האם נשים תדרושנה גם ללמוד תורה? אולי צריך להחזיר אותן אל מקומן הטבעי? הרב בצלאל כהן בקריאת כיוון
תכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2 ששודרה בשבוע שעבר, היוותה למעשה את אקורד הסיום של הקמפיין שהובילו קבוצת נשים חרדיות, בנוגע לזכותן של נשים חרדיות לייצוג במפלגות החרדיות. הצלחתו הגדולה של הקמפיין, באה לידי ביטוי בחשיפה הגדולה שלו בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה. מטבע הדברים, התגובות בתוך העולם החרדי לרעיון היו מעורבות, מכעס והתנגדות נחרצת מן הצד האחד, דרך תמיהה אי הבנה ואדישות במרכז, עד תמיכה ועידוד מן הקצה השני. מחוץ לעולם החרדי, זכה כמובן המהלך לתמיכה גורפת ומחבקת מכל קצות הקשת של החברה הישראלית. הצד השווה הוא, שלא ניתן היה כמעט להתעלם מהן, נציגי ציבור ואנשי תקשורת חרדים ולעתים גם רבנים וגדולי תורה, נדרשו להתייחס לעניין לחיוב או לשלילה, בנימוקים וטעמים שונים.
רבות כבר נכתב ונאמר באתרים ובפורומים החרדיים בנידון, הללו מגנים והללו משבחים, פלוני מזדהה עם מבוקשן ואלמוני איננו מבין מה הן רוצות. לא נראה לי שעמדתי לכאן או לכאן, תתרום תרומה משמעותית לנושא, אולם אני מבקש להציע פרספקטיבה להבנת ההתרחשות שבפנינו.
כן נבחרות (יצירה וצילום: אומץ לחרדים)
במשך אלפי שנים, הייתה חלוקת העבודה בין גברים לנשים בכל החברה האנושית ידועה ומוסכמת. תפקידן של הנשים היה להביא ילדים לעולם, לגדל אותם, ולדאוג לכל צרכי הבית – להכנת מזון למשפחה, להכנת בגדים וניקיונם, ולשמירה על הסדר והניקיון במקום המגורים. תפקידם של הגברים היה לצאת ולדאוג להבאת המזון הן מהצומח בשדה או מציד בעלי חיים, לנהל את המרחב הציבורי בסדרי חוק ושלטון, בשמירה ובהגנה ובמלחמה בעת הצורך. מטבע הדברים, כל תחומי הדעת והתפקידים הדתיים נפלו גם הם בחלקם של הגברים. חלוקת עבודה זו הייתה לכאורה טבעית הגיונית ובלתי ניתנת לערעור, וכך גם נתפסה חלוקה זו כמתאימה למאפיינים הפיזיים והאישיותיים של גברים ונשים. ההתפתחויות הטכנולוגיות במהלך הדורות והתרחבות תחומי הידע והדעת, אמנם הקלו גם על עבודתם של הגברים וגם על עבודתן של הנשים, אולם עדיין לא שינו את התמונה באופן מהותי. לאורך כל הדורות נמצאו נשים יוצאות דופן, כדוגמת ההיסטוריה היהודית עם מרים הנביאה, דבורה השופטת, חולדה הנביאה, אסתר המלכה, שלומציון המלכה, ברוריה החכמה ועוד, אולם כמובן שהן היו היוצאות מן הכלל שאינן מלמדות על הכלל. חלוקה זו באה לידי ביטוי בחינוך הבנים והבנות מראשית דרכם, כשהבנים מוכשרים לתפקידם בחוץ והנשים לתפקידן בפנים.
העידן המודרני חולל שינוי דרמטי בחלוקה הישנה, נשים רבות מצאו את עצמן עם השנים בכל תחומי הדעת – ברפואה, בהנדסה, במשפטים, בחינוך ועוד כהנה וכהנה, וכך גם בכל בתחומי העיסוק, כולל מקומות עבודה גבריים מובהקים כדוגמת מפעלי ייצור. הסיבות שהביאו לידי כך הן שונות, לעתים בשל זמני מלחמה שאילצו את הנשים למלא את מקומם של הגברים שיצאו לשדה הקרב ולעתים מסיבות אחרות. התוצאה הברורה של נשים משכילות ובעלות תפקידים ללא השוואה לעבר, הביאה את העולם המודרני לשאלות תמידיות ולבחינה מחודשת על טבען מעמדן ותפקידן של הנשים. בכל פעם שנפרץ תחום עיסוק או תחום דעת נוסף, עבר הדיון הציבורי לעסוק בשאלת התאמתן של נשים לתחום הבא. התנועות הפמיניסטיות שהתפתחו לאסכולות שונות, נאבקו בדעת הקהל ובממסד השלטוני בדרכים שונות וההישגים שלהן מרשימים ביותר, גם אם עדיין לא כל מבוקשן בידן.
