Category - דף הבית

האם באמת אסור לאישה להיבחר לתפקיד ציבורי?

אם חשבתם שמניעים הלכתיים גורמים למפלגות החרדיות לא לשלב קרא עוד...

אם חשבתם שמניעים הלכתיים גורמים למפלגות החרדיות לא לשלב נשים בשורותיהן, הרי טעיתם. את עמדת ההלכה ביררנו בימים הראשונים לפעילותנו, במהלך קמפיין 2015 כתב עבורנו רב ומורה הלכה חרדי קונטרס הלכתי בסוגיה ובה הוא פורש את המקורות לתפיסה הרווחת ואת מסקנותיו. ייצוג נשים אינו נחשב נגד ההלכה, הוא בפשטות נוהג תרבותי שאבד עליו הכלח. כמו שנשים חרדיות יצאו ללמוד בהוראתה של שרה שנירר מייסדת בית יעקב ע"ה, כמו שהן יצאו לעבוד ולפרנס את בתיהן בהוראתו של החזו"א זצ"ל, הגיע הזמן לשנות את הנוהג הזה, אשר אין לו ביסוס הלכתי.

 

לפני ששים וארבע שנים, בחנוכה תשי"א השיב הגרי"י וינברג זצ"ל לאחד מתלמידיו בארץ ישראל אשר שאלו על בחירת נשים. השואל רצה לדעת אם מותר לנשים לבחור ולהיבחר. הרב וינברג ענה לו תשובה קצרה שאין הכרעה בצידה:

על דבר שאלתו בבחירת נשים. הג"ר ד"צ הופמן ז"ל התיר את הבחירה האקטיבית ואסר את הבחירה הפאסיבית. אולם רבני א"י וכן בעל ח"ח ז"ל והגרח"ע ז"ל ועוד, אסרו גם הבחירה האקטיבית, והרב הראשי עוזיאל בספרו משפטי עוזיאל מתיר את הבחירה לבחור ולהבחר גם יחד, ולמה לי לתקוע א"ע במקום מחלוקת של האוסרים ומתירים, נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע. להאוסרים יש טעם מוסרי, שזהו נגד הצניעות שאשה תעסוק בענייני ציבור וקהל, גם מביאים ראי' מספרי שופטים, קנ"ז: "מלך, ולא מלכה", וכן מברכות מ"ה, א: נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם, שאין חברתם נאה. וכן במגילה כ"ג, א: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור, עי"ש. ויש לדחות ולפלפל, אבל אין תועלת בפלפול כי יש בזה טעמים יותר עמוקים. (כן ראה בשו"ת שרידי אש חלק א סימן קנו "הוכחתי, כי מצד הדין אין שום יסוד לאסור את הבחירה") (שו"ת שרידי אש חלק א סימן קלט).

הזמן יבוא ויכריע?

כדברי הגרי"י וינברג, שלוש שיטות בדבר. יש האוסרים נשים להשתתף בבחירות, לבחור ולהיבחר ובכללם רבני ארץ ישראל, וכן החפץ חיים והגר"ח עוזר, יש שהתיר לבחור ולהיבחר (הרב מאיר עוזיאל), ויש מי שהתיר לבחור ואסר להיבחר (הגרד"צ הופמן) וכך מנהגנו. אלא שהגרי"י וינברג לא חפץ להכריע והותיר את הדבר שיוכרע ביום מן הימים. אכן נהגו העולם כדברי הגרד"צ הופמן עד היום הזה. השאלה היא אם לא הגיע הזמן לשוב ולדון אם נוכל להתיר לנשים אף להיבחר. לכאורה צודקים האוסרים כדברי הגרי"י וינברג הן מדברי מדרש ספרי שממנים מלך ולא מלכה, הן מדיני צניעות. מדוע אם כן סבר הרב עוזיאל להתיר ומדוע סבר הרב וינברג שהזמן יבוא ויכריע.

אכן כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות, פרק א, הלכה ה: "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר מלך ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". לכאורה מקור הרמב"ם הוא ספרי (דברים פרשת שופטים פיסקא קנז) "מלך ולא מלכה". אך מנין לרמב"ם להקיש ממלכה על כל משימות שבישראל? רבים תמהו מהו מקור הרמב"ם להלכה זו, ואף מגדולי הראשונים חלקו על הרמב"ם (רש"י, תוס', הרא"ש, הר"ן, הרמב"ן ולדעת הגאון ר' משה פיינשטיין גם הרשב"א, עיין שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מה). המבי"ט בספרו "קרית ספר" סובר שדברי הרמב"ם מכוונים להלכות מלכים בלבד. כיון שהלכות רבות בהלכות מלכים נלמדו מן הכתוב "שום תשים" – "שתהא אימתו עליך", לימוד שלומדים ממנו הלכות רבות הנוגעות לכבודו של מלך, ולכל מיני מנהגי יראה שצריך לנהוג בפניו ולגביו, כותב הרמב"ם שלגבי אשה לא ינהגו מנהגים כאלה. ממילא נלמד מדברי ה"קרית ספר" שבמשימות כאלה שאין בהן יראת מלכות, אין איסור למנות אשה. ואכן במדינה דמוקרטית שבה כל נבחר הוא משרת ציבור ולא ניתנת לו סמכות שיש בה מורא, ניתן היה להקל ולאפשר לנשים להיבחר.

