדיון או נסיון לדיון בוועדת פלסנר, לבין פרגמטיות כמו שילוב נשים חרדיות בהיי-טק.

כן, גם המיינסטרים החרדי נהיה מתון היום בהרבה. אם פעם בעולם הישיבות המשגיח שהיה תופס בחור שהתנצר ובחור ששומע רדיו – ומשווה בין החטאים באותו סולם ענישה, היום בחור ישיבה סטנדרטי שאיננו יודע את התוצאה בין צ'לסי ל'דפורטיבו לה קורניה' נחשב כמלך המלכים; מסעדות נחשבות כארוחת ערב זוגית ומחזקת קשר, ושלל דוגמאות נוספות.

לפני מספר ימים עלתה הסוגיה של נשים חרדיות בכנסת – כן או לא?

הזדעזעתי מתגובה של מייצג הציבור הליטאי (בעיני עצמו), על רצונן של נשים לרוץ ברשימה חרדית, והדרתן מכתובתן. תגובה כוחנית בוטה ומעוררת קבס בכל מי שמוח בקודקודו.

לו היו מתייעצים עם האדם שהכרתי לכם בתמונה, אותו אדם שצניעותו וגדולתו בתורה אינן צריכות ראיה, וזוהי הייתה תגובתו, הייתי מקבלה בעצימת עיניים (אפילו יאמר על ימין שהיא שמאל וכו').

אבל יושב אדם ששבוע לפני התגובה האומללה שלו, ישב באולפן טלוויזיוני מול אמנון לוי ומעלה על שפתיו מילה גסה, והוא הוא מייצג אותי? אתכם? ופוגע בנשים שעליהן הגראי"ל שטיינמן כבר אמר, ואני מצטט: "תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו וכו', וזה לשון הטור בהקדמה לאבן העזר ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אחד מאיבריו, כמו כן היא חייבת לעבדו ולאהבו כנפשו כי ממנו לוקחה".

ולעצם העניין, נשים חרדיות בכנסת רק יעשו טוב לשפה ולשיח, יעדנו את הבוטות בציבור שלנו, ידאגו גם לאוכלוסיות שעד היום הוזנחו בשיח הציבורי החרדי ובכלל.

והדבר הפשוט ביותר הוא, להעלות את הסוגיה הזאת בפני גדול הדור התקיף והפרגמט, מעשי וללא שיקולים זרים כדרכו ב-100 שנותיו, ובא לציון גואל וגולדה לכנסת ישראל.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: קובי גדרון, לע"מ

 

עוד 50 שנה חרדיות יהיו בכנסת

נפתלי אלנברג, חרדים 10

בעקבות הבחירות, כמו על פי תסריט קבוע מראש, עלתה שוב בקול רעש גדול סוגיית "מעמד האישה החרדית בציבוריות הישראלית". נשים וגברים מגיבים במאמרים. והחלוקה אינה רק לפי הצפוי על פי המגדר – גברים נגד או נשים בעד. לכל אחד יש כאן דעה על אף שמדובר בשאלה הלכתית או השקפתית התלויה במצב ובזמן.
שכן, אני יוצא מנקודת הנחה שעוד חמישים שנה (אם לא נזכה לגאולה עד אז) נשים חרדיות יכהנו בכנסת מטעם מפלגות חרדיות. נקודה.
לא משנה אם אנחנו בעד או נגד, תהליכים קורים, ואף אחד כולל ה'צאלמער' מוטקה בלויא עם איומיו לא יכולים לעצור תהליכים. אולי רק להאט.
נטורי קרתא והעדה החרדית צועקים ומוחים על מגוון נושאים במשך שנים, האם זה עזר להם?

לפני חמישים שנה
לא קיבלנו תקציבים מהמדינה, עד 77 כולם ידעו שאסור לקבל תקציבים. כיום כמעט רק בגלל זה אנחנו שולחים את הנציגים לכנסת. טול את נושא התקציבים ותכניס אותו לספר החוקים, כמעט הרגת את חברי הכנסת שלנו.