השינוי העצום במקומן של הנשים בעולם, לא פסח גם על הממסד הדתי. הנשים – שבכל הדתות – לא נשאו תפקידים דתיים ואף זכו להתייחסות דתית שונה, החלו לדרוש שינוי במעמדן גם בהיבט זה, אם כי ברור שבעניין זה מדובר במהלך מורכב הרבה יותר. גם בעולם היהודי, המהלך שהתחיל בתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית הגיעה בדורנו גם לממסד האורתודוקסי, וניתן למצוא לו ביטוי נרחב בקרב המודרן-אורתודוקס בארה"ב ובציונות הדתית בישראל.
החברה החרדית נמצאת בתהליך המתואר כאן במצב מעניין מאוד. מצד אחד, כל קיומו של הציבור החרדי התאפשר רק הודות למהפכה במקומן של הנשים. הקמת בתי הספר "בית יעקב" לבנות ע"י שרה שנירר היא תוצאה ישירה של התהליך הזה, ובוודאי שהעמדת עיקר פרנסת הבית – בפרט בציבור הליטאי – על כתפי הנשים החרדיות, לא הייתה אפשרית ללא אותו שינוי. מבחינה זו, הציבור החרדי הוא תוצר מובהק ביותר של העידן המודרני. מאידך, המאפיין המרכזי של החרדיות הנו השמרנות, ובנקודה זו מקומן המסורתי של הנשים מעוגן באינספור מקורות תורניים והיסטוריים, ושינויו עומד בסתירה להנחות יסוד חרדיות.
חלוקת העבודה בין נשים לגברים בעולם החרדי היא כזו, הנשים ממשיכות באחריות למשק הבית במובן המסורתי ובנוסף נוטלות חלק בכלכלת הבית, באמצעות השתלבות בכל תחומי העיסוק – כשבנידון זה ישנם הבדלים גדולים בין הקבוצות ותתי הקבוצות בקהילה החרדית – כשכמובן שההעדפה הגדולה היא על עבודה בתחום החינוך וההוראה. הגברים מצידם אחראים כבעבר על פרנסת הבית – וכאמור ישנו הבדל בנידון בין הקבוצות החרדיות השונות. בהסדר זה נשארו שני תחומים בבלעדיות של הגברים: התחום הדתי והספירה הציבורית. לימוד תורה ופסיקת הלכה ועיצוב השקפת עולם תורנית נשארו בחלקם של הגברים בלבד, וכך גם כל העשייה הציבורית הפוליטית וככל הנראה גם מרבית העשייה הציבורית בתחום ההתנדבותי.
המהלך האחרון הנו קריאת תיגר על ההסדר הנוכחי, ובשלב זה הוא עוסק רק בערעור על בלעדיותם של הגברים החרדים על הספירה הציבורית הפוליטית. הנושא כאן איננו הלכתי-השקפתי מובהק, שכן הטענה של מובילות המהלך על כך שאין הבדל אמיתי בין עבודת נשים בכל תחומי העיסוק כמנהלת בית ספר, ראש צוות תכנות, אחות ראשית, רופאה או עורכת דין, לבין נציגת ציבור ברשות מקומית או בכנסת, קשה מאוד להפרכה.
בכל פעם שסוגיית מעמד האישה החרדית עולה לדיון ציבורי, נראה שהציבור החרדי מתקשה מאוד להציג טיעונים משכנעים כלפי חוץ ובמידה מסוימת גם כלפי פנים. כך היה לפני מספר שנים כשהפולמוס על "הדרת נשים" הוצף בבית שמש ושטף את התקשורת בישראל, וכך קרה גם כעת עם הקמפיין המבריק של "לא נבחרות, לא בוחרות".
לאן ילכו הדברים? האם המצב הנוכחי יישמר לאורך זמן? האם התביעה לייצוג בספירה הציבורית יתפוס תאוצה? האם נראה הסתגרות ונסיגה במקומן של נשים חרדיות בקבוצות חרדיות שונות? אני משער שהתשובה לשלושת השאלות היא חיובית, כלומר בזרם המרכזי אני מאמין שלא יהיה שינוי ניכר בטווח הנראה לעין, בקרב הציבור החרדי המתחדש כדוגמת "החרדים העובדים" נראה שהדרישה לייצוג נשי תתפוס תאוצה, ובקרב קבוצות חרדיות שמרניות יתכן בהחלט שנראה הסתגרות נוספת.
האם השלב הבא יהיה פניה של נשים חרדיות ללימוד תורה ולחיפוש מקומם במנהיגות הדתית? כרגע זה נראה בלתי אפשרי, אולם כך גם חשבנו לא מזמן על הספירה הציבורית-פוליטית, גם בציונות הדתית לא נראה ששיערו לפני כעשור איזו תאוצה יתפוס הפמיניזם הדתי.