ואכן כך סבר הרב מאיר עוזיאל זצ"ל. לדבריו אין לדחות את דברי הרמב"ם על פי דחיות של מה בכך, ואף אם אין מקורו ברור לנו (וכך כתב הגר"מ פיינשטיין שם: "ובודאי למעשה יש להחמיר כשיטת הרמב"ם ודעימיה כיון דפלוגתא דרבוותא הוא"). אולם לדבריו, הרמב"ם לא עסק כלל במינויים של בחירה לבית נבחרים:

מינוי או קבלה, סמכות או שררה

ואם עדיין הלב מהסס בדבר, ובאמת שכך צריך להיות ולא לדחות הספרי ופסק הרמב"ם בהוכחות ודיוקים כל שלא מצאנו מפורש נגד דעתם, בכל זאת יש מקום להכשיר בחירתם מטעם אחר, והוא: שלא נאמרה הלכה זאת אלא במנוי הנעשה ע"י סנהדרין, אבל בשאלתנו אין כאן מנוי אלא קבלה, שעל ידי הבחירות מכריע רוב הקהל את דעתו הסכמתו ואמונו לאותם הנבחרים, שהם יהיו באי כחו לפקח על כל עניניהם הצבוריים, ועל זה אפילו הרמב"ם מודה שאין כאן שום שמץ של אסור, וכן מצאנו להר"ן ז"ל (במס' שבועות ריש פ"ג) דכתב: והא דכתיב גבי דבורה – והיא שופטת את ישראל, לאו שופטת קאמר, אלא מנהגת, ואף על גב דאמרינן בספרי: שום תשים עליך מלך ולא מלכה, התם לא מנו אותה אלא היו נוהגין על פיה, ואי נמי שופטת ודנה היתה שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים. (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד – חושן משפט סימן ו)

כדברי הרב עוזיאל סבר הרב וינברג, שאין דין משימות שבזמן חז"ל למינוי לבית נבחרים או לועד קהילה, שכן באלה בוחרים הציבור עצמו ולנבחר לא מוענקת סמכות ושררה. כדברים האלה פסק גם גדול פוסקי הדור הקודם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל. הוא נשאל אם מותר למנות אשה להשגחת כשרות. הגר"מ פיינשטיין התיר משום שלדבריו אין זו שררה אלא עדות ונאמנות ואין במשגיח כשרות מדין "כל משימות" כל זמן שהחלטות הכשרות מוטלות על הרב ולא על המשגיח (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מד). נראה שגם הגר"ח עוזר והחפץ חיים לא חלקו על דברים אלה. עיקר איסורם נבע מדיני צניעות. צריך גם להוסיף את דברי הגר"מ פיינשטיין על החשש שמינוי אשה לדברים המותרים תגרום למינוי לדברים האסורים:

ומה שמבררין הדין דאשה כשרה חושבין למכשול וברור שאם יזדמן באיזה מקום שרוצים למנות לאיזה מינוי רק או איש שהוא כופר ובעל עברות או אשה כשרה ואי אפשר לפעול שלא ימנו שום אחד מהן אלא איש כשר, שודאי צריך לסייע שימנו את האשה הכשרה ולא את האיש הכופר והרשע. ולכן רק דבר הבל הם ולא מיראת שמים דברו זה ופלא על כתר"ה שחשש לדבריהם (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מה).

אם הגיע הזמן בו אנו נדרשים למנות נשים ובעזרתן יגדל כוח התורה בארץ ישראל, נראה שעדיף להקצות מקום לנשים כשרות מאשר שבמקומן ייבחרו אנשי דלא מעלו. זו גם הסיבה שהגרי"י וינברג סבר שנניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע, ולא התיר את היבחרות הנשים. לדבריו במינוי נשים יש בעיקר שאלה על פי דיני צניעות (וכן ראה שרידי אש, חלק א סי' קנו), כפי שכתב הרב עוזיאל זצ"ל שם:

סוגיית הצניעות

אולם עדין נשאר מקום לפקפק ולומר, שאמנם מצד ההלכה מועלת הקבלה ויכולים לבחור בה מדין קבלוה עליהם, אבל מצד המוסר וגדר הצניעות, אולי יש איסור בדבר. ויפה כתב הרה"ג המחבר יצ"ו כי המוסר והתורה הם דבר אחד וגם בזה יש לומר שאחר שלמדנו שלא אסרה תורה אלא בדרך מנוי, מזה יוצא שאין לאסור משום פריצות, ולו היה מקום לאסור מפני הצניעות לא היתה התורה מתרת. ובכל זאת כדי להיות מתונים בדין נתבונן על הדבר גם מנקודת השקפה זו, ונראה, אם בכגון זה יש חשש לפריצות.