הגאון הגדול ראש ישיבת פונוביז' ר' בערל פוברסקי אמר בראיון, כי בתשל"ז (עם בחירתו של בגין) בקושי אישרו לקבל 45 אחוז סיוע מתקציב הישיבות, והגדולים אז קבעו כי אסור לקבל יותר. ומדוע? למנוע כך כל יכולת של הממשלה לשלוט על מוסדות החינוך החרדיים. הרבנים הוסיפו כי 'מערכת השנור' של המוסדות חייבת לפעול במלוא העוצמה, כדי להיות ערוכים למצב, בו הממשלה מאיימת בהספקת התקציבים.

לפני חמישים שנה
כולם ידעו שאסור להיכנס לקואליציה כי על ידי זה "נושאים באחריות" וכיום  איך אנחנו מרגישים כשלא נכנסו לקואליציה, ממשלה וראשה שלא מכניסה את החרדים בפנים, זוכה מיד לתואר הנכסף "ממשלת שמד" וכדומה.

לפני חמישים שנה
גם לכהן כשר כולם יודעים שאסור. היום אנחנו כבר בשלב של "סגן שר במעמד של שר ללא שר מעליו", למתקשים, פירוש רש"י: אם זה נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, הולך כברווז אז זה כנראה ברווז… נו שוין (מעניין שדווקא בקום המדינה שימש הרי"ם לוין כשר).

לפני חמישים שנה…
אפשר להמשיך ולהמשיך, נשים לא עבדו, לא למדו מקצוע, לא פירנסו את בעליהן שיושבים בכולל, נשים וגברים לא למדו באקדמי'ה, ועוד הרבה דברים שלא היה לפני חמישים שנה, רק לפני עשר שנים אסרו להחזיק נייד עם מסרונים והיום יש כבר "הכשר" של חלק מהאוסרים לסמרטפון.

לפני קרוב למאה שנה
עוד לפני קום המדינה בבחירות הראשונות ל"אסיפת הנבחרים כנסת ישראל" פסקו כל הרבנים כולל הרב קוק שלנשים אסור לבחור ולהיבחר, ויותר מזה, גם לגברים אסור לבחור היכן שיש זכות לנשים לבחור ולהיבחר, ורק הרב הספרדי הרב עוזיאל התיר. מה הביא לשינוי, לא ברור. מה שכן ברור לנו שלאחר כ-30 שנה עם קום המדינה הרבנים כולל החרדים פסקו שכולם כולל הנשים חייבים לבחור גם אם נשים נבחרות לכנסת.

 בעוד חמישים שנה
נעלה שוב את כל הכתבות בעד ונגד שאתם כותבים היום. חברה יהיו פדיחות, תחשבו קצת, אתם תתקדמו אז, אתם תהיו חלק מהשינוי, חלקכם ממוביליה, אל תתנו למתנגדיכם העתידיים חרב פיפיות נגדכם, גם אם עכשיו אתם נגד, תשמרו על השפה. חכמים הזהרו בדבריכם.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: קובי גדרון, לע"מ

האביב החרדי

יהודה אדלר, Maveze

יהודה אדלר, Maveze

בימים האחרונים הרחוב החרדי גועש ורועש בעקבות קבוצת חרדיות פמיניסטיות (עד לפני יומיים גם אני לא ידעתי שקיים כזה דבר) שתחת הכותרת: "מנעי קולך – לא נבחרות, לא בוחרות" שלחו מסמך לחברי הכנסת החרדים שבו הם מצהירות על כך שבמידה ולא יהיה ייצוג נשי ברשימות לכנסת הקרובה – נחרים אתכם והן לא תצבענה למפלגות החרדיות.