אלא ששאלות של צניעות נידונות על פי הזמן והמקום וכדברי המהר"ם אלשקר תשובה לה'. מה שנאסר בזמן חז"ל ובזמן הפוסקים הנ"ל כאשר נהגו נשים שלא לצאת מביתן איננו נוהג בימינו כאשר נהגו לעסוק במשא ומתן ולנהל עסקים וכדו'. וכך כתב הרב עוזיאל שם:

הסברא נותנת לומר דבכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צוחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם. ולא אמרו רבותינו אל תרבה שיחה עם האשה (אבות א' ה) אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזאת היא הגוררת עון, אבל לא שיחה של וכוח בענינים חשובים וצבוריים; ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הצבור, שהיא עבודת הקדש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל האנשים והנשים קדושים הם, ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר. ואל תשיבני ממה שאמרו חכמים: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, והתקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה (סוכה נ"א), שלא נאמר זה אלא בכנסיה המונית גדולה של כשרים ופרוצים יחד, ובכגון זה חוששים למעוטא דפרוצים, וביותר בהיותם עסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם, אבל בכנסיה של נבחרים לא נאמר דבר כזה לעשות את נבחרי העם לפרוצים בעריות, ולא תהיה כזאת בישראל.

לדברי הרב עוזיאל, בעסק הרבים אין לחשוד בנבחרי ציבור שינהגו פריצות ויפרצו את גדרי הצניעות ברבים. ואף שאין אפוטרופוס לעריות כידוע, אין מביאין ראיה מן היוצא מן הכלל.

מניעת חילול שמיים

בסיכום, נראה שהגיעה השעה להתיר את בחירת הנשים הפסיבית. שאלה של שררה אין במינוי חברת כנסת שכן תפקיד חברות בכנסת הוא למלאות את רצון הציבור ולא להפעיל את סמכותן. על אחת כמה וכמה במפלגות חרדיות שבהן הכל נעשה על פי החלטת גדולי הדור, שבהן חבר הכנסת איננו מביע את דעתו האישית, אלא את דעת גדולי הדור ומוריו ואת רצונם. מבחינת דיני צניעות, אף כאן יש להתיר. בזמן שבו נשים מנהלות בתי ספר, ארגונים גדולים וצרכי ציבור והכל בהיתר ובהסכמת גדולי ישראל, אין מניעה שישבו אף בכנסת. יש להוסיף שכיוון שנעשה הדבר למקובל, יש באי בחירת נשים משום חילול שם שמים. ראוי שנקבל זאת על עצמנו על פי הוראות רבותנו ועל פי כללי הצניעות מאשר שיכפו זאת עלינו הר כגיגית והפך מכללי הצניעות וההלכה. ואם הדבר יגרום להגברת כוח התורה בארצנו, אסור למנוע את בחירתן.

להורדת הקונטרס

כך נראית מהפכה: מנהיגות המאבקים שמטלטלים את סדר היום החרדי

אלי ביתאן, שיחה מקומית

מהתארגנויות עובדות, דרך ועדי הורים ועד הבנות המזרחיות בסמינרים – החברה החרדית חווה שינויים פנימיים עצומים, וכולם בהנהגה נשית. בכנס של תנועת "נבחרות" השבוע הן דיברו על המחירים האישיים ועל הסיכוי שנראה אותן בכנסת. ביום רביעי האחרון התקיים במשכנות שאננים בירושלים כנס "מגדר-מגזר" של נשות ארגון "נבחרות". לכנס הגיעו פעילות ופעילים חרדים, שיצאו לקראת הבחירות למאבק על זכותן של נשים חרדיות להיבחר במסגרת המפלגות החרדיות, תחת הססמה "לא נבחרות – לא בוחרות", ובקיצור שהפך לכינוי: "לונילובו".

כבר בחודשים שקדמו לכנס, שיועד בעיקר לפעילות ולפעילים הבולטים במאבקים חברתיים בחברה החרדית, אפשר היה לראות בבירור את פריצת הדרך שעשה המאבק, שמאז מערכת הבחירות האחרונה הוכרז שוב ושוב כחסר סיכוי, על ידי הגברים החרדים השולטים במפלגות החרדיות. מה שהחל כמאבק אזוטרי, שלא לומר קוריוז, הפך להיות אחד הדיונים הלוהטים במגזר החרדי.

מימין: אסתי רידר, אסתי ביטון-שושן, מיכל צ'רנוביצקי וטלי פרקש. הסופרג'סטיות החרדיות (נעם פיינר)

מימין: אסתי רידר, אסתי ביטון-שושן, מיכל צ'רנוביצקי וטלי פרקש. הסופרג'סטיות החרדיות (נעם פיינר)

במהלך השנתיים הללו הוקם ארגון "נבחרות", שבחר לו לסמל את שרה שנירר, מקימת רשת החינוך החרדית לבנות "בית יעקב", ומי שנחשבת למחנכת חרדית דגולה. שנירר גם מזוהה כאישה פורצת דרך לנשים חרדיות, חרף ההתנגדות אליה מצד עסקנים ורבנים, שהפכה רק בהמשך לתמיכה נלהבת. המיתוס החרדי בעניינה של שנירר זונח את השנים הראשונות, בהן נאבקה שנירר כמעט לבדה בממסד הרבני הגברי שלא ראה איתה עין בעין את הצורך בחינוך לנשים. במקום העבר הזה, נהוג להעלות על נס רק את התמיכה מקיר לקיר לה זכתה בהמשך. הבחירה בה כסמל המאבק של "נבחרות" מנסה להחזיר את אותן שנים ראשונות של מאבק לקדמת השיח: ככה גם שנירר התחילה, השאר יצטרפו בהמשך.

עתירה שהוגשה על ידי ארגוני נשים (בתמיכת "נבחרות", אך לא על ידן) נגד תקנון "אגודת ישראל" עדיין מתנהלת בבג"ץ. בית המשפט דרש תשובות מאגודת ישראל על סעיף התקנון האוסר על בחירת נשים למרכז המפלגה. אגודת ישראל היא רק מפלגה אחת מבין שלוש, לצד דגל התורה (שרצה עם אגודת ישראל תחת "יהדות התורה"), וש"ס – שהקימה לקראת הבחירות האחרונות את "מועצת הנשים" בראשות הרבנית עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף. בר שלום הייתה הנואמת המרכזית בכנס השבוע, ובו הצהירה כי היא תתמודד לכנסת הבאה, מן הסתם לא בשורותיה של ש"ס.

שביתת פייסבוק

לצד העתירה לבג"ץ אפשר לשים לב למאבקים פנים חרדיים נוספים שקשורים בנשים וצוברים תאוצה: נגד הלנת שכר ובעד שיפור תנאי השכר למורות וגננות (ולעובדים חרדים בכלל), מלחמה בתוקפים מינית בחברה החרדית והקמת ארגונים חרדיים לשם כך, ארגוני נשים גרושות וגרושות שבדרך, מאבק נגד אפליית בנות מזרחיות בקבלה למוסדות לימוד, דרישה גוברת לחינוך ממלכתי חרדי ולמוסדות המלמדים ליבה (וישיבת "חכמי לב"), הקמת ועדי הורים בבתי ספר חרדים, הצפת האינטרסים של הסטודנט החרדי והקמת קהילות לחרדים "עובדים" (ואפילו מסגרות תורניות).

בחלק לא מבוטל מהמאבקים הללו המנהיגות הן נשים חרדיות, ובכולם הן שותפות שוות ומלאות. זה כבר לא קוריוז, זה סדר יום חברתי ונשי, שמציף את המגזר החרדי כולו מהרחוב ועד הרבנים. כבר לא ניתן להתעלם או לבטל אותו. בחודש האחרון אף הוקם התא החרדי במפלגת העבודה אליו מתפקדים מאות חרדים וחרדיות, והוא מונהג על ידי נשים חרדיות, השואפות להגיע לכנסת ולמועצות האזוריות (עמיר פרץ כבר התחייב לכך בפני כותב השורות).

מנהיגות ומנהיגי כל המאבקים הללו נכחו בכנס ביום רביעי, ומתחו קו ברור בין המאבקים הללו לדרישה לראות נשים במפלגות החרדיות המייצגות אותן. בדקתי, לא היה אחד שנעדר משם, גברים ונשים – כולם פעילים חברתיים ששילמו מחיר אישי משמעותי על בחירתם לצאת ולהיאבק. החיבור המוחלט בין המאבקים החרדיים שנצפה בערב הזה, בקהל ועל דוכן הנואמות והפאנל היה מרגש, והתחושה הייתה של היסטוריה בהתהוות.

אכן, מרכז השיח מתנהל בעיקר בקרב מה שמכונה "החרדים החדשים" (או הצעירים, "המודרנים" או "הישראלים"), כינוי שהודבק לפני שנים על ידי דוברי החרדיות הקלאסית לתאר את הקבוצה ההולכת ומתבססת, מגזרית ופוליטית, של חרדים וחרדיות בגרסה "רכה" יותר: כאלה שבודקים את גבולות המגזר, יוצאים לעבוד וללמוד באקדמיה, פעילים ברשתות החברתיות ושסדר יומם החברתי מורכב מסוגיות פוליטיות אחרות מזו של הדור הקודם. אך למרות זאת, אי אפשר שלא להבחין כיצד השיח מחלחל לכל כיוון.