עד עכשיו לא נשמעה תגובה מצד חברי הכנסת או גדולי הדור, אבל אחד משומריהחומות החרדים, מוטקה בלוי, שמשמש יו"ר משמרת הקודש והחינוך, יצא באיום מאוד פופוליסטי-קיצוני "כל אישה שתתקרב למפלגה שלא בהנהגת גדולי ישראל – תצא בלא כתובה…". איום שכזה נשמר רק לדברים ממש חמורים הנוגעים למבנה "הבית היהודי" כגון אישה שעוברת על דת משה שבמקרה כזה הבית אינו יכול להמשיך להתקיים. השאלה שלי היא: למה הוא בחר באיום הזה דווקא? לפי דעתי כי המחאה הזאת מערערת על התא הבסיסי ביותר בחברה– הבית.

קוים לדמותו של הבית החרדי

במשך שנים הנוער החרדי גדל כשהציר המרכזי עליו בנוי הבית הוא ׳לימוד התורה', ולכן החלוקה תמיד הייתה מאוד ברורה: הגבר- אחראי על מימושה של האידאולוגיה, האישה – אחראית על כך שהאידאולוגיה תוכל להתקיים ללא הפרעה ולכן עול-הפרנסה נפל עליה. כל דבר שנוגע למה שנמצא מחוץ ל'קוקר'(?) נשאר להחלטת גדולי-הדור ולכן החרדים תמיד מצביעים לפי החלטת גדולי-הדור, "ועשית כלל אשר ירוך".

הגולם קם על יוצרו

המחאה נוגעת בכמה נקודת שלגביהם היה קיים סטטוס-קוו במשך שנים: האידאולוגיה – המחאה באה לקדם אג׳נדות הנוגעות לדברים אחרים מלבד 'לימוד תורה'פמיניזם-חרדי, שוק העבודה לנשים, שלא יפטרו אישה בגלל שהיא בהריון (למרות שהחוק קיים הרבה מעסיקים מוצאים כיצד לעקוף אותו) ופוליטיקה. גדולי-התורה לא קובעים יותר למי מצבעים וההחלטה מי יהיה חבר כנסת כבר לא 100% בידיהם. הלכתית – האם מותר לאישה לשמש בתפקיד שרה? ועד כמה חזק כוחם של גדולי הדור בנוגע להחלטות ציבוריות?

לדעתי, הסיבה שבגללה נוצרה המחאה מלכתחילה היא יציאה של נשים חרדיות מהבית – לעבודה או ללימודים – שם הן נתקלו בבעיות שמעבר ל’קוקר ופתאום יש בעיות שמגיעות לפני ה"אידאולוגיה" ונוגעות ל"חיים" עצמם. 

פוליטיקה – הסְפָר האחרון

אני לא יודע אם המחאה בכלל יכולה להצליח במסגרת החברה החרדית? או האם היא בכלל כשרה.

אני מאמין שהמחאה כן צריכה להצליח, לא רק בגלל שיש לנשים החרדיות הרבה מה להוסיף לשיח בציבור החרדי בפרט ובציבור הכללי בכלל, אלא כי היא מבקשת לבחון כיצד תפיסות יסוד חרדיות יתמודדו עם העידן הפוסט-מודרני ואותי מענין, בתור בחור שנמצא בתוך החברה החרדית, לראות כיצד המנהיגים, הפוליטיקאים וגדולי הדור יתמודדו עם הרוחות החדשות שמנשבות בתוך החומות, או האם זה אומר קץ החרדיות as we know it?

האמת זה לא משנה האם המחאה תצליח או לא? האם המפלגות החרדיות יקבלו עוד מנדט או פחות? כאשר מוטקה בלוי איים בכזה איום הוא נותן הסכמה לכך שלא משנה מה יקרה ביום הבחירות. הציבור החרדי צריך להישיר מבט לנשים שלהן ולפני סעודת שבת כאשר שרים את שיר הערצה לאישה – "אשת חייל מי ימצא", הוא צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו לגבי האישה שתמיד היה נראה שהיא מקבלת על עצמה את תפקידה באידיאל כמובן מאליו כלא מובן מאילו בכלל.

אביב העמים הגיע גם לתוך הבית החרדי!

פורסם ב Maveze

10.12.14