 

הרבנית עדינה בר שלום בכנס "נבחרות" (נעם פיינר)

הרבנית עדינה בר שלום בכנס "נבחרות" (נעם פיינר)

בקבוצות הפייסבוק החרדיות, המונות אלפי חרדים, הדיונים סביב מקומן של נשים בפוליטיקה ובהנהגה הם הסוערים ביותר. באחת מהן, לאחר הודעה של אחד ממנהלי הקבוצה שפקפק בדרישת הנשים החרדיות, החליטו מאות הנשים על פעולת מחאה שקטה – והחרימו את הדיונים בקבוצה למשך יממה. האפקט היה מיידי, אותו מנהל חזר בו ובקבוצה הוכרזו גבולות דיון חדשים ושוויוניים יותר. לצד זה התחזק השיח בתחנות הרדיו ובאתרים החרדים, שהושפע רבות ממועמדותה של הילרי קלינטון, זאת להבדיל מהעיתונים, הנחשבים ממסדיים יותר, שעדיין שומרים על שתיקה רועמת, כמו הפוליטיקאים עצמם.

תודה למתקיפים

אסתי רידר ואסתי שושן, שתיים מתוך "הסופרג'סטיות החרדיות" (יחד עם טלי פרקש ומיכל צ'רנוביצקי), מספרות לשיחה מקומית על המקום בו נמצא המאבק כעת, ועל המטרות לטווח הקצר והארוך.

רידר: "הכנס נועד כדי להפגיש בין האקטיביסטים החרדים ולייצר רשת של שיתופי פעולה ביניהם. קודם כל כי אנחנו מאמינות בסולידריות של מאבקים – כל אקטיביסט ואקטיביסטית חרדית חטף וחוטף. אנחנו מקוות שנשים תבנה את זה ותקבלנה כוח כשהן יראו שבסך הכל זו השיטה, וזה לא נגדן דווקא. אנחנו גם רוצות לחזק את הנוכחות של נשים חרדיות בשיח על פוליטיקה ובצמתי קבלת החלטות בקרב החברה החרדית המתחדשת. אם תקום תנועה פוליטית חדשה, אנחנו רוצות שבתנועה הזו לא יעלה על הדעת לא לשלב נשים".

שושן: "רצינו גם להראות איך אמור להיראות כנס-שוויוני ומכבד. בפאנל חברים מספר שווה של גברים ונשים, יש ייצוג שווה למזרחים, יש קול גם לימין וגם לשמאל ויש גם דוברים לא חרדים ולא דתיים כדי לחזק את הטענה שלנו שלא מדובר במשהו שקורה בקהילה קטנה, סגורה ולא משפיעה. ההדרה מתרחשת במדינת ישראל, וההשפעה של שילוב נשים במוקדי קבלת ההלטות תהיה לא רק על נשים חרדיות אלא על החברה בישראל כולה".

מה הוביל לבחירה בשרה שנירר ללוגו של נבחרות?

רידר: "הבחירות האחרונות היו ביום השנה ה-80 לפטירתה. וככה ככל שהתקרב יום הבחירות ויום היארצייט שלה התחדדה לנו יותר הקרבה בינינו, וכשהפכנו לתנועה מסודרת זה כבר היה מובן מאיליו. אנחנו בנות בית יעקב, הלכנו ל'בתיה', תנועת הנוער של בית יעקב, שיננו בעל פה את הפסוקים שהיו שגורים בפיה של שרה שנירר.

"אמנם רק אחרי שיצאנו מגבולות בית יעקב למדנו שקצת ייפו את הביוגרפיה שלה כשלא סיפרו לנו שהיא הייתה גרושה, שכשאמרו לנו שהיא קבלה את תמיכת הרבנים זה היה בדיעבד ולא מלכתחילה. זה אך טבעי שנשתמש בדמותה. אשה אחת לבד כנגד כל הממסד עושה מעשה. 'מהאבנים שזורקים עלינו נבנה את בית יעקב' היא נהגה לומר לתלמידותיה – היום זה שיימינג ברשת ולא אבנים ממש, אבל גם אותו אנחנו מתעלות".

אתן מרגישות שינוי בקרב הנשים החרדיות?

שושן: "שינוי גדול. נשים שהתנגדו לנו נחרצות אומרות לנו היום 'אולי אנחנו לא מסכימות עם כל מה שאתן אומרות, אבל יש בזה משהו'. הייתי רוצה לזקוף לזכותי את כל הקרדיט אבל האמת שאת הפרחים צריך לשלוח לדב הלברטל, מרדכי בלוי (דוברי הממסד החרדי שתקפו את נבחרות בתקשורת, א"ב) ודומיהם. לאחר כל פעם שהלברטל מפרסם עוד מאמר שטנה נגד נשים – אנחנו מרגישות שגם הגדולות שבמתנגדות זעות בחוסר נוחות בכיסאן. כל פעם שאיזה מישהו מציע להושיב אותנו בכלוב או מסנן לעברינו 'שבי בלול' – גם כאלו שאולי לא ראו איתנו עין בעין מלכתחילה, פתאום זורקות איזו מילת עידוד".

רידר: "זו גם עבודה קשה שלנו. אנחנו מאמינות שאין הסברה שבה ריקם. אנחנו עושות חוגי בית. מנהלות שעות ויכוחים בווטסאפ ובפייסבוק ומרגישות תזוזה בשיח. צבא ענק מאחורינו לעולם לא יהיה. המחירים האישיים גבוהים מדי. אבל יש לנו נבחרת מובחרת ואיכותית – וזה כל מה שצריך כדי לחולל היסטוריה".

דאגו לפאנלים משותפים של גברים ונשים, ולא רק חרדים. כנס נבחרות (נעם פיינר)

דאגו לפאנלים משותפים של גברים ונשים, ולא רק חרדים. כנס נבחרות (נעם פיינר)

הסנקציות בחברה הצפופה

מיכל צ'רנוביצקי, יו"ר התא החרדי במפלגת העבודה ופעילה מזה שנים בכוח לעובדים, שסיפרה בכנס על המאבק שניהלה באלעד להקמת ועד הורים בבית הספר של ילדיה, הוסיפה היבט נוסף: "התכנסנו גם כדי לדבר על איך הפעילות החברתית משתלבת עם המשפחה והחברה. מחירים, רווחים, וכולי. אני חושבת שזה הנושא הכי משמעותי בפעילות פוליטית וציבורית. אי אפשר לעשות את זה בלי תמיכה והסכמה זוגית ומשפחתית.

"כמובן שמי שמשלם את המחיר הרבה פעמים זה דווקא בן הזוג – שיכול להיות שבכלל היה מעדיף להיות נחבא אל הכלים. ברור שהכל מתנקז הביתה. כמובן שגם הבחירה להימנע מעשיה, אם יש כזאת – בעקבות בקשה או וטו של בן הזוג, יכולה לאתגר את הנישואים.

"האם יש פה משהו מיוחד דווקא לחברה החרדית או שזה עניין חוצה תרבויות? לדעתי זה נושא שחוצה מגזרים. ברגע שמישהו משתתף במאבק, בן הזוג והילדים שם איתו לטוב ולמוטב. מה שכן ספציפי לחברה החרדית זה שאם את רוב המאבקים בעולם מובילים מה שנקרא 'הרווקים הצעירים' – אצלנו כמעט כולם קודם הקימו משפחה ורק אחר כך נכנסו לפעילות. כמובן שבציבור החרדי השאלה 'מה יגידו' מטרידה יותר מבמקומות אחרים, ולממסד יש דרכים להפעיל סנקציות יותר מבחברה החילונית. מעבר לזה, הפמיניזם החרדי הוא די חדש, וגם פה – זה מטיל את הבעלים שלנו לחזית המערכה".

מה יהיה בבחירות הקרובות?

שושן: "הבחירות הקרובות יהיו בחירות לרשויות מקומיות. אנחנו מקוות שתהיינה כמה וכמה נשים חרדיות שתרצינה להתמודד. אגב, בכל בחירות יש נשים – והן בסופו של דבר מתקפלות בשל איומים כאלה או אחרים. יש לנו תכנית מנהיגות שהשקנו בכנס, שנועדה לתת כלים מעשיים ותמיכה לנשים שתבחרנה לנסות להתמודד".

בכנסת הבאה נראה חברת כנסת חרדית?

רידר: "בכנסת הבאה נראה כנראה את מיכל צ'רנוביצקי חברה במפלגת העבודה, אולי את  הרבנית עדינה בר שלום שמחוזרת מאד על ידי כמה מפלגות ואולי חרדית נוספת – זה יהיה הישג יפה, הישג משמעותי ש'נבחרות' תזקוף גם לזכותה, אבל זה ממש לא יגרום לנו לקפל את הדגלים.

"נשים חרדיות מוסללות להצבעה למפלגות החרדיות. הן קוראות את הפשקווילים (מודעות רחוב, א"ב) שגדולי הדור חתומים עליהם המורים להצביע למפלגות החרדיות, הן רוצות להרגיש חלק מהקהילה והן בסך הכל רוצות שהמפלגה איתה הן מזדהות תייצג גם אותן. עד שלא תהיה שם אישה חרדית – כששם זה לא רק בכנסת, אלא בכל מוקדי קבלת ההחלטות: במנהלים הקהילתיים, במועצות המקומיות, וגם במפלגות החרדיות – אנחנו נמשיך להיאבק".

לקריאת הכתבה במקור

בג"ץ הורה לאגודת ישראל להסביר את הסעיף המפלה נשים בתקנון המפלגה

ירדן סקופ- הארץ

הסעיף לא מאפשר לנשים להיות חברות במפלגה. השופט עוזי פוגלמן: ברור שלאשה חרדית יהיה קשה לעמוד מול המפלגה ולהיחשף, העובדה שנשים חרדיות אינן משתתפות בעתירה לא פוסלת את הדיון 

את העתירה הגישה עו"ד תמר בן פורת נגד רשם המפלגות והסתדרות אגודת ישראל, לקראת בחירות 2015. בנוסף, שופטי בג"ץ אישרו אתמול לעשרה ארגוני נשים להצטרף לעתירה, בהם איתך מעכי, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן, עמותת קולך, ויצו, נעמת ושדולת הנשים.

במהלך הדיון ציינה ראש ההרכב, השופטת אסתר חיות, כי "הדרת נשים היא במהות של ערך השוויון בחברה". היא שאלה את עורך הדין המייצג את אגודת ישראל כמה נשים היו במפלגה מיום הקמתה, ומכיוון שהתשובה היתה אפס, ציינה השופטת כי המספר רק מוכיח שהשאלה שמעלה העתירה היא "מהותית וכבדת משקל". השופטת ענת ברון הדגישה כי יש לזכור ש"אגודת ישראל איננה מפלגה של חרדים אלא של חרדים וחרדיות". השופט עוזי פוגלמן, בהתייחסו לשאלה מדוע נשים חרדיות לא הגישו את העתירה, אמר כי בנסיבות הקיימות ברור שלאשה חרדית יהיה קשה לעמוד מול המפלגה ולהיחשף, ולכן העובדה שאין נשים חרדיות עותרות איננה פוסלת את הדיון בעתירה.

פרופ' נטע זיו, שייצגה את ארגוני הנשים, אמרה במהלך הדיון כי "העתירה מהותה באפליה המחייבת התערבות. לא היינו מגיעות לבג"ץ מבלי שנדע שמאחורינו קבוצה של נשים חרדיות שתומכות בעתירה". עו"ד בן פורת הדגישה בפני בג"ץ כי מדובר במאבק של נשים בכלל, לא רק של נשים חרדיות. יש לציין כי במסגרת הדיון בעתירה הגישה למשרד המשפטים עמותת "נבחרות", המייצגת נשים חרדיות, נייר עמדה התומך בעתירה בנושא ומסביר מדוע לנשים חרדיות יש קושי להצטרף להליך משפטי מסוג זה.

בחוות דעת שהוגשה מטעם היועמ"ש בנוגע לעתירה לפני כחודשיים כתב עו"ד יונתן ברמן מהפרקליטות כי "קשה לחלוק על כך שהוראת התקנון פוגעת בשוויון. כלל הפוסל אנשים באופן גורף בשל השתייכותם הקבוצתית מעורר קושי. חמור הדבר במיוחד כשהכלל מופנה לקבוצת מיעוט. נשים בחברה החרדית היא קבוצת מיעוט שבתוך מיעוט. לא הוצג כל טעם ענייני או שוני רלוונטי שיש בו להסביר את ההבחנה הטבועה במינו של אדם, ומסביר מדוע אשה מנועה כליל מלהיות חברה במפלגה".

ואולם, בהמשך קובעת חוות הדעת כי אל לה למדינה להתערב ולפסול את הסעיף. לפי חוות הדעת, "אין בכך כמובן כדי להביע תמיכה או לתת גושפנקה לכלל המונע את חברותן של נשים במפלגת אגודת ישראל או במפלגה כלשהי, או כדי לומר כי מפלגות רשאיות לקבוע בתקנונן כל הוראה שיראו לנכון. עמדה זו מתבססת בעיקר על התפיסה בדבר הריסון הראוי להתערבות שיפוטית במרחב הפעילות המפלגתית, בשל האופי המיוחד של המרחב המפלגתי המחייב גמישות מרבית בקבלה של רעיונות ותפישות עולם, גם כאלה שאינם הולמים את עקרונות היסוד של השיטה, ואשר מאתגרים את תפישותיו של הציבור הכללי".

כמו כן, נכתב במסמך כי "מנקודת מבטם של חברי הקהילה אשר מזדהים עם הבסיס הערכי של אגודת ישראל, הפרדה זו נתפסת, ככל הנראה, כעניין מקובל שביסודו נימוק הלכתי. הנימוק ההלכתי, גם אם אינו מקובל על הכלל, וגם אם יהיו מי שיחלקו עליו לגופו, הוא חלק ממערכת מוכרת וידועה של ערכים תרבותיים שלפיה נוהגת קבוצה מסוימת בחברה הישראלית. ומנהג זה נוהג עשרות בשנים".

לכתבה במקור

תצלום: עמוס בן גרשום, לע"מ

הפמיניזם החרדי יצא לדרך

רוויטל עמירן, וואלה

מרגע שהחל קמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. הפוליטיקאים החרדים אמנם לא יספקו מענה ראוי בקרוב אבל גם על החברות החילונית והדתית מוטלת החובה לסייע לנשים החרדיות

"לא נבחרות לא בוחרות" זהו שם הקמפיין שמלווה את המאבק ההרואי והאמיץ של הנשים החרדיות כדוגמת אסתי רידר, אסתי שושן ורחלי איבנבוים. במיומנויות ראויות לשבח הן פועלות בשדה התקשורת החרדי ובשדה התקשורת החילוני, תולות פשקווילים במאה שערים, לא חוששות לתקוע לידיהם של גברים חרדים קונטרסים (פליירים), מתראיינות לכלל הערוצים ומנהלות מערכה פייסבוקית מרשימה. הרחוב החרדי והרחוב החילוני לא נותרו אדישים. בעוד החברה החילונית מחבקת אותן, הרי שהתגובות בחברה החרדית כללו בעיקר התנגדות ולעיתים גילויי אלימות.

על מה מדובר?
בואו לא נטעה. לא מדובר כאן במאבק בין שמרנות לבין מודרנה. זהו מאבק שהוא קודם כל נגד תפיסת עולם פטריארכלית ושוביניסטית. מובן שלא כל הגברים החרדים שותפים להתנגדות ויש ביניהם לא מעט שמביעים תמיכה פומבית ולא פומבית בנשים אלו ובמהלכיהן. אבל ביסודו המאבק הזה הוא מאבקן של נשים נגד תפיסת עולם של ההגמוניה הגברית שהשליטה שלה בחברה החרדית היא כמעט ללא מצרים.

נשים ישולבו ברשימות החרדיות? גפני: "יעשו מהן קרקס"
הנשים החרדיות מזמן יצאו אל העולם המודרני. על מנת לאפשר לגברים להתפנות ללימודי קודש, עול פרנסת המשפחה הוטל עליהן. עול זה הכניס אותן אל עולם העבודה, הביא אותן לרכוש השכלה ומיומנויות מחשב והפגיש אותן עם העולם החילוני. כבר שנים שניתן למצוא רואות חשבון חרדיות, עיתונאיות, מתכנתות, אחיות, מורות ומנהלות בתי ספר חרדיות. אבל העומס עליהן זועק לשמים תרתי משמע. אם לנשים חילוניות קשה לשלב בין עבודה, לידות וגידול ילדים הרי שלנשים החרדיות, בשל ממוצע ילודה גבוה יותר ובשל היותן מפרנסות ראשיות, קשה שבעתיים. זה רק הגיוני ומתבקש שהן תדרושנה ייצוג בכנסת על מנת לקדם את האינטרסים הייחודים שלהן.

נשים חרדיות ישמחו לפטור את הגברים מעול הפעילות הפוליטית
התנגדותם של הגברים החרדים תמוהה בשני מובנים. ראשית, הנשים החרדיות מזמן כבודן אינו רק פנימה. הגברים עצמם עודדו אותן להיות חלק מהשדה הציבורי. מה ההבדל, אם כן, בין עבודתה של אישה במסדרונות בתי חולים או בתי ספר לבין עבודתה כנציגת ציבור במסדרונות הכנסת? מדוע מה שכשר לצורכי פרנסה אינו כשר לצורך ייצוג שפרנסה בצדו? שנית, היוקרה בחברה החרדית כל כולה מרוכזת סביב לימודי הקודש. הגברים הם היחידים הנהנים מיוקרה זו שנמנעת מהנשים לחלוטין. האידיאל החרדי הגברי הוא להיות תלמיד ישיבה. הנשים החרדיות שותפות מלאות לאידיאל זה. מדוע, אם כן, חוששים הגברים למקומם בשדה הפוליטי שנחשב כעיסוק שהם נגררים אליו בעל כורחם? נשים חרדיות רבות תשמחנה לפטור אותם מהעול הזה ולאפשר להם לחזור לישיבות.
בשלב זה קשה לפוליטיקאים החרדים לספק מענה הגיוני לשאלות אלו. אבל המהלך שהחלו בו הנשים החרדיות כבר יצא לדרך ויהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורנית. גם אם בטווח הקצר לא יחול שינוי, הרי שיריית הפתיחה של הפמיניזם החרדי כבר נורתה. כמו מאבקים פמיניסטיים רבים עוד נכונה לו דרך ארוכה, אבל סופו לקצור פירות.
החברה החילונית וגם החברה הדתית לאומית אינן יכולות להסתפק במחיאות כפיים לנשים החרדיות. עליהן לנסות לסייע להן מעל ראשיהם של הפוליטיקאים החרדים. אמנם ייצוג במפלגות חילוניות לא יועיל להן, אבל על המפלגות המחויבות לסדר יום חברתי ללמוד את צרכיהן של הנשים החרדיות ולתת להם מענה. על מפלגות אלו בעיקר לזכור אותן אם וכאשר ינהלו במהלך הקדנציה הבאה מאבק מול החברה החרדית.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: עמוס בן גרשום, לע"מ